שתפו‬        

רחלי ווקס

ים של תחמושת

מוקשים ימיים, פצצות אוויריות, רימוני יד וקליעים – מיליוני טונות של תחמושת מפוזרים על קרקעית האוקיינוסים ברחבי העולם וגם מול חופי ישראל. כיצד ניתן לפנות את התחמושת לפני שתפגע באדם ובסביבה הימית?

14 ביוני 2018



 ב-12 ביוני 2001, לפנות בוקר, נפלו שתי מכולות תחמושת אל קרקעית מפרץ אילת בעת שנפרקו מהאונייה שהובילה אותן. המכולות שטבעו הכילו 40 טון של תחמושת פגזים שנרכשו על ידי מפעל הארטילריה "סולתם מערכות". בדצמבר 2006 אותרו המכולות בעומק של 245 מטר מתחת לפני הים, והתגלה שאחת המכולות נבקעה ותחמושת נשפכה ממנה. מאז טביעת המכולות עברו 17 שנים, אך המכולות והתחמושת הרבה שוכבות בקרקעית מפרץ אילת עד היום.

מכולות התחמושת מאילת ממש לא לבד. סקירה שהתפרסמה לאחרונה מגלה שכמויות אדירות של תחמושת, בעיקר משתי מלחמות העולם, עדיין נמצאות על קרקעית האוקיינוסים ברחבי העולם. על פי החוקרים, ככל שעוברות השנים, גדל הסיכון שחומרים מסוכנים ידלפו מתוך התחמושת אל מי הים, מה שעלול לגרום לנזק למערכת האקולוגית הימית. לדבריהם, פערי הידע בנושא נרחבים, והוא לא זוכה להתייחסות מספקת.

מיליון וחצי טון תחמושת בחופי גרמניה

על פי המחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת Frontiers in Marine Science, התחמושת נמצאת בעיקר באזורים שבהם התרחשה רוב הלחימה במלחמות העולם: אירופה, צפון אמריקה ודרום-מערב האוקיינוס השקט. לשם המחשה, כמות התחמושת בחופי גרמניה בלבד עומדת על כמיליון וחצי טון. עם זאת, הבעיה אינה ייחודית לאזורים אלה, והחוקרים מצאו תיעוד לאתרים שבהם הושלכה תחמושת בקרבת כמעט כל יבשת על גבי הגלובוס, כולל שניים הסמוכים לחופי ישראל. כמות התחמושת בכלל אוקיינוסי העולם מגיעה, לפי המחקר, למיליוני טונות, כשהכמות המדויקת אינה ידועה.

התחמושת כוללת כמויות גדולות של מוקשים ימיים, פצצות אוויריות, ראשי נפץ של טילי טורפדו, רימוני יד וקליעים. חלק מהתחמושת נזרקה לים אחרי המלחמות באופן מכוון, כי לא היה בה צורך או כי לא ניתן היה להשתמש בה, חלק מהתחמושת היא נפלים – תחמושת שלא התפוצצה, אך עדיין מכילה חומר נפץ חי ועלולה להתפוצץ. חלק מהתחמושת הגיעה לים כשספינות שהובילו נשק טבעו או הוטבעו.

החוקרים מצאו תיעוד לאתרים שבהם הושלכה תחמושת בקרבת כמעט כל יבשת על גבי הגלובוס, כולל שניים הסמוכים לחופי ישראל. כמות התחמושת בכלל אוקיינוסי העולם מגיעה, לפי המחקר, למיליוני טונות, כשהכמות המדויקת אינה ידועה

 

המידע שקיים לגבי אתרי השלכת התחמושת לים חלקי מאוד: הגופים שהשליכו את התחמושת פעמים רבות לא תיעדו היטב את מיקום, כמות וסוג התחמושת שהושלכה, ורבים מהתיעודים הישנים שקיימים תמציתיים מאוד וקשים להבנה. עקב כך, סביר להניח שניתן למצוא תחמושת גם במיקומים ימיים נוספים שלא ידוע עליהם. אמנם קיימת כיום טכנולוגיה שמאפשרת חיפוש אחר תחמושת בקרקעית הים, אבל מדובר בטכנולוגיה יקרה שהפעלתה מורכבת, ולכן חיפושים כאלה נעשו עד כה באופן מקומי בלבד ולא בקנה מידה רחב.

החוקרים מצביעים על פערי ידע משמעותיים גם בכל הנוגע להשפעת התחמושת על המערכת האקולוגית הימית. אופן הפעילות וההשפעה של חומרי נפץ הם נושא שנחקר רבות בסביבה היבשתית, אבל כמעט ולא נחקר בסביבה ימית. עם זאת, הידע שכן קיים מצביע על כך שנראה שיש ממה לחשוש, ולכן יש חשיבות למחקר נוסף בנושא.

צולל עם נפלים

התחמושת בים עלולה להוות סיכון בטיחותי למתרחצים בים, לדייגים, לצוללים ולימאים, למשל אם היא נסחפת לחוף או אם כלי שיט נתקלים בה. הסיכון להיתקלות בתחמושת גדל בשנים האחרונות עקב בנייתן של יותר ויותר תשתיות ימיות, כגון תשתיות חקלאות ימית, טורבינות רוח שמוצבות בים, צינורות להולכת נפט וגז ומערכות תקשורת.

בנוסף, התחמושת עלולה לגרום לנזק גם אם לא באים איתה במגע ישיר. אמצעי הלחימה ממלחמות העולם נמצאים באוקיינוסים כבר יותר מ-70 שנה, ובזמן הזה התפתחה בהם קורוזיה רבה. הקורוזיה גורמת לתרמילים עמוסי חומרי הנפץ להתפרק, ומהפתחים שנפערים בהם עלולים להשתחרר חומרי נפץ לים. חומרי הנפץ מכילים חומרים רעילים שונים, כגון התרכובות הנפיצות TNT ו-RDX. חומרים אלה עלולים לפגוע ביצורים ימיים, בין השאר על ידי גרימת נזק לתאים שכולל את שיבוש הפעילות המטאבולית ופגיעה במידע הגנטי.

"המטרה הסופית חייבת להיות לנקות את קרקעית הים מתחמושת, וזו משימה קשה מאוד", אומר פרופ' אריק אכטרברג, מכותבי הסקירה. דרך אחת לשלות תחמושת מן הים היא פינוי על ידי צוללים מנוסים. דרך אחרת היא שימוש בכלים בלתי מאוישים, שמוציאים את התחמושת מן הים ומנטרלים אותה על ידי ניסורה לחתיכות, שלאחר מכן מועברות למיחזור. עם זאת, שיטות אלה אינן מתבצעות באופן נרחב, בעקבות העלות הגבוהה של התהליך ומורכבותו, פערי הידע שקיימים לגבי מיקומיהם של אתרי התחמושת, והסיכון שקיים לפגיעה במערכת האקולוגית הימית אם התהליך יבוצע בצורה לא נכונה.

ספינת מלחמה טבועה לחופי קנדה. הגופים שהשליכו את התחמושת פעמים רבות לא תיעדו היטב את מיקום, כמות וסוג התחמושת שהושלכה

 

הבסיס שהפך לחוף

גם על קרקעית הים מול חופי ישראל נמצאת תחמושת, זכר לפעילות הצבאית שמתרחשת באזור כבר יותר מ-70 שנה. תחמושת רבה, בעיקר כזו שפג תוקפה, הושלכה לים במכוון על ידי צה"ל במשך עשרות שנים (דבר שכבר לא מתבצע כיום), וניתן לראות אותה בעת צלילה בחופי הרצליה ופלמחים. גם מול חוף תל-ברוך, בעומק של מעל 30 מטר, קיימים ככל הנראה מצבורים של תחמושת שסולקה לים בעבר. חלק מהתחמושת גם נפלטת מדי פעם אל החוף.

תחמושת ממשיכה להצטבר בקרקעית הים בישראל גם היום, מול חופי ראשון לציון, באזור הסמוך לבסיס האימונים המכונה "מטווח 24". מדובר בבסיס צה"ל שבו מתבצעים ניסויים באמצעי לחימה אשר נורים בחלקם אל תוך הים, ואת פטריות הפגיעה במים ניתן לראות בבירור מהחוף. הבסיס ממוקם בחוף ראשון לציון ותופס שישה קילומטרים מתוכו –  רוב רצועת החוף של העיר. לפני כשלוש שנים הסתיימה הסבת 150 מטרים משטח הבסיס לחוף רחצה, שהתחבר לחוף הרחצה הקיים, צעד שדרש תהליך ארוך ומורכב של פינוי אמצעי הלחימה מן הים. עיריית ראשון לציון הובילה את המהלך, הראשון מסוגו בארץ לפינוי נפלי פגזים ותחמושת בשטח הים והיבשה, בשילוב מומחים בינלאומיים.

עם זאת, בהתאם לטענותיהם של החוקרים ולמצב בעולם, גם בישראל ההתמודדות עם השפעות התחמושת בקרקעית הים נמצאת בחיתוליה. "למיטב ידיעתי, אין מישהו שמתעסק בנושא בישראל", אומר ד"ר אסף זבולוני, אקולוג מפרץ אילת ברשות הטבע והגנים. "לא ייחסנו לנושא חשיבות רבה עד עכשיו. תחמושת יכולה להכיל הרבה מאוד חומרים שונים וקשה לדעת עד כמה גדולה השפעתה על הים, אבל בטוח שאין בה דברים טובים – כל החומרים האלה זרים לים, חלקם רעילים, כגון עופרת, וברור שבמידה כלשהי הם מזיקים", הוא מסכם.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-מאקו

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית