רן בן מיכאל

מאיביזה ועד אילת

ממשלת האיים הבלאריים בספרד נוקטת מדיניות סביבה עצמאית כדי לנהל את התיירות הנכנסת באופן מקיים. האם גם אצלנו אפשר לבצע מהלך דומה?

14 במאי 2018

ענף הייצוא המוכר ביותר של האיים הבלאריים הוא ככל כנראה רפאל נדאל, הטניסאי יליד פלמה דה מיורקה, אבל עיקר ההכנסות של האיים (שהמוכרים בהם הם מיורקה ואיביזה) הן מענף התיירות. הארכיפלג הממוקם ממזרח לספרד ומשתרע על שטח כולל של כ-5,000 קמ"ר הוא יעד תיירותי פופולארי מאוד: כמעט 14 מיליון איש ביקרו שם ב-2017 ובפלמה לבדה עוגנות מדי שנה כ-500 ספינות נופש ומדי יום יורדים מהן אל החוף 22 אלף תיירים כדי ליהנות מאקלים ים תיכוני נוח הדומה לישראל.

התיירות חשובה כמובן מאוד לכלכלה המקומית, אך היא גם גורמת לנזקים סביבתיים רבים: ב-2007 דירג פאנל של 500 מומחי תיירות את איביזה במקום האחרון מבין 111 איים ברחבי העולם מבחינת ההשפעה הסביבתית של התיירות. ההשלכות השליליות כוללות, למשל, פיתוח עירוני מואץ לטובת דירות נופש ומלונות על חשבון השטחים הפתוחים וחקלאות מקומית, עלייה בצריכת המים, זיהום מקורות מים משופכין ועלייה במליחותם, צריכת אנרגיה מוגברת ואתה עלייה בפליטות גזי חממה, וגם צפיפות גבוהה של כלי רכב שמובילה לזיהום אוויר.

מאז 2015 עושה הממשלה המקומית (האיים הבלאריים הם אחת מ-17 הקהילות האוטונומיות שמרכיבות את ספרד) מאמצים להתמודד עם ההשפעות הסביבתיות של התיירות. ביולי 2016 נכנס לתוקפו מס תיירות חדש שחל על כל מבקר מגיל 16 ומעלה ומשתנה בהתאם לעונה, לדירוג מקום הלינה ומספר לילות השהייה. המס עמד בממוצע בשנה הראשונה על שני אירו ליום לאדם. הממשלה המקומית ציפתה לגייס באמצעותו כ-70 מיליון אירו בשנה ולהשקיעם בפרויקטים של תיירות בת-קיימא.

החוף בקאלו דס מורו, מיורקה. ביולי 2016 נכנס לתוקפו מס תיירות חדש שחל על כל מבקר מגיל 16 ומעלה. Tommie Hansen, flickr

 

מס תיירותי

החששות שהמס יגרום לתיירים להימנע מלבקר באי התבדו ובסוף 2017 אף הוחלט להכפיל אותו כדי להתמודד עם הצפיפות שהמשיכה ועלתה באזורי התיירות. עד ספטמבר 2017 נגבו באמצעותו כ-100 מיליון אירו שמרביתם הושקעו בכ-100 פרויקטים סביבתיים. דוגמה לפרויקט מוצלח כזה הוא המיזם להצלת הפוסידוניה, עשב הים שהוא אחד מבתי הגידול החשובים של הים התיכון (היוזמה אף זכתה בפרס לעידוד תיירות מקיימת).

כמו מדינות אחרות באגן הים התיכון, האיים סובלים ממחסור במים בשל בצורת, משריפות קיץ ומהתחממות מי הים שהביאה, למשל, להתפרצות של נחילי מדוזות וחלק מהפרויקטים הסביבתיים מנסים להתמודד עם בעיות אלו.

האיים מבקשים לעגן את התיירות בתוך מדיניות פיתוח בר קיימא כוללת ולא רק בצמצום מספר התיירים – לכן, הכריזה בפברואר הממשלה המקומית על מדיניות סביבתית חדשה. התכנית המקיפה מבקשת להתמודד בעיקר עם שינוי האקלים וכוללת צמצום פליטות באמצעות צעדים שונים; בין השאר, החלפת כל התאורה הציבורית לתאורת LED, איסור על שימוש במכוניות דיזל, השכרת רכבים חשמליים בלבד, השקעה בפרויקטים קהילתיים של אנרגיה מתחדשת וחיוב התקנת פאנלים סולאריים על כל גג שגודלו מעל 1,000 מ"ר. הצעדים יבוצעו בהדרגה, כשהתכנית היא שעד 2050 האנרגיה באיים תסופק ממקורות מתחדשים בלבד.

הצעדים האלה נשמעים מבורכים, אבל הם גרמו למתיחות בין הממשלה המרכזית במדריד, שקצת גוררת רגליים עם צעדי מדיניות שיקדמו את מחויבותה להסכם פריס, לבין חלק מממשלות הקהילות האוטונומיות. לכן, את ההכרזה החד צדדית של הממשלה המקומית על התכנית הסביבתית החדשה ניתן לפרש גם כסוג של הכרזת עצמאות קטנה.

הצעדים של הממשלה הבלארית הם הראשונים בדרך לא פשוטה של שינוי ההתנהגות של תושביה, התיירים מחו"ל, ושלה השלטון עצמו על אף שהם מעוררים התנגדות מצד תעשיינים, סוכנויות להשכרת רכב ובעלי דירות נופש. מצד שני, המהלכים הללו מצביעים על היכולת של ממשל מקומי לקבל החלטות בתחום השיפוט שלו ולהצביע על הקו בו הוא מבקש לצעוד כדי להגיע להישגים סביבתיים טובים יותר – בין אם הם נובעים מהכרה בחלקו במחויבות להסכמים בינלאומיים ובין אם מרצון לפעול לטובת תושביו ושיפור השירותים שהוא מספק.

איביזה. האיים מבקשים לעגן את התיירות בתוך מדיניות פיתוח בר קיימא כוללת. תצלום: Andre30c , wikipedia

תיירות מדברית בת קיימא

קיימות אינה בליבת המדיניות הממשלתית בישראל, גם לא זו העוסקת בתיירות. גם במישור המקומי, שבו דווקא מקודמת תפיסת קיימות בצורה מוצלחת יותר, נושא התיירות אינו זוכה לתשומת לב מיוחדת. בעיר אילת, המקבילה הישראלית הדומה ביותר של האיים הבלאריים, יש מדיניות של קיימות עירונית, אך זו אינה נוגעת בתיירות במישרין. בעיר אמור היה להתקיים למשל לפני כשנתיים ניסוי בשימוש במכוניות חשמליות כמוניות – התחבורה הציבורית העיקרית בעיר – אך הוא לא התגלגל למימוש בשטח.

"תיירות מקיימת משמרת את המשאב התיירותי, כלומר את היכולת לחזור וליהנות ממנו ולאפשר לאחרים לעשות זאת", אומר גילי סופר, יזם תיירות מדברית בת קיימא. "התיירים האחראים, או המקיימים, הם אלו השומרים על המשאבים לאורך כל שרשרת הצריכה של פעילות התיור, החל בתחבורה אל היעד וממנו וכלה בהתנהלות במהלך החופשה".

אילת. תיירים, בעיקר מאירופה, מעוניינים במקומות בעלי דירוג גבוה של פעילות מקיימת וזה יכול להיות מנוף נוסף למשיכת תיירים אלו. תצלום: israeltourism

גם ספק התיירות המקיים וגם התייר האחראי משמרים שניהם את המשאב התרבותי והחברתי שבתוכו נטועה חוויית החופשה. אם האיים הבלאריים מבקשים להגן על העולם המקומי באמצעות מס תיירות, סופר סבור שדווקא הגדלת ההיצע של תיירות מקיימת בישראל יכולה להגדיל גם ההכנסות ממנה: "בתיירות בת קיימא יש פוטנציאל הכנסות גבוה, כי מדובר לרוב בתיירים אמידים. אבל גם תיירי עם תקציב נמוך יותר – שישראל היקרה מחמיצה לפעמים – הם תיירים איכותיים". לדעתו של סופר, הכיוון של תיירות מדבר בישראל, כמובן כזו הנעשית באופן מקיים, הוא צעד בכיוון הנכון. הניסיון להגביל את airbnb – באיים הבלאריים ובמקומות אחרים – נראה לסופר כדוגמה למהלך לא-מקיים, משום שהוא מגביל את היכולת של התיירים להיות חלק מהקהילה והחוויה האנושית ביעד הנסיעה, ואת השימוש בנכס שלא תמיד יש מה לעשות אתו.

אחת הדרכים שבה יכולה מדיניות ממשלתית לשנות את התיירות המקיימת בישראל לדעת סופר היא תו תקן לקיימות. בעולם יש אתרי תקינה שונים לתיירות אחראית, כמו למשל TourCert: "השוק הישראלי קטן מדי למפעילים עצמאיים או ללא כוונת רווח וכאן יכולה יוזמה ממשלתית – או של עירייה שיש בה פעילות תיירות רבה כמו אילת או תל אביב – לשנות את המצב. תיירים, בעיקר מאירופה, מעוניינים במקומות בעלי דירוג גבוה של פעילות מקיימת וזה יכול להיות מנוף נוסף למשיכת תיירים אלו, בוודאי אם נהיה חלוצים במזרח התיכון".

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-גלובס


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב גלובס

שתפו‬