שתפו‬        

שאול דל אריצ'ה

מה נודד אל הצלחת שלנו?

האם חומרים מזיקים עוברים מהאריזות אל האוכל שלנו? מומחית בנושא מסבירה מהם הסיכונים שבפניהם עומדים הצרכנים ומייעצת איך לצמצם אותם
24 בספטמבר 2016



 

קשה לדמיין היום עולם שבו האוכל לא ארוז. שקיות, קופסאות, בקבוקים ומכלים עוטפים ומכילים את המזון שאנו רוכשים ואוכלים. רובם מורכבים במידה כזו או אחרת מפלסטיק או מחומר סינטטי אחר. אפילו במשקה בקרטון או בקופסת שימורים החומר בא במגע עם ציפוי מחומר סינטטי ועם פקק או מכסה.

האם אף על פי שאנחנו לא אוכלים את אריזות המזון בכל זאת יש סיבה לדאגה?

איזה חומרים מסוכנים יגיעו אל הצלחת? תצלום: Robert S. Donovan.flickr
איזה חומרים מסוכנים יגיעו אל הצלחת? תצלום: Robert S. Donovan.flickr

 

ובכן, רוב החומרים שבאים במגע עם מזון אינם אדישים לחלוטין מבחינה כימית. חומרי היסוד ששימשו ליצירת האריזה, תוספים, חומרים מתהליכי עיבוד האריזה ותוצרי לוואי, עשויים לנדוד מהאריזה אל המזון. כך עולה ממאמר של ד"ר ג'יין מאנק מהפורום לאריזות מזון שבשוויץ, ב-Journal of Epidemiology and Community Health. מאנק חוקרת מזה כמה שנים חומרים הבאים במגע עם מזון והימצאות של חומרים המזיקים למערכת ההורמונלית ולמערכות אחרות בגוף. כמו כן, היא חוקרת את מעבר החומרים מהאריזה אל המזון שאותו אנו אוכלים.

דרושה שקיפות

ד"ר מאנק ביקרה לישראל לפני כמה חודשים על מנת להרצות בכנס "התפתחויות וחידושים" של הקרן לבריאות וסביבה. מחקריה אקטואליים מתמיד עבור הקהל הישראלי, שכן לאחרונה החל דיון ציבורי ער אודות הרגולציה בישראל של החומרים שבאים במגע עם מזון.

ד"ר מאנק.
ד"ר מאנק. "הזדמנות לצמצום החשיפה שלנו לחומרים שעלולים להזיק לבריאות"

"אני לא חושבת שצריך להבהיל את הצרכנים – פחד הוא תמיד עצה רעה", אומרת מאנק בראיון טלפוני. "עם זאת, אני חושבת שקיימת הזדמנות לצמצום החשיפה שלנו לחומרים שעלולים להזיק לבריאות. חומרי האריזה מיוצרים על ידי בני האדם, ולכן אנו יכולים להחליט כיצד לייצר אותם ובאילו חומרים להשתמש. לעסקים, לקובעי מדיניות וגם לקהילה המדעית צריכה להיות מחויבות להשתמש במומחיות ובידע שלהם בנושא זה. עליהם לפעול להסרת חומרים הידועים כמזיקים לבריאות מאריזות המזון, לגשר על פערי הידע ולשפר את הרגולציה והאכיפה בנושא".

"לצערי, כצרכנים, לרוב אין לנו את המידע אודות החומרים הנמצאים באריזות המזון ולכן אין לנו ממש מקום לבחירה", היא אומרת. "אנו נאלצים לקנות מזון באריזה שבה המזון נמכר. בהקשר הזה אני חושבת שכולם ירוויחו משקיפות גדולה יותר ושיתוף מידע."

מאנק מדגישה שקיימים פערי ידע גדולים וקריטיים בכל הקשור לחומרים הבאים במגע עם מזון, במעברם אל המזון ובהשפעותיהם הבריאותיות. "נדידה של חומרים מהאריזות למזון היא נושא שבמחקר נמצא כיום בהערכת חסר. יותר מ-6,500 חומרים שונים משמשים לאריזות הבאות במגע מזון. אלפי חומרים נוספים נוצרים במהלך שלבי הייצור ומהם חלק ניכר כלל לא ידועים ולא מזוהים", היא אומרת. "באשר לחומרים שכן מזוהים, עבור רבים מהם פשוט אין לנו מספיק נתונים ומידע זמין על רעילות וחשיפה. חשוב להבין שלא כל החומרים הבאים במגע עם מזון כיום הוערכו מבחינת השפעתם על הבריאות – ומובן שזה כולל את החומרים שלא זוהו".

זכוכית, פלדה וקרמיקה

כיום, ניתן להעריך את הנזק הבריאותי רק עבור כמות מעטה מאוד של חומרים ובנושא זה הקהילה המדעית עוד צריכה לגשר על פערי הידע הרבים שקיימים ושעוד צריכים להיחקר. לפי מאנק, "יש מספר חומרים שמהווים מקור לדאגה כמו, ביספנול A, וחומרים נוספים שפוגעים במערכת ההורמונלית. בעבורם יש דעות שונות האם רמות החשיפה המתקבלות עקב נדידת החומרים אל המזון גבוהות דין להזיק לבריאות".

ומה לגבי מה שאנחנו, כצרכנים, יכולים לעשות כדי להיות פחות חשופים לזיהום המזון שלנו? "אני חושבת שאנחנו לא צריכים לצאת מגדרנו בגלל הסוגיה הזאת, אבל בהחלט יש כמה דברים פשוטים שאפשר לעשות כדי לצמצם את הסיכון", אומרת מאנק. "אני באופן אישי משתדלת להימנע ממגע של מזון חם עם חומרים סינתטיים כמו פלסטיק ומעדיפה להשתמש בזכוכית, בפלדת אל-חלד, ובמוצרי קרמיקה. יש לי כפות מעץ לבישול, כלי אחסון מזכוכית, קרש חיתוך מעץ, מחבתות מפלדת אל-חלד ובקבוקי שתייה מפלדת אל-חלד. גם כשאנחנו מבשלים בבית אנחנו משתדלים להכין את רוב הארוחות שלנו ממוצרים טבעיים ומקטינים את הצריכה של מזון מעובד כשניתן".

 

 




שתפו‬