חנוך אילסר

מי מפחד ממדע?

המדע הסביבתי המאורגן והממוסד נמצא תחת מתקפה, שמגיעה מכיוונים שונים ולעתים מנוגדים. מה יכול לעשות הציבור ומה חייבים לעשות המדענים כדי לנצח במערכה הזאת? מאמר מיוחד ליום כדור הארץ

22 באפריל 2015

 

ביום שישראל התייחדה עם זכר הנופלים במערכות ישראל, ציינו ברחבי העולם את יום כדור הארץ, שמוכר גם כיום איכות הסביבה. סמיכות האירועים אמנם הקשתה על דיון רציני ומעמיק בנושא, אבל גם ביום כזה יש טעם לדבר על הסביבה ועל המדע, במיוחד אם לוקחים בחשבון שהשנה, אפילו יותר מאשר בשנים עברו, אנו עדים למאבק על מקומו של המדע בקרב הציבור ומקבלי ההחלטות. בזמן שישראל ניצבת בחזית המחקר המדעי בעולם, מובילה בגילויים חדשים ובפריצות דרך מדעיות, הידע המדעי מתקשה למצוא את דרכו למקבלי ההחלטות ולסייע להם בהתוויית מדיניות מושכלת. ואת זה יש לציבור ולמדענים כאחד הכוח לשנות.

המדע המאורגן והממוסד נמצא תחת מתקפה, כך נדמה, שמגיעה מכיוונים שונים ולעתים מנוגדים. לעתים התוקפים הם אזרחים מודאגים מלאי כוונות טובות, אך חסרי הכשרה וכלים מקצועיים מתאימים, שאספו שברירי מידע (הרבה בזכות האינטרנט), חלקיקי תיאוריות-קשר וקצת נתונים ממקור מפוקפק, ומאמינים שדי בכך כדי לקרוא תיגר על שנים של ידע שצברו מומחים בתחומם. בין אזרחים אלה יש החוששים שהמדע פועל בשירות הממסד (במקרה של חיסונים, למשל), יש שחוששים מהתערבות המדע בסדרי עולם (הנדסה גנטית, למשל), או מהשלכות התובנות המדעיות על אמונותיהם ואורח חייהם. במקרים אחרים זו מתקפה מאורגנת מצד גופים שמבקשים להפחית מעוצמת המסקנות המדעיות כדי לקדם אג'נדה כלכלית, דתית או פוליטית (שינוי האקלים, למשל).

UCS Morgan Swofford
החשיבות של המדע בחיינו מחד, וחוסר הרצון לקבל את הספק שעומד בבסיס השיטה המדעית מאידך, הם שהופכים אותו למטרה גדולה ומרכזית בעיני מתנגדיו. איור: UCS Morgan Swofford

מדוע המדע מפחיד, מרגיז או מעורר התנגדות אצל אנשים רבים כל כך? תגליות מדעיות הרי מביאות לשיפור מתמיד באיכות חיינו כמעט בכל התחומים – רפואה, איכות וכמות המזון, טכנולוגיה ועוד. יחד עם זאת, מדע מייצר ספק. הוא לא מקנה ודאות מוחלטת, להפך – הוא מעלה, באופן אינהרנטי, שאלות חדשות, ומאלץ אותנו להתעמת עם האינטואיציות שלנו – עם דעות, אמונות ואינסטינקטים, ולבחון אותם בכלים אחרים – ברורים, מדויקים ומדידים יותר.

החשיבות של המדע בחיינו מחד, וחוסר הרצון לקבל את הספק שעומד בבסיס השיטה המדעית מאידך, הם שהופכים אותו למטרה גדולה ומרכזית בעיני מתנגדיו. לא מדובר רק בבורות או ברצון לקדם אינטרסים זרים, אלא, בסופו של יום, בקושי להתמודד באופן רציני ואחראי עם האתגרים שהמחשבה המדעית טומנת בחובה. המדע מאלץ אותנו להסתכל על העולם שבו אנו חיים, על עתידו ועל מקומנו בו באופן כן וישיר; אך לא כולנו מוכנים לקחת אחריות ולהישיר מבט אל מה שמחכה לנו שם.

קשה להבין ולקבל, לדוגמה, שהפעולות שלנו מקרבות את עולמנו המוכר לנקודת אל-חזור שאחריה הוא לא יוכל להתאושש. בתחומים כמו ניהול משק מים, שימושי קרקע, זיהום אוויר ושימוש בחומרי הדברה ודישון בתעשיית המזון, העברת הידע שנצבר באקדמיה הן לציבור והן למקבלי ההחלטות היא לא פחות מקריטית. קשה גם לשמוע נבואות זעם על שינוי האקלים, פגיעה במערכות האקולוגיות, התפשטות מגפות או הכחדת מינים מבלי להתייאש או להתכחש. קל לנו יותר לסמוך על האמונות שלנו, על המנהגים שלנו, על ההרגלים הישנים. קשה לקחת אחריות אישית ומערכתית על מעשינו, אבל זה בדיוק מה שמקבלי ההחלטות, התקשורת והקהל הרחב צריכים לעשות לנוכח ממצאי המדע.

ומה המדענים יכולים לעשות? הם לא יכולים להסתפק בהטחת מידע ונתונים מקצועיים בקהל הרחב, או להוציא תחת ידיהם דוחות ומאמרים מחקריים לשם סקרנותם בלבד. המדען בעת הזאת צריך לגרום לציבור ולמקבלי ההחלטות להאמין בו ולבטוח בו ובדבריו. לשם כך מוטלת עליו החובה לדבר בשפתם, להשתמש בכלים התקשורתיים המתאימים לכך, להתעקש, להתלהב, לשכנע, להזיע, לנסות פעם אחת ולנסות שוב – אם לא דרך הדלת, אז דרך החלון.

המדענים צריכים לחשוב על האחריות שתפקידם כבעלי הידע בחברה מטיל עליהם. הניצחון שלהם יהיה ההישג הגדול של כולנו.

הכותב הוא מנהל האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. האגודה מקדמת יוזמות לחיבור בין הקהילה המדעית לציבור ולמקבלי ההחלטות.