שתפו‬        

ליהי ברק

מסרבים להיות אויבים

הנשרים דואים בשמים בחיפוש אחר פגרים טריים לארוחתם הבאה, אך מציאת פגר אחד בשטח עצום היא משימה לא פשוטה כלל. מחקר חדש מציע שלא רק התחרות עוזרת להם למלא את בטנם
17 בפברואר 2016



 

בשמורות הטבע בעולם, מותה הטרגי של חיה אחת הוא תחילת חגיגת האכילה של אחרת. בסרטי טבע מקובל לראות פגר של חיה, לרוב בעל חיים בינוני עד גדול ממשפחת הפרסתניים, שעליו עטה קבוצת נשרים בריונית בפתיחת שולחן חגיגית במיוחד.

בתוך הדרמה הזו מסתתר דו-קיום מופלא בין הנשרים לעזניות הניזונים מאותם פגרים באותו השטח. ידוע שהעזניות מאתרות את המזון הרבה יותר מהר מאשר הנשרים, ובכל זאת שני המינים מתקיימים מאותם מקורות.

בעולם שבו מלאי המזון מוגבל וקשה לאיתור, מה גורם לשני המינים המתחרים לחלוק יחד את הארוחה? ואם הנשרים אינם הטובים ביותר במציאת המזון, כיצד זה שהם אוכלים ראשונים? המחקר הנוכחי מנסה לשפוך אור על התעלומה.

נשרים מהמין נשר לבן גב (Gyps africanus) נהנים מבשר זברה. צילום: אור שפיגל
נשרים מהמין נשר לבן גב (Gyps africanus) נהנים מבשר זברה. צילום: אור שפיגל

פועלי הניקיון של הטבע

רוב העופות הדורסים מקבוצת הנשריים, הכוללת נשרים, עזניות, רחמים ופרסים, מוגדרים היום בעולם כמינים בסיכון או בסכנת הכחדה כתוצאה מהרס וקיטוע בתי גידול, ציד, הרעלות, התחשמלות, היפגעות מלהבי טורבינות רוח ושינויים נוספים בבתי הגידול הטבעיים.

למרות מאמצי השימור העולמיים, מצבם הולך ומידרדר. עזניית הנגב, העוף הדורס הגדול ביותר בישראל, שמוטת הכנפיים שלו כמעט שלושה מטרים, הוכחד כליל באזורנו, וכך גם הפרס. גם הנשר המקראי, שעדיין מקנן בארץ, מוגדר בישראל כמין בסכנת הכחדה מקומית.

בניגוד לתדמיתם המרושעת כאוכלי נבלות, הנשריים מועילים למערכת האקולוגית מפני שהם מספקים שירותי סניטציה מצוינים. בהיעדר נשרים, פגרים שנמצאים בשטח בלי להיאכל עלולים לזהם את האדמה, לתרום בהפצת מחלות או להיאכל על ידי בעלי חיים אחרים ולגרום לשגשוג להקות הבר על חשבון המינים הנטרפים (למשל ארנבות או מכרסמים למיניהם) ואף להוביל להפרת המאזן האקולוגי.

"כשאוכלוסיית הנשרים מצטמצמת, יש יותר מזון זמין לבעלי חיים כמו זאבים וכלבי בר הניזונים מהפגרים החשופים. התוצאה היא ששכיחות מחלת הכלבת עלולה לעלות", אומר ד"ר אור שפיגל מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות באוניברסיטה העברית בירושלים. "במקרה כזה אפשר ממש לחשב את מספר החיסונים לכלבת שצריך לרכוש וכך לאמוד את הנזק שנגרם בגלל הפגיעה בנשרים. מעבר לכך, חיות הבר המשוטטות עלולות לצוד בעלי חיים הגדלים במשקים החקלאיים, כמו עגלים וגדיים, כך שגם פרנסת החקלאים ותוצרת המשק החקלאי נפגעים".

נשר מקראי (Gyps fulvus). צילום: אור שפיגל
נשר מקראי (Gyps fulvus). צילום: אור שפיגל

מורפולוגיה מנצחת

חיפוש מזון הוא אחד האתגרים העיקריים העומדים בפני בעלי החיים בסביבתם הטבעית. כשאתה נשר שחג בשמים וניזון מפגרים דוממים על פני האדמה, האתגר גדול אף יותר מאחר שמקומו של הטרף אינו צפוי והוא גם סטטי ולכן קשה להבחין בו.

התחרות על המזון מתקיימת בשני רבדים עיקריים: בתוך אותו המין (למשל בין הנשרים לבין עצמם) ובין המינים, למשל בין נשרים ועזניות. אם אחד המינים ייכשל בתחרות, הוא עלול להידחק מבית הגידול על ידי המין המתחרה. יחד עם זאת, במקרים מסוימים, הנשרים והעזניות בוחרים לא להתחרות על המזון אלא לשתף פעולה כך ששני המינים ירוויחו.

ממאמר שהתפרסם באחרונה בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" מתברר שבמסגרת שיתוף הפעולה בין המינים, הנשרים מסתמכים על כך שהעזניות ימצאו ראשונות את הפגר. המחקר, שבוצע בשמורה הטבע אטושה שבצפון נמיביה, בדק כיצד מאתרים שני מיני הדורסים את מזונם בסביבתם הטבעית, וגילה שהעזניות טובות יותר מהנשרים במציאת הפגרים, למרות הנחיתות המספרית שלהן (בשטח המחקר נצפו פי עשרה נשרים מעזניות).

אין זה מקרי שברוב המקרים העזניות מצאו ראשונות הפגר: החוקרים השתמשו בהדמיות מחשב שהתבססו על נתונים שנאספו באמצעות מעקב קפדני בעזרת משדר GPS. המודלים הממוחשבים אפשרו להבין לעומק כמה גורמים שסייעו במציאת הפגרים, אך מעניין במיוחד לציין את היתרון המורפולוגי של העזניות: נמצא שהן יצאו לחפש את המזון כעשרים דקות לפני הנשרים וכך הגדילו את סיכוייהן למצוא פגר טרי.

ההסבר לכך נעוץ בעובדה שהעזניות דואות טוב יותר מהנשרים. תעופה בדאייה, בניגוד לנפנוף כנפיים, יעילה יותר מבחינה אנרגטית. כדי לדאות, ציפורים זקוקות לרוח או לאוויר חם שיעלה אותן למעלה. העזניות התברכו בכנפיים רחבות כך שכל כנף צריכה לשאת פחות משקל גוף יחסית לעופות שכנפיהם צרות, והן יכולות להתחיל לדאות גם כשזרמי האוויר חלשים יותר בבקרים – בזמן שהנשרים מתעכבים באתרי הלינה שלהם וממתינים לזמן מתאים ליציאה.

יתרון נוסף של העזניות הוא ראייה חדה במיוחד, אפילו בהשוואה לזו של הנשרים. יחד עם זאת, במקביל ליכולת המרשימה של העזניות למצוא ראשונות את הפגר, ב-55% מהמקרים שנצפו הן לא נחתו ליד הפגר עד שהגיעה קבוצה של נשרים.

עזנייה שחורה, עוד מין שכנראה משתף פעולה עם הנשרים. צילום: Juan Lacruz, Wikipedia
עזנייה שחורה, עוד מין שכנראה משתף פעולה עם הנשרים. צילום: Juan Lacruz, Wikipedia

העזניות נשארות למעלה

"בניגוד לנשרים, שלרוב ניזונים בקבוצה, העזניות מחפשות מזון לבד או בזוגות", אומר ד"ר שפיגל. "שמנו לב שכשהן מוצאות את הפגר הן בדרך כלל לא יורדות אלא נשארות מעליו. באוויר אין להן סכנות, והמחיר שהן משלמות מבחינה אנרגטית הוא נמוך. לעומת זאת, על הקרקע מחכה צבוע או אריה והן פגיעות, על אחת כמה וכמה בזמן האכילה כשראשן טמון בתוך הפגר. לכן משתלם לעזניות להמתין לנשרים ואולי אפילו להזמין אותם להצטרף לסעודה תמורת הגנה מפני טורפים שמתקבלת בלהקה גדולה".

החוקרים משערים שהעזניות תופסות יוזמה ומזמנות את הנשרים באופן אקטיבי באמצעות מעוף אווירי מיוחד: הן מבליטות את רגליהן כאילו הן עומדות לנחות, והמעשה הזה מעורר את תשומת לבם של הנשרים. "גם הנשרים וגם העזניות זקוקים לשיתוף הפעולה", אומר ד"ר שפיגל, "אבל חשוב להדגיש שלא מדובר בסימביוזה. המינים עדיין נמצאים בתחרות, והם משתפים פעולה מסיבות אנוכיות".

הגיוני לשער שאם אוכלוסיית העזניות נפגעת הנשרים יכולים לשגשג מפני שאין להם תחרות, אלא שזה לא נכון. "למעשה, כשהעזניות נעלמות מבית גידול מסיבה כלשהי, נפגעת גם היכולת של אוכלוסיית הנשרים למצוא פגרים. הדינמיקה הזו מדגישה כמה חשוב להבין את יחסי הגומלין בין מינים בסביבתם הטבעית כך שנוכל לשמר אותם ולהבטיח את שירותי המערכת שהם מספקים, ומדגישה את החשיבות של המאמצים הרבים שנעשים ברשות הטבע והגנים בתחנות האכלת הנשרים".




שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית