פינצטה

אלינה ארביטמן

יער בהגשה עצמית

הם מקרבים את המזון לאדם, מנצלים טוב יותר את מי הגשמים ומעודדים קהילתיות - ובאחרונה אפילו הממסד מאמץ אותם בחום. יערות מאכל בישראל מודל 2018: תמונת מצב לרגל חג האילנות

4 בפברואר 2018

יער מאכל הוא שלושה במחיר אחד: שדה חקלאי, שמורת טבע ופארק עירוני. אם תביטו למטה תפגשו על הקרקע צמחים נמוכים ומשתרעים וצמחי בצל ופקעת. אם תרימו מעט את המבט תראו שיחים, ואם תישאו את העיניים אל-על תמצאו עצים גבוהים שסביבם משתרגים צמחים מטפסים. כמעט כל צמח שתפגשו ביער יוכל להביא לכם תועלת: למאכל, למרפא, למלאכה ולעוד מגוון שימושים. בצל העצים אולי תבחינו במשפחה שעורכת פיקניק, בילדים משחקים או מטפסים או במישהו שמתרגל טאי-צ׳י.

אחד מיערות המאכל המוסדרים הראשונים בישראל הוקם במושב קדרון לפני כשש שנים על ידי הדס הוכברג ושותפה סער אוסטרייכר. יער המאכל הוקם על אדמה חקלאית בבעלות משפחת הוכברג שבעבר היה עליה מטע אפרסקים, כמודל חי ליער מאכל ומרכז למחקר, לפיתוח וללימוד. מאז העצים בקדרון כבר בגרו, ואליהם הצטרפו בוגרים רבים של הקורסים להכשרת חלוצי יערות מאכל. כיום, תנועת יערות המאכל מונה כמה אלפי פעילות ופעילים ועשרות יערות מאכל ברחבי ישראל, בשלבי התהוות שונים, רבים מהם בתוך ישובים עירוניים – מיבניאל, קיבוץ הגושרים ובית לחם הגלילית, דרך חריש, תל אביב, קריית אונו, ירושלים ומתן ועד לגן יבנה, גדרה, באר שבע ואילת.

ט"ו בשבט, חג האילנות, הוא הזדמנות מצוינת לצאת ולהכיר את היערות החדשים שצומחים מסביבנו, לפעמים ממש ליד הבית.

יער המאכל בקדרון. צילום: שילה וינוגרד

לאכול את הפרי שגידלת

יער מאכל מתנהל כמו יער טבעי, אך כזה שמניב תוצרת מועילה לאדם. יערות מאכל ניתן להקים על חלקות חקלאיות פרטיות, שם הדגש הוא על הפקת תוצרת מרבית, או על שטחים ציבוריים – כאשר הקהילה שותפה להקמה ולתחזוקת המקום, ויכולה לבחור לגדל את מגוון הפירות האהובים על התושבים, או לייסד בו מרחב לכינוס קהילתי. ביער מאכל מגדלים מגוון של פירות, אגוזים, קטניות וירקות רב-שנתיים (כאלה שאינם דורשים זריעה מחודשת מדי עונה), צמחי תבלין ומרפא.

מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי בעולם המערבי כשליש מהמזון מושלך לפח, וההערכות בישראל דומות. יערות מאכל שמוקמים ביישובים מקרבים את המזון לאוכלוסייה, וכך תורמים להעלאת ערך המזון בעיניה. ״כאשר ילד עירוני רואה פרי עם כתם הוא כנראה יזרוק אותו לפח. אך אם אותו ילד ראה את הפרח הופך לפרי ואת הפרי מבשיל על הצמח, או אפילו השקה בעצמו את הצמח או היה שותף בגידולו, הוא כנראה יקטוף את הפרי עם הכתם, יחתוך את החתיכה הלא טובה ויאכל את הפרי", אומרת גליה צוקרמן, מרצה בפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית בתחום חקלאות עירונית וקיימות במזון.

יערות מאכל גם תורמים להעלאת הביטחון התזונתי של תושבי העיר. כך למשל, מחקר שנעשה בעיר ברלינגטון בארצות הברית, שבחן את כמות המזון שניתן לגדל ביערות מאכל עירוניים, מצא כי באופן תיאורטי, שתילה של עצי תפוח במרחב העירוני תוכל להשלים, בתרחישים מסוימים, את צריכת הפירות היומית המומלצת של תושבי העיר. ״גינון עירוני לא מוכרח להיות עקר״, מדגישה צוקרמן. ״על ידי הכנסת צמחי מאכל בגישה רב שכבתית, מקבלים גינון בר קיימא במרחב העירוני שנותן מענה לאנשים רעבים".

ברור שיערות המאכל אמנם לא יוכלו להאכיל לבדם את אוכלוסיית העולם, שצפויה לעמוד על 10 מיליארד בני אדם תוך 30 שנה, אך הם יוכלו לספק תזונה משלימה לקהילות שונות, בין אם כפריות או עירוניות.

סלט פפאיה ירוקה, ממרח מורינגה, אורז עם מלוח ועלי יער, כולם תוצרי יער המאכל קדרון. צילום: צוות יער מאכל קדרון

מייצרים את סל המזון שלנו

אז איך פועל הקסם הזה? יער המאכל מחקה את היער הטבעי, שמשגשג בזכות קשרי הגומלין הענפים בין המרכיבים שלו: צמחים, בעלי חיים, פטריות ומיקרואורגניזמים. כך, למשל, צמחים יוצרים גילדות או ״חברותות״ ותומכים האחד בשני, פטריות מקיימות יחסי גומלין עם שורשי הצמחים ובעלי חיים מאווררים את הקרקע ומדשנים אותה, מבצעים עישוב וגיזום טבעיים ומסייעים בבקרת מזיקים.

אם בשדה חקלאי משקיעים אנרגיה רבה בהדברה, בדישון ובהשקיה, כדי לשמור על גידול אחד בלבד וללא ״עשבים רעים״ בין השורות, אז ביער מאכל דווקא מאמצים את הרבגוניות שקיימת בטבע, רותמים אותה לתועלת האדם ומגדלים מגוון מינים רחב של צמחי מאכל על שטח מצומצם. ״בחקלאות מסחרית עושים מונוקולטורה (חקלאות של גידול אחד בלבד), בעוד שביער מאכל אנחנו מייצרים את סל המזון שלנו״, מסבירה צוקרמן.

וסל המזון הזה מגוון מאוד: ביערות מאכל בישראל אפשר לגדל מגוון פירות (בדומה למגוון הפירות שגדלים ממילא בישראל) כגון תאנה, רימון, גפן, תמר, תות עץ, תפוח, אגס, מנגו, אבוקדו ופפאיה, אגוזים כגון פקאן, שקד, אגוז מלך וצנובר, ירקות רב-שנתיים כגון ארטישוק, אספרגוס וקייל, קטניות כגון שעועית לבלב, צמחי תבלין ומרפא כגון תימין, אזוב (זעתר) ומרווה וכן "מזונות בסיס", העשירים בפחמימות וחלבונים, כגון בלוטי אלון, חרובים ותרמילי ינבוט, אותם ניתן לטחון לקמח.

יערות מאכל גם מאפשרים לחקור ולטפח זנים שאינם נפוצים בגידול המסחרי אך מותאמים לתנאים המקומיים. ״המגוון העצום של זנים מקומיים הולך ונעלם", אומרת צוקרמן. "יערות מאכל ואתרי חקלאות עירונית הם המקום לשמור על זכות האדם למזון. זה חשוב שיש בנק זרעים עולמי, אך חשוב יותר שהוא יתקיים בשטח. יערות מאכל נותנים לנו הזדמנות לתת ביטוי לזני מורשת, ולשמר זרעים לדור הבא״.

בנוסף לכך, יער מאכל, בתור מערכת אקולוגית המבוססת על מיני צמחים מגוונים (בדגש על צמחייה מקומית) וצורות צומח שונות, הוא בית גידול שתומך במגוון ביולוגי מקומי גבוה. כך למשל, הודות להימנעות מוחלטת משימוש בחומרי הדברה והתבססות על מגוון צמחים שמועדי הפריחה שלהם מפוזרים לאורך העונה, היער עשוי למשוך חרקים מאביקים רבים. מיכאל פיין, אגרו-אקולוג בוגר הפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, בדק במסגרת תרגיל מחקר בלימודי התואר הראשון את מגוון הדבורים ביער המאכל קדרון, ומצא שם 10 סוגי דבורים, בהשוואה ל-2 סוגים בלבד במטעים קונבנציונליים סמוכים. אך לא רק דבורים פוקדות את יער המאכל בקדרון. מקימי היער מדווחים על מגוון בעלי כנף: ברווזי בר, ינשופי עצים, תנשמות, שחרורים, שלדגים ורבים נוספים, וכן דורבנים, זיקיות ועוד.

יער המאכל בגן יבנה. צילום: אורלי קנת

יערות נגד הצפות

הגשמים שהציפו אותנו בשבוע שעבר מזכירים לנו שבישראל יש מעט גשמים, המרוכזים בכמה אירועי גשם גדולים. על כן יש חשיבות לנהל בתבונה כל טיפת מים שנופלת על הארץ, ולדאוג לכך שהיא תחלחל לקרקע ותעשיר את האקוויפרים, במקום לזרום כנהרות ברחובות הערים ולהישטף לים. ״במצב כיום, מנקזים את מי הגשם כמה שיותר מהר לביוב ומשם לים – מנקזים את המים ונפטרים מהם״, מסביר נמרוד הוכברג, ממקימי יער המאכל בקדרון.

מי גשמים שניתכים בעוצמה על הקרקע וזורמים על פניה במהירות גם סוחפים אתם קרקע פורייה, ולכן להאטת הזרימה והגברת החלחול יש חשיבות במניעת סחף קרקע. ובעיר, המצב אף חמור יותר בגלל ריבוי משטחים בנויים שאינם מאפשרים למים לחלחל, כגון גגות, מדרכות וכבישים. ״במי הנגר שכיום זורמים לים אפשר להשקות גינות ציבוריות״, אומר הוכברג.

וזה בדיוק מה שעושים ביערות מאכל: שני אמצעים עיקריים בולמים את המים וקולטים אותם בקרקע, כדי לאפשר לצמחים לשגשג ללא צורך בהשקיה (או לכל הפחות עם השקיה מצומצמת). ראשית, מחפים כל פיסת קרקע חשופה, הן על ידי שתילת צמחייה והן על ידי פיזור רסק גזם, המגבירים את יכולת קליטת המים באדמה. שנית, משנים את הטופוגרפיה של השטח, במטרה ליצור אזורים שבהם המים נעצרים ומחלחלים – על ידי חפירת סוולים (swale) – שוחות, או לימנים – בריכות עמוקות יותר, וכן על ידי הקמת טראסות.

מערכת השהייה ופיזור של מי נגר ביער המאכל בקדרון. צילום: צוות יער המאכל קדרון

חדר בריחה בטבע

ליערות המאכל יש גם פן קהילתי מובהק: הם יוצרים מרחבים קהילתיים איכותיים, המשמשים את הקהילה בהתאם לאופי ולצרכים שלה. ״יערות מאכל עירוניים נותנים מענה לכמה אתגרים שניצבים בפני תושבי הערים המודרניות״, אומר הוכברג, ״נגישות לטבע קרוב לבית, מזון בריא ומזין ופעילות קהילתית״.

כך, למשל, ביער המאכל ״עם הטבע״ בגן יבנה, שנמצא בשטח פנימייה לנערים בסיכון, נפגשות אוכלוסיות מגוונות – בכללן קבוצות חיילים, צעירים בשנת שירות ובמכינות קדם צבאיות, עובדים בחברות היי-טק, מוסדות חינוך, תנועות נוער, משפחות מהסביבה ועוד. במקום פועלים ״חדר בריחה״ (escape room) בטבע וחנות יד שנייה, ולאחרונה הוקם בו קואופרטיב מטפלים. ״בעולם המודרני רוב בני האדם חיים בערים גדולות וצפופות. החיים בעיר מתאפיינים, בדרך כלל, בניתוק של האדם מהטבע ובהרס המבנה הקהילתי המסורתי", אומרת אורלי קנת, יזמית ומנהלת "עם הטבע". "ביער המאכל הקהילתי העירוני יש מרחבי כינוס קהילתיים למשחק, מפגש, סדנאות ושהייה בטבע עירוני פראי. זהו מקום שמאפשר לנו לחדש את הקשר בין אדם לאדם ובין אדם לאדמה״.

בגינה הקהילתית ברנר בקריית אונו, שהופכת בשנתיים האחרונות ליער מאכל וזוכה לתמיכת העירייה, משתתפות בהקמת היער קבוצות מבתי ספר, גני ילדים, תנועות נוער, חינוך ביתי, מועדונים לאנשים עם צרכים מיוחדים, ישיבת הסדר ועוד. במקום מתקיימות הצגות של "תיאטרון פשוט״ הפתוחות לקהילה ואירועים אחרים, המושכים אליהם קהל רב מרחבי העיר.

הצגה של "תיאטרון פשוט" ביער המאכל ברנר בקריית אונו. צילום: תמיר לויטל

הממסד מצטרף

תנועת יערות המאכל, שצמחה מלמטה, הולכת וצוברת לה אוהדים בקרב הממסד בישראל. לפני שנתיים היא פגשה את האקדמיה, עם קורס ראשון מסוגו בארץ בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ״חקלאות עירונית ויערות מאכל״ שמו, שנבנה בשיתוף פעולה של צוקרמן ואוסטרייכר עם ארגון "מגמה ירוקה". צוקרמן נזכרת: ״לראשונה בפקולטה לחקלאות, המתמקדת בחקלאות תעשייתית, מדברים על חקלאות עירונית, וזה הישג אדיר. הביקוש לקורס היה פי שניים ממה שציפינו לו, ושניים מהסטודנטים היו ממשרד החקלאות ומקק״ל״. אוסטרייכר, מקים יער המאכל קדרון וכיום בעלים-שותף של החברה לפיתוח יערות מאכל, מוסיף: ״היה מרגש לראות את ההיענות, הסקרנות ותחושת החיבור שהייתה לסטודנטים לנושא. התחום אמנם חדש באקדמיה בארץ, אבל לא כך המצב בעולם. הקורס היה מבוא ראשוני לנושא, ונראה שהגיע העת להשקיע משאבים משמעותיים יותר במחקר ובהוראת נושאים אלו בארץ״.

ואכן, משרד החקלאות וקק״ל תומכים אף הם ביערות מאכל בשנים האחרונות, זאת לצד המשרד להגנת הסביבה. לפני כשנה פרסם משרד החקלאות קול קורא לתמיכה תקציבית באתרי חקלאות יישובית קהילתית, ובו זכו עשרות יישובים ברחבי הארץ, בין היתר יער המאכל הקהילתי בגדרה זכה בתמיכה של 200 אלף ש"ח לארבע שנים. משרד החקלאות גם תומך ביערות מאכל באמצעות פרויקט ״היער המשקי״ (שמטרתו שמירה על שטחים פתוחים במגזר החקלאי), על ידי הקצאת מים בתעריף חקלאי ואספקת שתילים בשיתוף עם קק״ל. ״משרד החקלאות ורשות מקרקעי ישראל תומכים ביערות מאכל מכיוון שהם מהווים פתרון פשוט יחסית לשמירה על קרקע חקלאית״, אומרת דליה ענו, רפרנטית ״יער משקי״ במשרד החקלאות. ״יער מאכל מונע השלכת פסולת בשטח או השתלטות על החלקה ומהווה ריאה ירוקה ואסתטית״, היא מוסיפה.

"יער מאכל הוא מערכת אקולוגית בת קיימא ורב תפקודית", מסכם אוסטרייכר. "פיתוחו דורש השקעה של תכנון קפדני, משאבים מתאימים וכוח אדם מיומן, שכן יש לשקם נזקים מצטברים של אלפי שנים שפגעו קשות בפוריות ובחוסן של המערכות האקולוגיות. אולם זו השקעה משתלמת: לאחר התבססות יער המאכל הוא מהווה מערכת יציבה, פורייה, חסונה ודלה בתחזוקה – גן עדן מניב ושופע לדורות רבים״.

בט״ו בשבט הקרוב יערות המאכל הצעירים מזמינים את הקהל הרחב להצטרף לפעילויות וסיורים ובעוד מספר שנים, כאשר העצים יגדלו, נוכל לצאת בחג האילנות וליהנות, במרחק קצר מהבית, מפרי עמלנו: ריאות ירוקות נאות למראה, טובות למאכל ומועילות לסביבה.

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-וואלה!

חפשו מומחים נוספים בתחום