שתפו‬        

רחלי ווקס

כמה עולות לנו המדוזות?

הקיץ עוד מעט יסתיים, אבל המדוזות לא מתכוונות לעזוב את החופים שלנו. בהעדר מתרחצים בים הן יגרמו נזק בעיקר למתקני תשתיות גדולים לאורך החוף. מיזם מדעי ישראלי מציע דרך מקורית להתכונן לפלישה הימית הזאת ומזמין גם אתכם לסייע לו

30 בספטמבר 2018



 

בשקט בשקט, כמעט בלי שנשים לב, הקיץ התחיל להתגנב לו הלאה מכאן, מעניק לנו כמנחת פרידה כמה ימים חמים – הזדמנות מושלמת לטבילות אחרונות בים לפני שהקור יגיע. לכאורה זה גם הזמן המתאים להיפרד מהמדוזות, אימת הרוחצים בקיץ, אבל האמת היא שהן יהיו כאן גם כשאנחנו נהיה מתחת לפוך בבית.

כמו בקיץ, גם בחורף פגיעתן של המדוזות לא מוגבלת רק לצריבות כואבות, והן עלולות לגרום גם לנזקים כלכליים של ממש. הנזק הכלכלי המשמעותי ביותר שלו אחראיות המדוזות לא נגרם על ידי פגיעה בענף תעשייה גדול כזה או אחר, אלא על ידי המכה שהן מנחיתות על ההיבט התרבותי של החוף. מעבר לכך שחוסר היכולת להתרחץ בים בשלווה בגלל המדוזות פוגע בשירות התרבותי שמספק לנו החוף כמקום בילוי, הימנעותם של אנשים מהגעה לחוף מחשש למדוזות פוגעת בעסקים שמתפרנסים מנוכחותם של הרוחצים, כמו מסעדות שממוקמות על החוף.

חוקרים ישראלים מנסים לפענח את החוקיות של הופעת המדוזות בחופי ישראל ומפעילים לשם כך אתר אינטרנט שבו הרוחצים בים יכולים לדווח על תצפיות של מדוזות וכך לסייע למחקר המדעי, שבסופו של דבר ייתן גם ערך כלכלי לגורמים רבים בישראל ובחו"ל.

 

26 מיליון שקלים בשנה

מחקר שנערך בישראל העריך שההפסדים הכלכליים הללו עומדים על בין 7.5 ל-26 מיליון שקלים בשנה. נחילים גדולים ומסוכנים של מדוזות עלולים אף לגרום לסגירתו של חוף לרחצה, כפי שקרה בחופים במזרח ספרד, שבהם נאסרה השנה הרחצה בעקבות פלישת מדוזות ארסיות מסוג שלפוחן מצוי.

בנוסף לנזק לתיירות, המדוזות עלולות לגרום לנזק רב לתחנות כוח שממוקמות על החוף. בישראל קיימות חמש תחנות כוח חופיות: "אורות רבין" בחדרה, "רידינג" בתל אביב, "רוטנברג" באשקלון, "אשכול" באשדוד ותחנת הכוח חיפה. כחלק מפעילותן של תחנות הכוח, משאבות מים שואבות לתוכן מים מן הים על מנת לקרר אותן. נחילי מדוזות גדולים עלולים לסתום את המשאבות וכך לסכן את פעילותן של תחנות הכוח. במצב כזה, יש צורך לפנות את המדוזות מפתחי השאיבה, תהליך שהוא יקר ומורכב. מעבר לכך, לא תמיד ניסיונות הפינוי מספיקים, ופלישות של נחילים גדולים במיוחד עלולות לחייב את סגירת יחידת ייצור החשמל כולה על מנת שלא לסכן את פעילותה, צעד שעלותו גבוהה מאוד ושעלול לגרום למחסור בחשמל.

ב-2011 נסגרה בסקוטלנד תחנת כוח גרעינית למספר ימים בעקבות חסימה של משאבות מי הקירור על ידי מדוזות. מקרה דומה אירע בשוודיה ב-2013.

תשתיות חופיות אחרות שעלולות להיפגע בעקבות מדוזות הן מתקני התפלת מים. בדומה לתחנות הכוח, גם הפתחים שדרכם נשאבים מי ים שמיועדים להתפלה אל המתקנים עלולים להסתם על ידי נחילי מדוזות, והדבר גרם בעבר לסגירתם הזמנית של מתקני התפלה בישראל.

תצלום: mathieu turle – unsplash

 

הנזק המשמעותי ביותר למתקני ההתפלה נובע מהמסרקנית, מדוזה שהגיעה לאזורנו מהים השחור לפני כעשר שנים. המסרקניות קטנות יחסית (כ-10 סנטימטר) וגופן רך, ולכן הן לא חוסמות את משאבות המים – אלא נשאבות יחד עם המים אל תוך מתקן ההתפלה. או אז, הצורך לנקות אותן מתוך המים בעת התפלתם מייקר משמעותית את התהליך.

נזקי המדוזות לא פוסחים גם על ספינות, שגם בהן פועלות משאבות מי ים, שמטרתן היא קירור המנוע. כשספינות מתקרבות לחוף מדוזות עלולות לחסום את פתחי יניקת המים שלהן, וכך להפחית את יעילות קירור המנוע, לגרום לשריפה פחות יעילה של הדלקים ולהעלות את רמת הזיהום שנגרם על ידי הספינה.

על אף כל הנזקים הכלכליים שלהם גורמות המדוזות, חשוב לציין שיש להן גם פוטנציאל להפוך ממטרד – למשאב. דוגמה טובה לכך היא מיזם GoJelly האירופי, שבו לוקחת חלק מעבדתו של ד"ר דרור אנג'ל מהחוג לציוויליזציות ימיות בבית הספר למדעי הים שבאוניברסיטת חיפה, ושבמסגרתו נערכים ניסיונות להשתמש במדוזות על מנת לסנן מן המים מיקרופלסטיק – חלקיקי פלסטיק מיקרוסקופיים שנעים בזרמי הים ומסכנים בעלי חיים ימיים קטנים וגדולים.

 

דפוסי התנועה של המדוזות

הבנה טובה יותר של תנועת נחילי המדוזות עשויה לסייע בצמצום הנזקים הכלכליים שלהם הן גורמות על ידי היערכות מראש להגעתן. עם זאת, לא תמיד מדובר בעניין פשוט, ונחילי המדוזות של השנה האחרונה המחישו זאת היטב. "הייתה לנו שנה משונה", אומר ד"ר דור אדליסט, אקולוג ימי ממעבדתו של אנג'ל. "הקיץ היה נטול מדוזות באופן יחסי, אבל בסוף אוגוסט ותחילת ספטמבר הגיעו פתאום לאזור שלנו מדוזות צעירות, שנמצאות כרגע במרחק של כ-300 מטר מהחוף".

אדליסט אומר שניתן למצוא דפוסים קבועים בתנועת המדוזות, כמו העובדה שחודש יולי נוטה להיות עמוס במדוזות ושבחודש אוגוסט אין מדוזות כמעט אף פעם, אך עדיין חסר מידע מחקרי רב בנושא. "גורמים רבים משפיעים על דפוסי ההופעה של המדוזות", הוא אומר. "כל פעם אתה חושב שאתה יודע משהו על הים – ואז המדוזות באות ומלמדות אותך שהן עדיין מסוגלות להפתיע".

אחת התגליות מהשנים האחרונות היא ההיקף והכמות  של תופעת מדוזות החורף. מתברר שנחילי מדוזות חורפיים מגיעים לאזורנו בתדירות גבוהה הרבה יותר ממה שחשבו בעבר, ושמדובר במדוזות גדולות יותר מאלה שמגיעות בקיץ. האם זה מה שיקרה גם בחורף הקרוב? נחיל המדוזות הסתוווי שממלא כרגע את הים התיכון הישראלי מרמז שזה ייתכן. "אחרי נחיל הסתיו האחרון שראינו, ב-2013, הגיע שנתיים עם הרבה מדוזות", אומר אדליסט. "אפשר לצפות שזה מה שיקרה גם הפעם, אבל זאת בכל זאת ספקולציה דיי פרועה".

תצלום: tim gouw – unsplash

 

להיערך מראש לפלישה

אחד הניסיונות להבין טוב יותר את תנועת נחילי המדוזות הוא אתר "מדוזות" (meduzot.co.il), שאדליסט נמנה על צוותו ושבו מפורטות תצפיות עדכניות בבעל החיים בחופי ישראל. המידע מן האתר מסייע לצמצום הנזק להיבט התרבותי של החופים: במקום לוותר מראש על הבילוי בים מחשש למדוזות, ניתן לבדוק באתר האם הן שם או לא. גם מצילים מתעדכנים באתר, וכך הם יכולים להציב דגל סגול על תחנת ההצלה כשכמות המדוזות במים גדולה. נתוני העתק (ביג דאטה) שנצברים באתר יכולים גם לשמש חברות וארגונים גדולים שנוכחות המדוזות משפיעה על פעילותם.

קיימות דרכים להיערך מראש לפגיעת מדוזות במתקני התשתיות, כמו הפעלה מראש של יחידות ייצור חשמל אחרות, או חסימת החיבור לים של הבריכות שמהן נשאבים המים. עם זאת, על מנת שהיערכות כזאת תבוצע בצורה מיטבית, יש צורך במידע מדויק יותר מזה שמסופק באתר "מדוזות" כיום – ובשביל זה צריך כסף. "המיזם עובד כמעט כולו בהתנדבות", אומר אדליסט. "אם יהיה לנו מימון נוכל למשל להציב מצלמות במים, או לערוך סקרים מדעיים מדויקים על נוכחות מדוזות, ולשלב בהם טכנולוגיה, כמו רחפנים שיעקבו אחרי הנחילים ואמצעים מתקדמים אחרים. בהינתן מימון אנחנו יכולים לעשות הכול", הוא מסכם.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-וואלה!

שתפו‬