שתפו‬        

בן ישי דניאלי

האם הבגדים שלנו מרעילים את הים?

תחשבו טוב לפני הכביסה הבאה: מעילי פליס ובגדים סינתטיים אחרים פולטים סיבי פלסטיק מיקרוסקופיים שנשטפים לים, פוגעים בדגים ומגיעים בסופו של דבר גם לצלחת שלנו
21 באוגוסט 2016



מה יותר טוב ממעיל פליס (Fleece) חם ביום חורף קר? הוא מחמם היטב, הוא רך וקל משקל ויש לו שני יתרונות גדולים נוספים: ניתן לכבס אותו – פלוס גדול אחרי טיול שטח – והוא גורם לנו להרגיש ששמרנו על הסביבה, כי הוא עשוי מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים.

אבל נראה שדווקא שני היתרונות האלה – העובדה שהפליס עשוי מפלסטיק והעובדה שניתן לכבס אותו – עלולים ליצור יחד פגיעה משמעותית בסביבה. מחקר חדש, שתוצאותיו פורסמו לאחרונה, מראים שתהליך הכביסה גורם לסיבי פלסטיק זעירים שמקורם בבגדי הפליס להישטף אל הים. בדרך הם סופחים רעלים, נאכלים על ידי פלאנקטון ודגים ועלולים לטפס במעלה שרשרת המזון – עד לצלחת שלנו.

מעילי פליז. עד 110 קילוגרם של סיבים ביום. צילום: thinkretail, Flickr
מעילי פליס. עד 110 קילוגרם של סיבים ביום. צילום: thinkretail, Flickr

מאות קילוגרמים של סיבים נשטפים לים

את המחקר, הראשון מסוגו בתחום הטקסטיל והשפעותיו על הסביבה, יזמה ומימנה חברת "פטגוניה" האמריקאית, שמוכרת לתרמילאי המצוי כיצרנית גדולה של ביגוד לטיולים. במבט ראשון זה עשוי להיראות כמו מחקר שתוצאותיו ידועות מראש ושמטרתו לצבוע בירוק את פעילותה של החברה, אבל במקרה זה דווקא מדובר בחברה בעלת מוניטין ארוכי שנים של מודעות סביבתית. החברה תורמת באופן קבוע אחוזים מרווחיה לארגוני סביבה, מובילה יוזמות סביבתיות כמו המאבק להגנה על דגי הפורל ומעודדת את הצרכנים שלה לתקן ולמחזר את הבגדים שרכשו, כדי לא לייצר בגדים חדשים מחומר גלם חדש.

מה שהצית את סקרנותם של אנשי "פטגוניה" לבדוק את ההשפעה הסביבתית של הבגדים שלהם אחרי הכביסה הוא כנראה תוצאותיו של מחקר פורץ דרך של מארק בראון מ-2011. המחקר בדק את פסולת הפלסטיק הזעירה – חלקיקי פלסטיק שגודלם בין 3 ל-5 מילימטר ומכונים מיקרו-פלסטיק – שהצטברה בים ובחופים ברחבי העולם. התוצאות לא הותירו מקום לספק: חלק ניכר מהפלסטיק מורכב מסיבי פוליאסטר זעירים (Microfibers), שמקורם במים שנפלטו ממכונות הכביסה הביתיות, ושמצאו את דרכם לים דרך הביוב.

מכאן הדרך היתה קצרה להקמת צוות מחקר רב-תחומי שיבדוק האם בגדי הפליס – החשודים המידיים לזיהום, שהרי הם עשויים מפלסטיק – אכן אשמים. במסגרת שיתוף פעולה עם אוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, יצרה "פטגוניה" צוות מגוון שכלל מומחים מתחומים שונים, החל מביולוגיה וביוטכנולוגיה וכלה בכלכלה ואחריות תאגידית.

במסגרת המחקר כובסו בגדי פליס של פטגוניה במכונות כביסה. את המים שפלטו המכונות סיננו במערכת פילטרים מיוחדת, ואז בדקו את הרכב החומרים שנמצאו במים המסוננים. במסגרת הניסוי נבדקו בגדי פליס חדשים, כמו גם בגדים ישנים שכבר עברו כביסות רבות.

תוצאות המחקר מאמתות את החשש: כמות הסיבים הזעירים שנשטפים ממכונות הכביסה נעה בין 160 ל-2,700 מיליגרם של סיבים למכונה, או 1.7 גרם סיבים בממוצע. זה אולי נשמע מעט, אבל כאשר מחשבים את סדר הגודל שפולטת עיר בת 100,000 תושבים, מדובר כבר על 441-170 קילוגרם (!) מדי יום. מכוני טיהור השפכים אמנם מסננים חלק מהסיבים לפני שהם מזרימים את המים המטוהרים לסביבה, אבל בסופו של דבר כמות עצומה של סיבים מגיעה למקווי מים – 9 עד 110 קילוגרם של סיבים ביום, כמות שמשתווה ל-15 אלף שקיות פלסטיק שמוצאות את דרכן לסביבה.

דגים מורעלים

סיבי הפלסטיק הזעירים הם חלק מבעיה כלל עולמית שמטרידה את החוקרים בשנים האחרונות – והיא בעיית פסולת המיקרו-פלסטיק. חלקיקי הפלסטיק הזעירים האלה, שכוללים סיבים זעירים לצד כדוריות זעירות ממוצרי קוסמטיקה וחלקיקי פלסטיק שהתפרקו מפסולת פלסטיק גדולה יותר – נמצאו בדגימות של מי ים בכל העולם, גם באמצע האוקיינוס. גרוע מכך – הם נמצאים בהמוניהם בקיבתם של דגים ובעלי חיים ימיים אחרים.

סיב פלסטיק זעיר. צילום: נועם ואן דר האל
סיב פלסטיק זעיר. צילום: נועם ואן דר האל

בשלב זה אתם בטח שואלים את עצמכם, "מה הנזק שיכולים לעשות חלקיקי פלסטיק קטנים כל כך?" התשובה לכך טמונה בדרך שבה פועלת המערכת האקולוגית הימית, יחד עם קמצוץ של כימיה. נועם ואן דר האל, דוקטורנט בחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, שחוקר פסולת מיקרו-פלסטיק בסביבה הימית, מסביר: "ברגע שיש במים חומר הידרופובי – דוחה מים – נוטים להיצמד אליו חומרים הידרופוביים אחרים, כמו רעלנים שמגיעים לים מדלק, מתעשייה ואפילו מהאוויר. החומרים האלה נספחים לפלסטיק, וכך הדג שאוכל את המיקרו-פלסטיק נחשף לרעלנים. בשלב מאוחר יותר, כאשר דגים גדולים אוכלים את הקטנים, הרעלנים מצטברים ועולים בשרשרת המזון – ובסופו של דבר הם יכולים להגיע גם לצלחת שלנו".

הצטברות הרעלים במזון שאנו אוכלים מעוררת כמובן דאגה, אך אין עדיין הסכמה בדבר טיבה המדויק של הסכנה הבריאותית שטמונה לנו, בני האדם. מה שברור הוא שבעלי החיים הראשונים בשרשרת נפגעים בהחלט. במחקר שנערך לאחרונה על סרטנים שאכלו מזון נגוע בסיבי פלסטיק זעירים נמצא שהם סבלו מפגיעה בתיאבון ובגדילה. גם ואן דר האל חוקר את השפעת פסולת המיקרופלסטיק על הדגים, במסגרת מחקר בהנחייתו של ד"ר דרור אנג'ל. "אני מנסה להבין איך דגיגים קטנים מגיבים למיקרופלסטיק", הוא מסביר. "למשל, כמה זמן הוא נשאר בקיבה? והאם יש לדגים העדפות בפסולת המיקרו-פלסטיק שהם בולעים? האם הם נמשכים לצבעים או לצורות מסוימות? אלה דברים שהמדע עדיין לא הצליח לפענח".

פי תשעה יותר מיקרו-פלסטיק בחופי ישראל

התחום של חקר המיקרו-פלסטיק חדש יחסית, אף שהבעיה מוכרת לחוקרים כבר משנות השבעים של המאה שעברה. סוגיית סיבי הפלסטיק הזעירים, כמו אלה שמקורם במעילי הפליס, חדשה אפילו יותר, ולכן הידע הקיים בתחום מצומצם יחסית והאתגרים גדולים.

הקושי הראשון והגדול ביותר הוא לזהות שמדובר בכלל בסיבים סינתטיים, ולא בסיבים שמקורם טבעי. בגדלים מיקרוסקופיים כאלה, מדובר במשימה לא פשוטה בכלל. "הסיבים של בגדי כותנה ואף סיבים מזרעי שיבולת שועל, למשל, דומים מאוד לסיבים סינתטיים", מסביר ואן דר האל. "כדי להבדיל ביניהם, צריך לבדוק את המולקולות שמהם מורכב החומר, ואת זה עושים במכשיר מיוחד שנקרא FTIR. אבל בגלל שהקוטר של הסיבים קטן כל כך, התוצאות אינן חד-משמעיות. ולכן המצב הוא שפעמים רבות יש זיהוי מוטעה של סיבים טבעיים בתור סיבי פלסטיק זעירים.

"דבר בעייתי נוסף הוא שהסיבים לעתים מחוברים אלה לאלה, דבר שמשפיע על הספירה שלהם.  האם סופרים גוש של סיבים כאחד, או שמפרידים אותם וסופרים בנפרד? כל החלטה כזאת משפיעה על תוצאות המחקרים בתחום".

ואן דר האל מצביע גם על בעייתיות בניסוי שערכה חברת "פטגוניה". "קשה מאוד להכריז על מחקר ראשוני כזה כמחקר בעל תוצאות מדויקות. מחקרים מראים שסיבי פלסטיק זעירים מרחפים היום באוויר בכל מקום. אם תשימו נייר צלופן בחדר, תראו שמצטברים עליו סיבים כאלה. זה דבר שעלול היה לזהם דגימות מהסוג הזה, אלא אם כן הן נעשו במקום סטרילי לחלוטין. כמו כן, צריך היה גם לבדוק את כל הסיבים שנמצאו ב-FTIR  כדי לוודא שלא מדובר בחומר אורגני או בכותנה".

בשל המורכבויות שתוארו, תמונת המצב של סיבי הפלסטיק בישראל אינה ברורה עדיין. "נתקלתי בכמויות נמוכות של סיבי פלסטיק זעירים במחקר שלי", אומר ואן דר האל, "אבל צריך לקחת את זה בעירבון מוגבל בגלל הבעייתיות של איסוף ובדיקת הנתונים". עם זאת, מיקרו-פלסטיק מסוגים אחרים יש גם יש: הבדיקה שערך ואן דר האל הראתה שלאורך חופי הארץ יש פי תשעה יותר פסולת מיקרו-פלסטיק מאשר במקומות אחרים במערב הים התיכון.

זיהום הים בפסולת פלסטיק זעירה היא בעיה מקומית וכלל-עולמית. צילום: ארבל לוי
זיהום הים בפסולת פלסטיק זעירה היא בעיה מקומית וכלל-עולמית. צילום: ארבל לוי

הפתרון: כביסה ללא מים?

לאור המחקרים החדשים, האם תעשיית הפליס ותעשיית האופנה בכללותה עומדות בפני טלטלה היסטורית? נראה שעדיין לא. "אם יעצרו את ייצור הפליס, יגרמו להפסקה של מיחזור פלסטיק, ולכן יש פה דילמה אמתית", אומר ואן דר האל.

גם ממכוני טיהור השפכים לא תגיע הישועה בקרוב. "המסננים של מכוני הטיהור מועמסים בכל כך הרבה חומר אורגני, ובלחץ כה גדול, שבסופו של דבר גם הסיבים הזעירים עוברים בהם", מסביר ואן דר האל. "אם ישתמשו במסננים קטנים יותר, התהליך יהפוך להרבה פחות יעיל ולכן גם ליקר יותר. לכן, הפתרון צריך להיות בצד של היצרנים".

ובצד של היצרנים הדברים מתחילים לזוז – אבל לאט. שורה של פתרונות יצירתיים שנמצאים כעת בפיתוח עשויים לצמצם את כמות הסיבים שנשטפים בכביסה: החל מכביסה ללא מים באמצעות התזת פחמן דו-חמצני בלחץ גבוה; המשך בכדור שילכוד את סיבי הפלסטיק בתוך המכונה ושימנע את הגעתם לביוב; וכלה בציפוי של סיבי הפלסטיק בחומר מיוחד שימנע את שחרורם מהבגד או בהתקנת מסננים מיוחדים במכונות הכביסה. אבל כל הפיתוחים דורשים מוטיבציה, וזו צריכה להגיע מצד התעשייה – והממשל.

הממשל האמריקאי, למשל, עשה היסטוריה בשנה שעברה כשהעביר חוק שאוסר על מכירה והפצה של מוצרים שמכילים כדוריות פלסטיק זעירות. ממש כמו סיבי הפלסטיק, כדוריות הפלסטיק הזעירות שנמצאות במי הפנים שלנו ובמוצרי קוסמטיקה אחרים נשטפות אל מכוני טיהור השפכים ומשם אל הסביבה. בריאיון לעיתון "הגרדיאן" דורש מארק בראון, מחבר המחקר החלוצי על זיהום סיבי הפלסטיק, שהממשל והתעשייה יתעשתו ויתחילו לפעול גם בנושא סיבי הפלסטיק הזעירים. "כבר הוכחנו שהסיבים האלה מגיעים לכל מקום. עכשיו הממשל והתעשייה צריכים להסביר מה הם מתכוונים לעשות לגבי זה", הוא אמר.

"יש עוד שאלות פתוחות", מסכם ואן דר האל. "האם כאשר אנחנו נושמים סיבי כותנה שמתעופפים באוויר זה פחות גרוע מסיבים מפלסטיק? יכול להיות שזה גרוע באותה המידה. אלה דברים שהם מורכבים מאוד ואין להם עדיין תשובה, וצריך לענות עליהם לפני שמחליטים להפסיק לייצר פליס".


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב nrg

שתפו‬