שתפו‬        

תמר שטרצר

מגן הירק לחקר האבולוציה

ב-14 במרס מציינים את יום המדע הבינלאומי וזו סיבה טובה לשמוע מה יש לפרופ' אביתר נבו, זוכה פרס ישראל לחקר מדעי החיים לשנת 2016 ואחד ממדעני הסביבה החשובים בישראל, להגיד על לימוד אבולוציה בבתי הספר, על סכנות הזרמת הגז הטבעי לישראל, על שמירת הטבע ועל התכניות שלו לעתיד
13 במרץ 2016



 

"כשהייתי בן ארבע מצאתי קן של פשוש בגינת ורדים. זה ריתק אותי, וכבר אז התחלתי להתעניין בחקר החיים", משחזר פרופ' אביתר (איבי) נבו, בן 87, שזכה בחודש שעבר בפרס ישראל לחקר מדעי החיים. נבו הוא ביולוג אבולוציוני הנחשב למומחה בעל שם עולמי בתחומו, ובנימוקי ועדת הפרס נכתב כי הוא "מאבות הביולוגיה האבולוציונית המודרנית", בין היתר בשל מחקריו בנושא התאמתם של מינים בטבע לתנאי סביבה משתנים, ובשל מחקריו פורצי הדרך על החולד העיוור, שיכולים להוליך לפיתוח גישות לריפוי מחלות אנושיות, כולל מחלות דם ולב, שבץ וסרטן.

נבו הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה, שהקים בעבר את החוג לביולוגיה בסמינר הקיבוצים אורנים, את המכון לאבולוציה של אוניברסיטת חיפה ואת המרכז הבינלאומי לדוקטורנטים לאבולוציה. נבו פרסם כ-1,200 מאמרים ו-24 ספרים, וגילה מאות מינים של אורגניזמים חדשים. גם בגילו המתקדם הוא עדיין מנהל מעבדה פעילה באוניברסיטת חיפה שבה עובדים שמונה חוקרים העוסקים בארבעה תחומי מחקר שונים – כולם קשורים בנושא האבולוציה, הקרוב ללבו.

לרגל יום המדע הבין-לאומי ואחרי זכייתו בפרס ישראל היוקרתי, התפנה נבו לשוחח על פועלו – בעבר, בהווה ובעתיד – ועל האתגרים הסביבתיים שניצבים בפני מדינת ישראל כיום.

פרופ' נבו ליד מנדוסה שבארגנטינה, הולך בדרך שבה הלך דארווין ב-1835
פרופ' נבו ליד מנדוסה שבארגנטינה, הולך בדרך שבה הלך דארווין ב-1835

ורדים, קרפדות וג'וליאן האקסלי

"שני הורי היו חובבי טבע. אבי עבד בגינון ורדים ואמי גידלה ראשנים של קרפדות בבית, כך שנולדתי וגדלתי כחובב טבע. כשהייתי בן 12 קראתי את הספר 'אבולוציה: הסינתזה המודרנית' של ג'וליאן האקסלי, הספר שעורר בי את העניין בתורת האבולוציה", מספר נבו, שטוען כי האבולוציה היא לא עוד מדע, אלא הבסיס לכל המדעים. "אי אפשר להבין את העולם בלי האבולוציה", הוא אומר. "הקוסמוס, החיים והתרבות האנושית נוצרו בתהליכי האבולוציה. אני חושב שתורת האבולוציה צריכה להיות משולבת עמוק מאוד בכל תחומי ההוראה, מגני הילדים דרך בתי הספר ועד לאוניברסיטאות. זהו דבר הכרחי ובסיסי בעיני".

החולד העיוור. צילום: Bassem18, Wikipedia
החולד העיוור. צילום: Bassem18, Wikipedia

את המחקר הראשון שלו (שעליו הוא עובד עד היום) התחיל נבו בעקבות עבודתו בחקלאות בקיבוץ סער, שאותו הקים עם חבריו לתנועת "השומר הצעיר". נבו עבד בגינת הירק בקיבוץ וגילה את תלי ההמלטה של החולד העיוור. "את האבולוציה של החולד העיוור התחלתי לחקור לפני 68 שנים והתהליך הזה מרתק אותי עד היום. בשביל החקלאים החולד הוא מטרד, אבל בעבור הרפואה הוא מהווה תקווה של ממש לריפוי מחלת הסרטן", הוא מספר. "החולד חי מתחת לאדמה בתנאים דלי חמצן, והוא פיתח גנים עמידים לתנאים הללו. סרטן מתפתח בגוף בתנאים דלי חמצן, ולכן החולד כבעל חיים המותאם לתנאים דלי חמצן פיתח עמידות גנטית כנגד הסרטן, כולל מכניזם הממית תאי סרטן".

דגני הבר ופטריות ים המלח

נושא נוסף שאותו חוקר נבו מאז 1975 היא האבולוציה של דגני הבר, שחשובה מאוד כיום בעקבות שינוי האקלים והגידול המואץ של האוכלוסייה, שדורשים הגדלה של כמות המזון. "דגני התרבות הם הבסיס למזון", מסביר נבו. "אך יש להם בעיה מרכזית אחת – הם רגישים למחלות ועקות אקולוגיות וזקוקים לטיפוח ולהשבחה בעזרת דגני הבר, שהיוו מוצא לדגני התרבות". מחקרו של נבו בדק את מגוון המינים הטבעי הזה – "אם החיטה" ו"אם השעורה", למשל – וגילה שהוא הכרחי להשבחה הגנטית של הצמחים המתורבתים (בעיקר דגנים כגון חיטה ושעורה), שמהווים את הבסיס לתזונה האנושית. נבו גילה שבעוד שהדגנים המתורבתים רגישים למחלות, יובש ומליחות, הרי שדגני הבר עשירים במאגרים גנטיים שעמידים לעקות אקולוגיות. לכן, מאגר הגנים של דגני הבר יכול לשמש להשבחת הדגנים המתורבתים, כך שיהיו מותאמים גם הם לשינויים בתנאי הסביבה, במיוחד לנוכח ההתחממות הגלובלית.

המשימה: להעביר גנים עמידים אל צמחי התרבות. צילום: böhringer friedrich, Wikipedia
המשימה: להעביר גנים עמידים אל צמחי התרבות. צילום: böhringer friedrich, Wikipedia

נבו בנה באוניברסיטת חיפה את בנקי הגנים הגדולים בעולם של חיטת הבר ושעורת הבר, ומחקריו בדגנים אלה שימשו כבסיס למהפכה חקלאית בהשבחתם.

נבו בהחלט לא נח על זרי הדפנה וממשיך לקבוע עצמו מטרות חדשות, לעתיד הקרוב והרחוק כאחד. "אם ננצל ביעילות את המאגרים הגנטיים של צמחי הבר אנו יכולים להציל את חקלאות העולם, לגוון אותה ולאפשר לה להתקיים גם באזורים ערבתיים ומדבריים", הוא אומר. "במחקרים שלנו מצאנו גם מינים של פטריות שחיות בים המלח ויש להן עמידות גנטית למליחות שמאפשרת להן לחיות ב-35 אחוז מלח – רמת המליחות של ים המלח היום. אנו מתכננים להפיק מהן מאגרים גנטיים של גנים עמידים למלח ולהעבירם אל צמחי התרבות כדי לגדלם במדבריות ובמלחות, וכך להגדיל את המזון לאוכלוסיית העולם הגדלה בהתמדה".

מלחמה על שמירת הטבע

נבו לא טבע את חותמו רק על תחום הביולוגיה האבולוציונית, אלא גם לקח חלק בעיצוב תחומים אחרים במדע הישראלי. ב-1949 הוא הצטרף לחיל המדע הגיאולוגי והשתתף במיפוי הגיאולוגי של הנגב על מנת למצוא אוצרות מינרליים עבור המדינה הצעירה. היום, יש לו מה להגיד על אוצר הטבע שמעורר מהומה במדינה. "גז טבעי צריך וכדאי לנצל, אבל הוא צריך להיות רכוש הציבור ולא רכוש בעלי ההון", הוא אומר. "צריך גם לדאוג שלא יגרום לזיהום. הגז עלול לפרוץ מצינורות ההובלה וזה עלול לגרום לאסון אקולוגי. גז ונפט יכולים לזהם בצורה קשה את העולם הביולוגי, כמו האסון שקרה בעברונה. אם יתפוצץ צינור של גז טבעי, עלול להתרחש אסון באותו סדר גודל".

שמירת הטבע, באופן כללי, היא נושא קרוב ללבו של נבו, שהיה תלמיד, ואחר כך גם עמית, של היינריך מנדלסון, ממייסדי שמירת הטבע והמחקר הזואולוגי בישראל. "אנחנו צריכים לשמור את הטבע למען הדורות הבאים בכל המובנים, אסור לתת לאורבניזציה ולחברות הנדל"ן להשתלט על השטחים הפתוחים בלי הגבלה", אומר נבו בנחרצות. "בעלי האינטרסים רוצים להרוויח, אבל פחות מעניין אותם לשמור על האדם כפרט ועל חברה בריאה, חיה ונושמת. זה בעיקר תפקידם של הפוליטיקאים ליצור את המאזן המתאים בין בנייה לבין שמירת הטבע, וליצור פיקוח ושימור של אתרי טבע בכל הארץ, ולא רק של חופי הים. זו מלחמה קשה, כי לאינטרסים הכלכליים יש כוח פוליטי חזק וחברות הנדל"ן עלולות לכבוש את כל השטחים הפתוחים שמתאימים לבנייה".

"התפקיד שלנו הוא לדאוג שיישארו שטחים פתוחים רבים בארץ ישראל, עם קשר מסוים ביניהם, כדי לא לכלוא את בעלי החיים ללא יכולת לנוע ממקום למקום. זה הכרחי להמשכיות שלהם", מסכם נבו את המסר שלו, הן למדענים והן לאזרחים מהשורה. "חשוב לשמור על מגוון המינים ועל השטחים הירוקים, כי זה הבסיס הקיומי של האדם. בלי שמירת טבע נישאר רק עם בטון ומלט, וזה יהיה אסון לאומי ובינלאומי. כפרטים, אנחנו צריכים להתאגד ולחתום על העצומות הרבות שמתפרסמות מטעם הגופים הירוקים, כי לבד אנחנו חלשים מול תאגידי הענק, אבל ביחד יהיה לנו כוח לעשות שינוי".

פרופ' איתמר נבו.
פרופ' נבו במשרדו. מאחוריו משקיף על המתרחש דיוקן של צ'רלס דרווין.

 בעקבות הכתבה בזווית, הסיפור פורסם ב-ynet




שתפו‬