שתפו‬        

ד"ר שי פליישון

מי מפחד מטכנולוגיה?

האם בהכרח כל פיתוח טכנולוגי חדש טומן בחובו איום על הסביבה, או שאולי צריך להתייחס לטכנולוגיה לא כאל בעיה בפוטנציה, אלא כאל חלק חשוב מהפתרון לבעיות הסביבתיות? ד"ר שי פליישון מנתח את הדילמה הסביבתית
23 באוגוסט 2016



פעילים סביבתיים ברחבי העולם עוסקים כל הזמן בטכנולוגיה ובהשפעותיה על הסביבה. לעתים הם נלחמים בטכנולוגיות שפוגעות בסביבה, ובמקרים אחרים הם מקדמים טכנולוגיות שמטפלות במפגעים סביבתיים. אין ספק שהכוונות של התנועות הסביבתיות טובות ביסודן, אך נדמה שאם רוצים להגיע לפתרונות מקיימים יותר, משהו בגישה שלהן לטכנולוגיה חייב להשתנות. ארגוני הסביבה חייבים להבין כי הבעיה הסביבתית איננה רק בעיה פוליטית וחברתית, אלא גם בעיה טכנולוגית.

הרכבת מגיעה לסביבה

כדי לבחון טכנולוגיה חדשה מבחינה סביבתית, אפשר להסתכל עליה בשלוש דרכים שונות: "על פניה"; תוך "השוואה לאלטרנטיבות"; ובבחינת "השינוי ביישום" שהיא טומנת בחובה.

בתחילת המאה ה-19, הטכנולוגיה החדשה והמהפכנית שאיימה, לכאורה, על הסביבה הייתה רכבת הקיטור. נקודת המבט הראשונה שאפשר לבחון באמצעותה עד כמה סביבתית היא הרכבת היא בגישת "על פניה". כלומר, עד כמה היישום הטכנולוגי נתפס כסביבתי. אמנם זה נשמע מאוד שטחי ולא מדויק ואף נתון לכשלים, אבל האמת היא שככה מתקבעת התפיסה לגבי כמה טכנולוגיה היא סביבתית או מקיימת אצל רוב האנשים, וגם בקרב קובעי המדיניות ואפילו באקדמיה. אז על פניה, הרכבת היא מאוד לא סביבתית. עצם הנעת הקטר דורשת שריפה של הרבה פחם, שמזהם בשריפתו דרך גזי חממה (פחמן דו חמצני) וחלקיקי פיח שנפלטים, וגם משאיר אחריו אפר, שבמקרים רבים מכיל אחוזים גבוהים של חומרים רדיואקטיביים. בנוסף, הכרייה של הפחם פוגעת בבריאות הכורים. מעבר לכל זה, גם צריך לזכור שעצם הנחת פסי הרכבת גורמת להרס אקולוגי מתמשך(הפסים חוצים ומפרידים בתי גידול טבעיים). אז על פניה, הרכבת היא לא סביבתית במיוחד.

 

רכבת קיטור
רכבת קיטור. טכנולוגיה שאיימה על הסביבה. תצלום: .Andrew.flickr

 

אך כאן נכנסת לתמונה נקודת המבט השנייה, ההשוואה לאלטרנטיבות. כלומר, אם לא רכבת אז מה כן? האלטרנטיבה ההיסטורית לשימוש ברכבת ככלי תחבורה והובלה היתה השימוש בסוסים. מרכבות רתומות לסוסים הובילו בני אדם וסחורות ממקום אחד לאחר. רגלי הסוסים יצרו נזק פחות מתמשך למערכת האקולוגית מאשר מסילת הרכבת, אבל הפליטות שלהם לא היו פחות מסוכנות לסביבה, הרי הסוסים נופחים מתאן, גז בעל השפעה רבה בהרבה על ההתחממות הגלובלית מאשר פחמן דו חמצני –בנוסף, השתן והצואה של הסוסים מכילים תרכובות חנקן שבסופו של דבר עלולות להגיע למי התהום. בנוסף, גידול החציר ("הדלק" של הסוסים) דורש שדות חקלאיים שהכשרתם מובילה למחיקת שטחים טבעיים.

לכאורה, ההשפעה המזיקה של הסוסים מועטה ביותר. כמה כבר סוס נופח, משתין ומחרבן ביחס לשריפת הפחם שבקטר? העניין הוא שהקטר לא חזק כמו סוס אחד בלבד. למעשה, הוא מחליף עבודה של מאות, ובמקרה של קטרי משא גם אלפי סוסים. אז אם נסתכל בדרך של השוואה אלטרנטיבית ונחשב את כלל המשתנים בין הרכבת לסוסים, לא בטוח בכלל שהרכבת היא פתרון פחות סביבתי.

עכשיו מגיע תורה של נקודת המבט השלישית: השינוי ביישום. אם היינו שואלים את הציבור הרחב לפני המצאת הרכבת מה אפשר יהיה לעשות בהמצאה של מכשיר חדש שכזה, הרוב המכריע של האוכלוסייה בימים ההם היה פשוט משכלל מעט את הטכנולוגיות שהם מכירים – הסוסים והכרכרות. אז במקום לנסוע לעיר הקרובה פעם בחודשיים, הם היו חושבים לנסוע לשם פעם בחודש. ובמקום להעמיס מה שנכנס בכרכרה אחת, הם כנראה היו חושבים על העמסת שתי כרכרות – אולי שלוש. ללא התעמקות אסטרטגית בטכנולוגיה לא היה ניתן אז להעריך כי הרכבות יתפתחו עם הזמן למכונות העברה של עשרות אלפי טונות של סחורות המעבירות את מטענן בפחות משבוע מקצה אחד של יבשת אל השני ובכך ישנו את הכלכלה המודרנית כפי שאנו מכירים אותה

השינוי ביישום שהביאה עמה הרכבת נהפך מהר מאוד לכזה שאינו ניתן להשוואה לאלטרנטיבה, כי פשוט לא הייתה אלטרנטיבה. גם אם ניתן היה לחשב את כמות הסוסים המקבילה בכוחה לעוצמתה של הרכבת, הרי שהשינוי ביישום הרכבת הביא להעצמת טביעת הרגל של טכנולוגיות התחבורה והאספקה בעולם.

מהפכה תלת-ממדית?

כיצד ניתן לבחון באמצעות שלוש נקודות המבט הנ"ל פיתוח טכנולוגי חדש עוד לפני שהשימוש בו התרחב ושינה את המציאות ואת הסביבה? לשם כך ניתן להשתמש בדוגמה של ההדפסה בתלת ממד – טכנולוגיית ייצור חדשנית שתופסת תאוצה והרבה מאוד חסידים מסביב לעולם בשנים האחרונות.

אז האם מדובר בטכנולוגיה סביבתית ומקיימת?

כאמור, נקודת המבט הראשונה לבחינת טכנולוגיה היא איך הטכנולוגיה נתפסת על פניה. במבט ראשון, שיטת הדפסה זו לא נראית מזיקה במיוחד לסביבה. המדפסות הן קטנות למדי וכדי להשתמש בהן לא צריך להקים מפעל ענק ומזהם. בנוסף, כיום יוצרים בעזרת מדפסות אלו בעיקר פריטים ייחודיים ואישיים  ולא מדובר בפס ייצור המוני, אלא ב"מפעל בוטיק", שגם חוסך את הצורך לשנע את המוצר ממדינה למדינה. לכן, על פניו, מדפסות התלת-ממד נשמעות סביבתיות.

 

מדפסת תלת ממד
מדפסת תלת ממד. איום או הזדמנות? תצלום: Creative Tools.flickr

 

אולם, אם נרחיב את המבט ונבדוק את הסוגיה בעזרת נקודה נוספת – ההשוואה לאלטרנטיבות – נגלה שההדפסה בתלת ממד היא אלטרנטיבית כיום לייצור בשיטות המסורתיות יותר, כמו הזרקה לתבניות. העלות של הדפסת מוצר בתלת ממד היא גבוהה יותר מהעלות של שיטות הייצור המקבילות ואיכות המוצר המתקבל היא נמוכה יותר. לכן, ההדפסה בתלת ממד לא מחליפה כיום את הייצור ההמוני בשיטות הוותיקות. מה שכן משתפר בהשוואה לאלטרנטיבות, זה שההדפסה בתלת ממד מאפשרת ייצור בזמן מהיר יותר, ללא צורך ביצירה של תבנית. לכן, הדפסת תלת ממד כיום מחליפה בעיקר את יצירת האב טיפוס למוצרים כחלק מתהליך הפיתוח (Rapid prototyping).

כעת יש צורך לבדוק את ההשפעה הסביבתית של החומרים שמשמשים את הדפסת התלת ממד. הפלסטיק הוא ללא ספק חומר שמזהם את הסביבה ,ובנוסף בכתבה באתר זווית דווח על מחקרים שבהם נמדדו פליטות מזהמים מייצור במדפסות תלת ממד, כמו גם תגובות של רעילות בחיות מעבדה שנחשפו למוצרי ההדפסה. זה כבר לא ממש נשמע סביבתי. מצד שני, באף אחד ממחקרים אלה לא בוצעה השוואה לאלטרנטיבות של רמת פליטות המזהמים או הרעילות של המוצרים שיוצרו על ידי הזרקת פלסטיק. לכן, נכון לעכשיו על פי הנתונים שבידנו אין כל חידוש שירחיב את נקודת המבט ההשוואתית. באחד המאמרים התבצעה השוואה אחרת – לא לשיטות יצור מוצרי פלסטיק אחרות, אלא לשימוש באביזרים ביתיים אחרים, כמו מחבת חשמלי. הייצור הביתי הוא יישום חדש וייחודי להדפסת תלת הממד, וזה מה שמוביל אותנו לנקודת המבט השלישית על הטכנולוגיה – השינוי ביישום.

ומה עם השינוי ביישום? הדפסת תלת ממד היא טכנולוגיה בהמראה והפריצה הגדולה שלה נראית קרובה מתמיד. בשנתיים האחרונות הודיעו חברות גדולות ברחבי העולם (כמו HP וקאנון) שהן נכנסות לתחום וסביר מאוד להניח שמדפסות תלת ממד הולכות להפוך לחלק מהייצור העולמי, לא עוד רק ייצור של אבות טיפוס למוצרים אלא ייצור המוצרים עצמם. השאלה הגדולה היא לאן הטכנולוגיה הזאת תתפתח.

נדמה שהיתרונות של ההדפסה החדשה יחוללו שינוי משמעותי בתעשייה הקיימת. כך לדוגמה, בהדפסת תלת ממד ניתן להתאים כל מוצר באופן אישי ללקוח. נעל יכולה להיות מודפסת כך שתתאים באופן ייחודי לרגל ספציפית. במובן זה, היתרון הטכנולוגי יוצר גם בעיה סביבתית חדשה. אם המוצר שמודפס מתאים למשתמש אחד באופן מדויק, זה אומר שהוא מתאים רק למשתמש בודד. בדרך זו מתבטל הטיפול הסביבתי ביותר שקיים לפסולת (לאחר הפחתת הצריכה): השימוש החוזר, כי אף אחד לא יכול להשתמש בנעל הזו חוץ ממי שהדפיס אותה לשימושו. האם זה אומר שעל פי השינוי ביישום שתביא מדפסת התלת ממד יוחרף משבר הפסולת העולמי? לא בהכרח.

אולם, אם תיושם במדפסות תלת ממד היכולת להדפיס על גבי מוצרים קיימים, תנותק מעט דריסת הרגל הסביבתית מהצריכה. כך, לדוגמה, יהיה אפשר לבצע השלמה לסוליה שהתבלתה, לבצע תיקון לחלקי ריהוט או שינוי פני מוצר כך שיתאימו לאופנות חדשות. –. סביר מאוד להניח שאנחנו נמשיך לצרוך עוד ועוד מוצרים, אבל החדשות הטובות הן שכמות הפסולת הנוצרת תפחת. זה כמובן פתרון סביבתי מהמעלה הראשונה. ארגוני הסביבה ברחבי העולם מנסים להילחם כיום בצריכה ההמונית של החברה המודרנית ומבקשים שנוריד את כמות המוצרים שאנו צורכים כדי לסייע לסביבה – ללא הצלחה משמעותית. והנה דווקא פתרון טכנולוגי שיכול לשמר את הצורך בצריכה מחד ולהגן על הסביבה מנגד.

אז האם הדפסת תלת ממד, מבחינת השינוי ביישום שהיא תביא, היא פתרון סביבתי מוצלח? שוב, הכול תלוי לאן תנותב הטכנולוגיה.

הגיע זמן לשינוי

הדוגמה של מדפסות התלת-ממד מוכיחה שהמאבק הסביבתי הגדול לא צריך להיות לגבי היישום העכשווי של טכנולוגיה, אלא לאן הטכנולוגיה תתפתח. היישום העכשווי של טכנולוגיה הוא נתון, ההתנגדות לו לכן מגיעה בארגוני הסביבה בדרך כלל מתפיסות פוליטיות וחברתיות, אך היישום העתידי של הטכנולוגיה היא שאלה טכנולוגית במהותה  למרבה הצער, התפיסה של רוב ארגוני הסביבה בעולם את הטכנולוגיה היא פשטנית מדי: "הנה הטכנולוגיה, מה עושים עכשיו?" כאשר למעשה טכנולוגיה היא איננה מצב נתון אלא נקודה על דרך שניתנת לניתוב.

לכן הגיע הזמן לשינוי בתפיסה הסביבתית. הגיע הזמן שאנשי התנועות הסביבתיות  יישמו את החשיבה הטכנולוגית. התנועה הסביבתית ביצעה שינויים מהותיים בדרך פעולתה בעשורים האחרונים. היא הפכה מתנועה בעלת תפיסה רומנטית של הטבע לתנועה שבאה להילחם במפגעי הסביבה הנוצרים מפעילות האדם. לאחר מכן התפתחה התנועה הסביבתית אל תפיסת הנזק הסביבתי כחלק מפגיעה כוללת, חברתית ומשפטית. וכעת, נדמה שעליה לבצע שינוי נוסף, להיכנס אל תפקידה האסטרטגי ולכוון את הפיתוח הטכנולוגי אל מקום מקיים יותר מחד ומשתלם מבחינת השוק מנגד. זה דורש לימוד, זה דורש התמקצעות, אבל יותר מכל זה דורש את הקבלה של הטכנולוגיה כפתרון.
ד"ר פליישון הוא יועץ מדעי באגף לאסטרטגיה ותכנון מדיניות במשרד הכלכלה מטעם תכנית ממשק של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. במסגרת עבודתו הוא מרכז את העבודה באגף בנושאי ייצור מתקדם וטכנולוגיות חדשניות בתעשייה.

 




שתפו‬