שתפו‬        

מי צריך את הצמחייה בכנרת? מתברר שכולנו

בכל שנה מתמלאים חופי הכנרת בצמחייה עבותה שמפריעה למתרחצים, אבל אם יעקרו אותה המערכת האקולוגית תיפגע. מה עדיף?

16 באפריל 2014



מינים רבים של דגים מקננים בצמחייה המוצפת במים. צילום: דיויד קמינגס, המעבדה לחקר הכנרת, חיא"ל
מינים רבים של דגים מקננים בצמחייה המוצפת במים. צילום: דיויד קמינגס, המעבדה לחקר הכנרת, חיא"ל

מי שמגיע לכנרת בקיץ רואה שהחופים מכוסים בצמחייה עבותה – אשל וקנה בעיקר. זו תופעה טבעית: כשמפלס המים יורד, צמחייה גדלה ברצועה שנחשפת; כשהמפלס עולה הצמחייה מוצפת ועם הזמן נעקרת מהשורש בעקבות פעולת הגלים. אבל בשנים האחרונות הצמחייה הזו נעשתה סבוכה במיוחד, וזו התוצאה של הבצורת שבגללה מפלס מי הכנרת היה נמוך במיוחד.

באחרונה הודיע איגוד ערים כנרת שהצמחייה החופית המסיבית נהפכה למטרד: אנשים אינם יכולים להגיע אל החופים, ואם הם כן מנסים לעשות את זה הצמחים דוקרים ופוצעים אותם. נוסף על כך, הצמחייה היא בית גידול ליתושים, לנחשי צפע ולתנים – בעלי חיים נושאי מחלות שיכולים לפגוע בבני אדם.

אנשי האיגוד דורשים לסלק את כל הצמחייה הגדלה ב-20 קילומטרים של חופים שנמצאים בחזיתות היישובים שלחוף האגם – עין גב, האון, מעגן, גינוסר והמושבה כנרת וב-14 חופי הנופש שבאחריות איגוד ערים כנרת כמו ברניקי, שיזף, שקמים וחוקוק.

אלא שמבחינה סביבתית זה הדבר הגרוע ביותר לעשות – לצמחים שגדלים על החוף יש תפקיד אקולוגי חשוב, ועקירה שלהם תגרום הרבה יותר נזק מאשר תועיל לנו.

מגיעים עד הקו השחור

מפלס מי הכנרת המרבי המותר עומד על 208.8 מטרים מתחת לפני הים, והקו השחור – המפלס הנמוך ביותר שאחריו אסור לשאוב מים מהכנרת – הוא 214.87 מטרים מתחת לפני הים. גובה פני המים עולה בזכות מי הגשמים והפשרת השלגים שזורמים אל האגם, ויורד בגלל שאיבת מים, התאיידות ומחסור במשקעים.

כשמפלס מי הכנרת יורד, נחשפת רצועה שרוחבה עשרות בודדות עד מאות מטרים, תלוי בשיפוע של החוף. היא נקראת רצועת תנודות המפלס: בשנים גשומות היא מוצפת במים ולכן נחשבת לחלק אינטגרלי של האגם. השיפוע של קרקעית האגם מתון ליד החוף בבטיחה, בגינוסר ובצמח, ותלול יותר במזרח הכנרת ובטבריה.

בחורף גשום וקצת אחריו המצב שונה לחלוטין. הצמחייה החופית מוצפת במים ואז הופכת לאזור קינון והטלה חשוב ולבית גידול לדגיגים של רוב המינים שחיים באגם – בהם אמנון גליל, אמנון מצוי, אמנון ירדן, ואמנונית יוסף וגם קרפיונים ושפמנונים. הדגים מסתתרים מפני טורפים וגם מוצאים שם מקור מזון עשיר בצורת אצות מיקרוסקופיות וחסרי חוליות למיניהם.

כמות גדולה של צמחייה חופית מוצפת היא תופעה נדירה מפני שבשנים של מפלסים נמוכים הצמחייה נמצאת מחוץ למים. הדגים מנצלים את הזמן שהצמחים מכוסים במים כדי להטיל ביצים ולהתרבות, והדגיגים הצעירים בטוחים שם יותר מאשר במים הפתוחים. זה חלון הזדמנויות שקיים רק בשנים מעטות, ועקירה של כל הצמחייה מסביב לאגם – כפי שמתכננים אנשי איגוד ערים כנרת – יפגע בדגה של האגם, שגם ככה סובלת מדיג יתר.

תוצאה ישירה של התערבות האדם

מי הכנרת מציפים את הצמחייה שגדלה על הגדות. צילום: Chris Yunker, flickr
מי הכנרת מציפים את הצמחייה שגדלה על הגדות. צילום: Chris Yunker, flickr

אגם הכנרת מנוטר כבר יותר מארבעה עשורים ברציפות. כשמסתכלים על הנתונים רואים שבעבר זו הייתה מערכת אקולוגית יציבה ובכל שנה הרכב המינים, מספרם והפיזור שלהם באגם היו קבועים. אבל היציבות הזו נפסקה באמצע שנות התשעים, כשלראשונה פרחו בכנרת מיני אצות כחוליות שייצרו רעלנים שפגעו במיני הצמחים ובעלי החיים, וכשהפריחה האביבית של אצת הפרידיניום כבר לא הייתה שנתית אלא הופיעה רק בשנים גשומות.

היציבות שהתערערה ניכרת גם בירידה דרמטית בכמות הזואופלנקטון – יצורים זעירים המשמשים כמזון לבעלי חיים גדולים יותר, בהשתלטות של חילזון פולש על החופים ודחיקה של מינים מקומיים ובהתפתחות של עלוקות בחופים שהבריחו מתרחצים.

התופעות האלה הן תוצאה ישירה של התערבות האדם בטבע, ובפרט הגדלת טווח שינויי המפלס באגם הרבה מעבר לטבעי: במצב טבעי תנודות מפלס הכנרת היו בטווח של 1.5 מטרים, בעוד שבעשור האחרון טווח המפלסים עלה ל-6 מטרים.  במצב האקולוגי הנוכחי של הכנרת אסור להפעיל עליה עוד לחצים כמו כיסוח מסיבי של הצמחייה, אלא להעניק לה זמן להתאושש ולחזור למצבה הטבעי. איגוד ערים כנרת אינו טועה לחלוטין, ואפשר בהחלט לסלק חלק מהצמחייה החופית – אך לא את כולה. זו שגיאה שעליה אנחנו עלולים לשלם ביוקר עם קריסת המערכת האקולוגית באגם היחידי בישראל.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית