שתפו‬        

גלעד בלין

התחזית: דיכאון

סובלים מאבל אקולוגי? מחרדה מפני שינוי האקלים? אתם לא לבד. יותר ויותר אנשים וקהילות מושפעים נפשית ממשברים סביבתיים, והתופעה רק צפויה להחריף עם הגדלת הלחץ האנושי על הסביבה הטבעית

31 ביולי 2018



 

אולי היה לכם בעבר עץ מסוים שנקשרתם אליו. מעיין, חוף ים, חורשה או דיונה. אך יום אחד, הנוף שלמדתם לאהוב נעלם כלא היה – נכרת, נכבש תחת גלגלי הפיתוח או שפשוט יבש עקב בצורת ממושכת.

כיצד הרגשתם כשזה קרה? יכול להיות שחשתם פגועים, כועסים או עצובים. אולי פעלתם בעניין, ואולי חשבתם שזוהי פשוט דרכו של עולם. אך בוודאי לא חשבתם שהחוויה שלכם היא חלק מתופעה פסיכולוגית שמייחדת את העידן שלנו, שבו האנושות משפיעה באופן קיצוני על הסביבה. כעת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי Nature נותן ביטוי ולגיטימיות לתופעה הנפשית הזו המתרחשת בין אדם לסביבתו, ושהיקפיה הולכים ומתרחבים בקהילות שונות בעולם, וגם נותנת לה שם – אֵבֶל אקולוגי.

למכור קרח לאינואיטים

השינויים הסביבתיים המתרחשים ללא הרף בעולם נותנים את אותותיהם הנפשיים על האדם. בעוד שרובנו ספונים במבנים וברכבים ולאו דווקא חווים את השינויים האלו, ישנן קהילות בעולם שבהן התופעות הללו מוחשיות הרבה יותר. שתי קהילות כאלו שנחקרו בשנים האחרונות הן בני העם האינואיטי בצפון-מזרח קנדה וקהילות חוואים במערב אוסטרליה. שתי הקהילות אמנם שונות מאוד בתרבותן ובתנאי הסביבה שלהן, אולם קרבתן ותלותן בטבע שמסביבן, ושינויי האקלים והסביבה המתרחשים בשני האזורים, גורמים למשברים אישיים וקהילתיים דומים מאוד בכל אחד מהמקומות.

בקרב האינואיטים, קהילות שמתקיימות מציד ודיג עונתיים, שינוי האקלים יצר מצב שבו המקומיים לא יכולים לצאת למשטחי הקרח בחורף על מנת לדוג ולצוד למחייתם ואף מתקשים להתמצא בסביבה המשתנה. תנאים אלו גורמים למצוקה נפשית לא רק עקב המחסור החומרי והכלכלי: ידע שהועבר מדור לדור, ויצר את התשתית החברתית-תרבותית של הקהילה, נעשה כעת לא רלוונטי, דבר שיוצר משבר זהות אישי וקבוצתי, אובדן תחושת קשר למקום ופגיעה במרקם החברתי. "זה מכאיב, משום שלא אוכל להראות לנכדיי כיצד חיינו והתקיימנו בעבר", אומר אחד מהמרואיינים שהשתתף במחקר. "איך נוכל להמשיך לקרוא לעצמנו אנשי הקוטב, אם קרחוני הים ייעלמו?", תהה משתתף אחר.

באופן דומה נפגעות גם קהילות חוואים באוסטרליה עקב תנאי יובש הולכים ומחריפים שפוגעים ישירות ביבולם ובמחייתם, וכן בשל סופות חול עצומות שהולכות ומתגברות עם השנים ופוגעות ביבולים. אנשים בקהילות אלו מתארים תחושות של חרדה, דיכאון וחוסר אונים לאור חוסר יכולתם המוחלט לשנות את תנאי הסביבה המחריפים. "לראות את השדות עם הגידולים שלך נעלמים במהלך סופת חול זו כנראה התחושה האיומה ביותר שאני מכיר", אומר אחד החוואים. "החווה מייצגת את כל מהות המשפחה שלנו. אם נאבד את החווה, זה יהיה כמו לאבד בן-משפחה, רק עצוב יותר", מוסיף חוואי אחר.

הכחשה, דיכאון והשלמה

התיאורים הללו מאפיינים תופעה חדשה, שזכתה לשם המקצועי "סולאסטלגיה" (מיוונית – כאב או געגוע למוכר ולידוע) – מצוקה נפשית הנוצרת עקב תנאי סביבה משתנים, בין אם עקב אסון טבע או עקב שינויי אקלים ארוכי טווח. טענת החוקרים היא שחווית האבל הזו מתרחשת עקב שינויי הסביבה הקיצוניים ואובדן של מערכת אקולוגית מאוזנת, שעד לאחרונה היוותה את הבסיס לקיום של אותן קהילות.

"קשר למקום כולל כמה רכיבים – חברתי, רגשי וכלכלי – והוא באמת אלמנט שיכול להשפיע על תחושת האבל, במיוחד לאור העובדה שפרנסתם של החקלאים תלויה בתקינות המקום או הסביבה", מסבירה פרופ' נורית כרמי מהמכללה האקדמית תל חי, חוקרת בתחום הפסיכולוגיה הסביבתית. "בנוסף לכך, מחקרים מראים כי בקרב חקלאים רבים, ובמיוחד בקרב הוותיקים, קיים חוסר גמישות באשר לשינוי ולהתאמה לדרכי חשיבה חדשות. יכול להיות שזה משהו שתורם למצוקה ולאבל של חקלאים משתי המדינות שנחקרו – ההיצמדות לידע המסורתי, והחשש (המבוסס על חרדה כלכלית) לעשות שינוי".

חוויית האבל כתופעה אנושית מוכרת לרוב בהיבט של אובדן אדם קרוב, ואף מוצעים לה שלבים קוגניביטיים שונים כגון מודל "קובלר-רוס" המפורסם, שלפיו שלבי האבל הם הכחשה של המציאות החדשה, לאחר מכן כעס על השינוי, ניסיונות מיקוח נפשיים, דיכאון ולבסוף קבלה של המציאות החדשה (אם כי לא ברור בשלב זה האם תופעת האבל האקולוגי באה לידי ביטוי בתהליך דומה). כמו כן, ידועה חשיבותה הפסיכולוגית של הקשר בין אדם למקום, כך שלתאוריה החדשה יש יסודות מחקריים רחבים להתבסס עליהם.

עם זאת, כרמי מציינת כי "כחוקרת התנהגות, אני לא רוצה להניח שהתהליכים הללו של הכרה בבעיה יובילו לקבלה, שמתקשרת אצלי להשלמה", היא אומרת. "במקרה הסביבתי, אני רוצה להאמין כי זו לא 'גזירה משמים', ופעולה של האדם תוכל להטות את הגורל ולשנות את רוע הגזירה".

קיימות עדויות לכך שגם אנשים שאינם חשופים לסכנה סביבתית מוחשית עלולים לפתח סימפטומים של חרדה. andrew neel, unsplash

 

כשהאדמה נעלמת מתחת לרגליים

תגובה נפשית משמעותית נוספת לשינויים סביבתיים הינה חרדה. הראשונים להיפגע ממנה הם קורבנות של אסונות טבע למיניהם, כגון שריפות או הצפות קשים. תושבים בקרבת אזור האסון נוטים לפתח חרדות כרוניות שיבואו לידי ביטוי בפחדים לא-מחויבים המציאות או התקפי זעם, סימפטומים אופייניים להפרעות דחק פוסט-טראומתיות. תופעות כאלו נרשמו למשל בקרב אנשים שחיו בסמיכות לאזורי השריפה בכרמל.

קיימות עדויות לכך שגם אנשים שאינם חשופים לסכנה סביבתית מוחשית עלולים לפתח סימפטומים של חרדה. במחקר אחר מציינים החוקרים תופעות פסיכולוגיות כגון התקפי חרדה, עצבנות ונדודי שינה אצל אנשים החוששים משינויי האקלים אך לא מאוימים ממנו באופן ישיר. בשלב זה החוקרים עדיין חלוקים בשאלה עד כמה התופעה מושפעת ממצב פתולוגי שאינו תלוי במציאות המשתנה; אך לתופעות אלו יכולות להיות השלכות חברתיות-כלכליות נרחבות באזורים המועדים לספוג שינויים סביבתיים תכופים עקב שינוי האקלים.

גם כאן בישראל מושפעים קהילות ויחידים משינויי סביבה כגון אקלים יובשני יותר, שריפות מרובות יותר ואובדן שטחים פתוחים לצורך פיתוח יישובים ותשתיות. המקרה המוכר והמשמעותי ביותר לשינוי סביבתי שמשפיע קשות על קהילה שלמה הוא אגן ים המלח: הקמת סכר דגניה בדרום הכנרת והטיית מקורות המים, יחד עם פעילות תעשיות המלח הישראלית והירדנית בחלקו הדרומי, הביאו לירידה מתמדת במפלס המים בעשורים האחרונים ולהיווצרות בולענים בקצב מסחרר.

הנפגעים הראשונים הם תושבי האזור, שמתבססים בפרנסתם על ענף התיירות לאורך החופים. ירידת מפלס הים גם משבשת את מאזן המעיינות שמהווים מקור מי-שתייה, והיווצרות הבולענים פוגעת קשות בתשתיות כגון כבישים וגשרים ובמטעי התמרים. התושבים באזור חוששים לפרנסתם ולביטחונם, וחיים בחוסר ודאות לגבי עתידם. "כשאני מגיע לפה אני בוכה על האובדן הזה", אומר אחד התושבים בהתייחסו לחוף עין גדי הסגור והנטוש. "פעם מכרנו תמרים לחו"ל, היום זה כמו בית קברות", אומר חקלאי מהאזור.

ייתכן שגם הפתרון לחלק מהבעיות הסביבתיות נעוץ באופן שבו אנחנו תופסים ומעבדים את המציאות שסביבנו. "הביולוג האמריקאי אדוארד וילסון אמר שאנחנו חיים וחולמים בזמן פיזיולוגי (תהליכים קצרי טווח יחסית) ולא בזמן אקולוגי (שהם תהליכים ארוכי טווח). ולכן איננו חשים מספיק את חומרת ההידרדרות הסביבתית", מסכמת כרמי. "רק בעזרת כמות בלתי רגילה של חינוך ויכולת לחשוב קדימה נוכל לתת חשיבות למה שיקרה בדורות הבאים".


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-מאקו

שתפו‬