360 מעלות

רחלי ווקס

חג מולד מתחת למים

מי שרוצה להיכנס לאווירת הכריסמס יכול פשוט לצלול למפרץ אילת ולצפות בסלילונית

24 בדצמבר 2017

חגיגות חג המולד בישראל רחוקות מלהיות מרשימות כמו אלה שנערכות מעבר לים. אמנם, החג מצוין בצורה צבעונית וחגיגית בערים כמו נצרת, ירושלים, חיפה ויפו, אבל מעבר לזה, החג נוכח במחוזותינו בעיקר בטלוויזיה ובסרטים הזרים שאנחנו צופים בהם.

עם זאת, יש מקום אחד מפתיע בארצנו הקטנטונת שעשיר מאוד ב"עצי חג מולד": אילת. ה"עצים" האלה הם לא בדיוק אשוחים, הם הרבה יותר קטנים מהמקובל. למעשה, מדובר בתולעים ימיות, אבל בהחלט לא חסרים להם ההדר, הצבעוניות והיופי של עץ מקושט אמיתי שישרה עליכם אווירת חג. הכירו את הסלילונית, או בשמה העממי: "תולעת עץ חג המולד".

סלילים מזדקרים

הסלילונית (Spirobranchus) היא תולעת רב-זיפית שחיה במי ים הנפוצה באזורים רבים ומגוונים ברחבי העולם: טרופיים, סובטרופיים וממוזגים. באילת חיים ארבעה מינים של התולעת, מתוכם אחד נמצא בים התיכון, אליו הוא היגר   דרך תעלת סואץ. התולעים חיות 30-20 שנים ונמצאו אף תולעים שהאריכו חיים עד לגיל 40.

כשצוללים בקרבת אלמוגים באילת ניתן לראות את הסלילים הצבעוניים של התולעים מזדקרים מהאלמוג אך כמעט ולא ניתן להבחין בתעלות עצמן כיוון שהאלמוג בונה את השלד שלו עליהן כך שנותר הפתח בלבד. רוב גופה של הסלילונית מוסתר בתוך התעלה ואינו יוצא ממנה במשך כל ימי חייה, אבל חלקה הקדמי, שנקרא brachial crown, מזדקר החוצה בצורת שני סלילים שמזכירים צורה של עץ אשוח. כשהתולעת מזהה איום פוטנציאלי היא מכניסה במהירות את הסלילים אל תוך התעלה וסוגרת אותה באמצעות איבר מיוחד הקרוי אופרקולום – מעין מכסה.

סלילונית במפרץ אילת. תצלום: אורלי פרי

תולעים מאותו המין מתאפיינות בסלילים בצבעים שונים ומגוונים, אך המדענים טרם הצליחו להבין מה המשמעות של צבעים אלה. הסלילים משמשים למעשה כפילטרים: כשהם זזים מים זורמים דרכם והתולעים מסננות מהם את החלקיקים האורגניים שמהם הן ניזונות. בזכות המבנה הספיראלי, חלקיקי מזון שלא סוננו כשהמים עברו דרך שלב אחד מהסליל יסוננו כשהמים יעברו בשלבים הבאים, כך התולעים לא מפספסות אף פירור.

המקום שבו הכי קל להבחין בסלילוניות הוא על פני האלמוגים, אבל זהו לא המקום היחיד שבו ניתן למצוא אותן. "יש מינים שחיים גם על עצמים מלאכותיים", אומרת אורלי פרי, דוקטורנטית לביולוגיה ימית באוניברסיטת בר אילן, שחוקרת את הסלילוניות. "מצאתי אותן בין השאר על מצופים בשמורת חוף אלמוג שבאילת, על המדרגות של השמורה ועל עמודים של המזח". למעשה, מין חדש שהתגלה לאחרונה על ידי פרי ועמיתיה, וככל הנראה קיים אך ורק בים האדום, אף מעדיף לחיות על עצמים מלאכותיים ולא על אלמוגים, ומגיע על פניהם למימדים גדולים יותר.

התולעת והאלמוג שעליו היא חיה מקיימים ביניהם סימביוזה הדדית – כלומר, יחסי גומלין שמהם שני הצדדים מרוויחים. לאלמוגים יש מנגנונים שבאמצעותם הם מגנים על עצמם, וכשהם משתמשים בהם גם הסלילוניות זוכות להגנה בעקיפין. התולעים, מצדן, מגנות על האלמוגים מפני הכוכבן הקוצני, כוכב ים מרובה זרועות שניזון מאלמוגים. הקצה העליון של התעלה מסתיים בזיז חד וגם על מכסה התעלה של הסלילונית יש זיזים, וכשכוכב הים נצמד לאלמוג ומנסה לאכול אותו הזיזים האלו מפריעים לרגלי הים שלו. מדענים חושבים שיש דרכים נוספות שבהן הסלילונית מסייעת לאלמוג ושעדיין אינן מוכרות לנו.

סלילונית במפרץ אילת. תצלום: אורלי פרי

עלולה להיפגע מהחמצה

על אף שכיום הסלילונית נפוצה מאוד, ייתכן שהיא תיפגע בעתיד מהחמצת האוקיינוסים, תופעה שבה עולה רמת החומציות של מי האוקיינוסים עקב עליית ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה (אותה עלייה שגורמת גם לשינוי האקלים הגלובלי). תופעה זו צפויה לפגוע באלמוגים, שגופם עשוי שלד גירני (קלציום קרבונט) שקצב בנייתו תלוי ברמת החומציות של המים, וייתכן שגם בסלילוניות, שהתעלות שהן בונות וחיות בהן עשויות גם הן מגיר.

כשנדמה שהאיומים על החיים בים רק הולכים ומתרבים, פרי מדגישה שעתידן של הסלילוניות נמצא בידיים שלנו. "אנחנו עדיין לא יודעים הכול על הסלילוניות, יש עוד המון מה לחקור עליהן ועל בעלי החיים בים בכלל, ואנחנו לא יודעים איך אנחנו משפיעים עליהם", היא אומרת. "צריך להשקיע גם במחקר וגם בשמירת הטבע. הדבר הכי חשוב הוא לשמור על הים, בשבילם וגם בשבילנו".

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-מאקו

חפשו מומחים נוספים בתחום