שתפו‬        

נטע נסים

סכסוך שכנים

יונקים רבים לומדים להתאים עצמם לסביבה העירונית מכורח המציאות המשתנה סביבם, אבל מה המחיר שהם (וגם בני האדם) משלמים על החיכוך הזה?

22 בינואר 2019



 

ברחובות מוסקבה משוטטים כלבי רחוב רבים. על פי דיווחים בעיתונות, חלקם הקטן אף הסתגל בצורה כל כך מוצלחת לחיים העירוניים עד שלמדו להשתמש ברכבת התחתית. מאות כלבים חיים באופן קבוע בתחנותיה של הרכבת התחתית במוסקבה, בעיקר בזמן חודשי החורף הקרים, וקבוצה קטנה של מתוכם כבר הבינה את פעולת מערכת הרכבות ועושה בה שימוש מושכל ומכוון לנסיעה לתחנות מסוימות בפרקי זמן שונים של היום (הם בוחרים לנסוע לאזור מרוחק ושקט למשך שנת הלילה ואילו למרכז שוקק מלא במזון בשעות היום). נראה כי הכלבים מסוגלים לזהות את הריח הייחודי לכל תחנה וייתכן שלזהות את קריאת הכרוז בקרון ובאופן כלשהו לשלב את כל הגורמים יחד להבנת מערכת הרכבות העירונית.

הסיפור נשמע כאגדה אורבנית, אך הוא אמתי. הכלבים של מוסקבה סיגלו לעצמם אסטרטגיות שונות להתמודדות עם הסביבה העירונית.

כלבי הרבת התחתית ברוסיה. הצליחו לפצח את המנגנון של הרכבת

 

עולם של ערים

בעלי החיים בסביבה העירונית בישראל אמנם עדיין לא משתמשים בתחבורה הציבורית (או שאולי גם הם מחכים לרכבת התחתית בתל אביב…), אבל המקרה הזה מעלה כמה שאלות מעניינות שרלוונטיות גם למצב אצלנו: איזה גורמים משפיעים על תהליך ההסתגלות של בעלי החיים לחיים בעיר והאם כל בעלי החיים יכולים להסתגל לחיים אלו – ואם לא, למה?

ב-50 השנה האחרונות האוכלוסייה העירונית בעולם גדלה פי ארבעה. כמחצית מאוכלוסיית העולם, כ-4 מיליארד בני אדם מתגוררים כיום בערים -. כתוצאה מכך התרחבו השטחים העירוניים באופן דרמטי – על חשבון הטבע, כמובן. נכון לשנת 2000 נפגעו כ-0.3 אחוזים מכלל השטחים הפתוחים בעולם, ועד 2030 הפגיעה צפויה לעלות ל-1.1 אחוזים, מספר הנראה נמוך יחסית, אך המשמעות היא שכמעט כל עיר ברחבי העולם תגדיל את שטחה פי 2.5.

לעיור המוגבר יש השלכות סביבתיות משמעותיות. אובדן של שטחים פתוחים וקיטועם הם הגורם הראשון והעיקרי לפגיעה חמורה במגוון הביולוגי ולהכחדת מיני חי וצומח בעולם, להרס בתי גידול ולפגיעה בשירותי המערכות האקולוגיות (התועלת שהמערכת מספקת לבני האדם), החיוניים לקיומו ולבריאותו של המין האנושי.

הקשר בין גודלם של השטחים הפתוחים ורציפותם לבין מספר המינים שיכולים להתקיים בהם, נחקר ונבדק באופן יסודי, ונמצאה תלות ברורה בין שניהם. ככל שהשטח קטֵן ומצטמצם, נעלמים ונכחדים ממנו מיני צמחים ובעלי חיים (היכחדות בסדר גודל מקומי או גלובלי), וככל שהשטח שמדובר בו קטן יותר מלכתחילה, אובדן המינים מתרחש בקצב מהיר יותר.

אסטרטגיות חיים

מחקר חדש, שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת Radboud בהולנד ושפורסם בכתב העת Ecology Letters, בחן מדוע יונקים מסוימים מצליחים לחיות בערים שונות מסביב לעולם לעומת אלו שלא הצליחו להסתגל לחיים לצד בני האדם. החוקרים ניתחו את ההשפעה של גורמים ישירים ועקיפים של תכונות התנהגותיות, אקולוגיות ואבולוציוניות על יכולתם של יונקים לנצל את הסביבה העירונית למחייתם וסיווגו 190 מיני יונקים כעירוניים (מתוך 6,000 מיני יונקים) – חלקם מבקרים בסביבה העירונית מדי פעם (בעיקר מיני עטלפים, טורפים דוגמת זאבים ותנים וחזירי בר) וחלקם קבועים בעיר (כמו חתולים, נמיות, קיפודים חדפים ומיני עטלפים).

במחקר נמצא כי מיני עטלפים שרובם שייכים למשפחת האשפיים – עטלפים אוכלי חרקים, הם היונקים הנפוצים ביותר בסביבה העירונית בעולם, גם כמבקרים מזדמנים וגם כשוהים קבועים. אחריהם הנפוצים ביותר הם הטורפים העירוניים דוגמת התנים, ולאחר מכן מכרסמים , קופים עירוניים וקיפודים.

מספרם הרב של חתולי הרחוב בישראל גורם לנזק אקולוגי. תצלום: jerry wang – unsplash

 

לא כל ההבדלים בתכונות היו ברורים אך הממצא הבולט ביותר במחקר הוא שכל הקבוצות של היונקים העירוניים הן בעלות יכולת להוליד יותר צאצאים בכל המלטה וגיל המעבר מינקות לבגרות הינו מהיר יותר מאשר אצל יונקים שלא התבססו בעיר. דוגמה לכך ניתן לראות בקופים העירוניים שהם בעלי נטייה חזקה להולדת תאומים, זאת בשונה מקופים בסביבה הטבעית. גם למיני מכרסמים שונים, כמו חולדות ועכברים, יש לרוב מספר רב של ולדות בכל המלטה ומרווח זמן קצר יחסית בין המלטה להמלטה. דוגמה נוספת ניתן למצוא גם במיני עטלפים עירוניים: קצב הרבייה של העטלפים נמוך ביחס ליונקים אחרים ובמרבית המינים נולד פרט אחד בלבד בכל המלטה, אך במינים החיים בעיר נצפו המלטות של 4-2 צאצאים.

בעלי חיים מולידים יותר צאצאים על מנת לפצות על שיעור תמותה גבוה, ובסביבה העירונית שיעור התמותה בקרב יונקים יכול לעלות כתוצאה מתאונות דרכים, קונפליקט עם בני אדם וטריפה על ידי בעלי חיים מבויתים (כלבים וחתולים). נוסף על היכולת להוליד מספר רב של צאצאים נמצא כי לחלק מהמינים החיים בעיר מסת מוח גדולה יותר. תכונה זו אופיינית בעיקר לפרימטים (סדרה של יונקים הכוללת את הקופים), לעטלפים ולטורפים המבקרים ושוהים בעיר. לפי השערות החוקרים, תכונה זו אופיינית לבעלי חיים החיים בקבוצות ומתמודדים עם סביבה לא צפויה. בנוסף נמצא כי למרבית המינים העירוניים יש גוף גדול יותר מאשר אלו הנמצאים בסביבה הטבעית. הסבר אפשרי לתכונה זו היא יכולת התמודדות מוגברת עם מחסור בלתי צפוי במזון ויכולת טובה יותר להגיע למקורות מזון חדשים הנפוצים בסביבה העירונית, כגון פחי אשפה ומזון שמפוזר על ידי בני האדם לטובת האכלת חתולי רחוב, יונים וציפורים. כמו כן, התכונה של מסת גוף גדולה יותר נמצאת בהתאמה ליכולת להוליד מספר רב יותר של צאצאים ומעבר מוקדם יותר לגיל הבגרות.

דו קיום בעיר?

גם בישראל אחת הבעיות העיקריות של בעלי החיים היא הקיטוע והפגיעה בבתי הגידול. בעיה נוספת שבה הם נתקלים הוא הגידול המואץ באוכלוסיית חתולי הרחוב, שמשפיעים לרעה על מגוון בעלי החיים בסביבה העירונית, משום שהם צדים יונקים, עופות, זוחלים ודו-חיים. מספרם הרב של החתולים ברחובות בישראל יוצר חיכוכים הן מבחינת נקודת מבטם של אוהבי החתולים, שחרדים למצבם הקשה, והן מבחינת שוחרי הטבע, שמודאגים מהנזק האקולוגי שנגרם על ידי החתולים.

"חתולי הרחוב הם חיות טרף מבויתות שלא איבדו את כישוריהן, והן מצליחות לטרוף ולצוד מיני ציפורים, מכרסמים וזוחלים ונוכחותם הרחבה משנה את המארג האקולוגי הקיים בעיר", אומר יריב מליחי, אקולוג מחוז מרכז ברשות הטבע והגנים.

יש כמה יונקים בולטים שהצליחו למרות כל הקשיים להסתגל לסביבה העירונית בישראל, כמו חזירי בר, תנים, דורבנים, שועלים, קיפודים ועטלפי פירות. מינים אלו מוגדרים כמינים מתפרצים – הגדרה לבעל חיים או צמח מקומי שמתפשט בעקבות מגורי האדם ושמתרבה באופן אינטנסיבי מאוד, בחוסר פרופורציה לגידול הטבעי שלו וליכולת של השטח לשאת אותו.

"לא קיימת תשובה חד משמעית לשאלה מדוע חלק מבעלי החיים מסתגלים לסביבה העירונית וחלקם לא", אומר פרופ' יורם יום טוב, זואולוג מאוניברסיטת תל אביב שחקר את הנושא, "זהו מכלול שלם של תכונות המקנה לבעלי חיים אלו את כושר ההסתגלות".

"כאשר מינים מתפרצים פולשים לשטחן של רשויות מקומיות, אנחנו מאפשרים לרשות לבחור בדרך הפעולה המתאימה לה במגבלת החוק כדי להתמודד אתם ונותנים הנחיות לצמצום פסולת ומזון, דגשים חשובים לציבור ובמקרים מסוימים גם היתרים לדילול אוכלוסיית המין המתפרץ בעזרת לכידה והרחקה מהשטח העירוני, וכאשר קיימת סכנה לציבור גם על ידי ירי מבוקר", אומר יריב מליחי ומוסיף, "אין לנו אינטרס שחיות בר יסתובבו בסביבה העירונית,  כך הן לא ממלאות אחר תפקידן במערכת האקולוגית המקורית שלהן".

לפי יורם יום טוב, יש סוגים שונים חיכוכים וקונפליקטים בין בעלי החיים הנקלעים לסביבה העירונית ובני האדם. תנים, לדוגמה, גורמים לנזקים ברכוש ציבורי, פזור פסולת ועלולים להעביר את מחלת הכלבת. גם שפני הסלע עלולים להעביר את מחלת הלישמניה (שושנת יריחו). "המצב הזה רק יילך ויחמיר", הוא מוסיף, "אנחנו כובשים יותר ויותר שטחים מן הטבע, לכן הקונפליקט יחריף. לכן, עלינו להשתדל ולצמצם את היקף הבנייה בשטחים הפתוחים ולבנות בעיקר ביישובים קיימים".

"אין לנו אינטרס שצבועים יסתובבו בסביבה העירונית". תצלום: Pexels

 

רותי הצבועה

העיר מודיעין היא זירה מעניינת לחיכוך של היונקים בסביבה העירונית. תושבי העיר דיווחו בתקופה האחרונה על להקות של צבועים, שפושטות בלילות על כמה שכונות בפאתי העיר, מחטטות בפחי אשפה בשכונות ומחפשות אוכל. באזור השפלה ויהודה מסתובבות כמה להקות של צבועים מפוספסים, שניזונים לרוב מפגרים של בעלי חיים שנמצאים על כבישים או בשוליהם ומבעלי חיים אחרים (צבים, חזירי בר, פרות ועוד). לאחרונה, עקב בנייה מרובה לאורך מישור החוף ובשפלה, הצבועים מתקרבים יותר לפנים הארץ ופושטים בלילות על מזבלות ופחי אשפה בישובים שונים על מנת לאתר מזון, ובשעות הבוקר המוקדמות נעלמים.

במודיעין מבקרת צבועה אחת מפורסמת במיוחד, "רותי", שהפכה בשנתיים האחרונות לסלבריטי אמתית בעיר. השנה כבר נלכדה הצבועה בידי אנשי רשות הטבע והגנים והועברה בפעם הראשונה לאזור פארק קנדה ובפעם השנייה רחוק יותר, עד לסביבות בית שמש, אולם היא שבה לאזור בתוך ימים ספורים לאחר לכידתה והעברתה. בדצמבר 2018 לאחר פניית התושבים הורה בית המשפט לרשות הטבע והגנים, ללכוד את הצבועה בתוך 30 יום ולהעביר אותה לשמורת החי-בר ביוטבתה. "אין לנו אינטרס שצבועים יסתובבו בסביבה העירונית", אומר יריב מליחי, "צבועים משמשים כסניטרים של הטבע, זה תפקידם במערכת האקולוגית. קיטוע שטחי המחיה המקוריים שלהם גורם לשינוי בדפוסי הפעולה של הצבועים. כאשר חיית בר מגיעה לסביבה חדשה ועירונית התגובה שלה בלתי צפויה וכאן הבעיה. אנחנו מנסים לסייע לחיות אלו לשרוד על ידי הרחקה מהסביבה העירונית לסביבה הטבעית".

"לקיטוע בתי גידול ולבידוד אוכלוסיות שלמות של יונקים יש השלכות רבות על שרידות האוכלוסייה, הן מבחינת שונות גנטית ועמידות בפני מחלות והן מבחינת אפשרויות רביה", מוסיף מליחי. "אנחנו מנסים לטפל במצב על ידי ממשק אוכלוסיות (פיקוח על מקורות המזון, שטחי מחיה וכמות פרטים לשטח, נ.נ) ויצירת אזורי מעבר לבעלי החיים גם בקרבת סביבות עירוניות, אך הבעיה העיקרית היא מדיניות התכנון במדינת ישראל והבנייה בשטחים חדשים, שגורמת לפגיעה בערכי טבע ובבעלי חיים, שחלקם אף מוגדרים כמינים אדומים הנמצאים בסכנת הכחדה".


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-דבר ראשון

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית