360 מעלות

אסף בן נריה

עצור או שאני כורת

דרך חדשה למלחמה בכורתי היערות בעולם: במקום לתת קנסות, משלמים לבעלי הקרקע כסף על מנת שלא יכרתו את העצים שבשטחם. וגם: כמה תעלה לכם כריתה של עץ בחצר?

7 בדצמבר 2017

מהי הדרך הטובה ביותר לגרום לאנשים לא לפגוע בסביבה – שיטת המקל או הגזר? הדרך הרווחת בישראל ובמרבית העולם היא שיטת ה"מקל", כלומר באמצעות קנסות ועונשים. למשל, קנסות על השארת פסולת בחוף הים, או גביית תשלום על שקיות פלסטיק חד-פעמיות. אך ניתן למצוא בארץ גם את שיטת ה"גזר" – מתן תמריצים כלכליים חיוביים למי שבוחר בהתנהגות סביבתית, למשל כספי הפיקדון שמוחזרים לצרכן תמורת מיחזור בקבוקי זכוכית.

מחקר שנערך לאחרונה באוגנדה, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Science, בחן את יעילותה של "שיטת הגזר" בנושא סביבתי ראשון במעלה בעולם – המאבק בכריתת יערות. במחקר נבדקה נכונותם של בעלי קרקעות לשמר את היער שבשטחם בתמורה לתגמול כספי. ונראה שהתמריץ הכלכלי עבד: בחלקות של בעלי קרקעות שקיבלו תגמול, קצב בירוא היערות היה נמוך ביותר מפי שניים מזה שנמדד בחלקות שלא זכו לתשלום.

באוגנדה כורתים עצים כדי למכור את בולי העץ או להשתמש בהם, אך גם כדי לשתול במקומם גידולים חקלאיים

עשרה שקלים לדונם

שמינית משטחה של אוגדנה מכוסה ביערות, ואלא נמצאים בסכנה בעקבות הפיכה של רבים מהן לשטחים חקלאיים ובשל כריתת עצים לתעשיית העץ והפחם. קצב בירוא היערות במדינה הוא מהגבוהים בעולם – 2.7 אחוז מדי שנה – ובקרב בעלי קרקעות פרטיות, מדובר בנתון גבוה אף יותר.

את המחקר ערכו חוקרים מארצות הברית, בלגיה והולנד, ב-121 כפרים באוגנדה. במחצית מהכפרים שנבחרו אקראית, זכו בעלי הקרקעות בתגמול של כ-2.8 דולרים (עשרה שקלים) על כל דונם של יער טבעי שנמנעו מלכרות. במשך שנתיים עקבו החוקרים אחרי החלקות באמצעות תצלומי לוויין ברזולוציה גבוהה, שאפשרו מעקב על החלקה עד לרמת העץ הבודד. כך יכלו החוקרים להעריך באופן מדויק את הפעולות שביצע בעל הקרקע בשטחו ולבדוק האם התמריץ החיובי גרם לו לכרות פחות עצים.

מתוך כלל בעלי הקרקעות שהשתתפו בניסוי, כ-85 אחוז דיווחו שבזמן שקדם לניסוי כרתו עצים בעיקר כדי למכור את בולי העץ או להשתמש בהם, אך גם כדי לשתול במקומם גידולים חקלאיים. הסכום אותו הרוויח בעל קרקע ממוצע ממכירת העצים ייראה נמוך למדי לאדם ממדינה מערבית – כ-44 דולר לשנה. אך באוגנדה מדובר בסכום שמהווה אחוזים ניכרים מההכנסה השנתית למשק בית. מאידך, הפיצוי בו זכה בעל קרקע ששמר על העצים בשטח שלו עמד על 56 דולר בממוצע, כלומר יותר ממה שהיה מרוויח ממכירת העצים.

ואכן, בתום תקופת המחקר נמצא שבחלקות של בעלי קרקעות שקיבלו תגמול, קצב בירוא היערות היה נמוך ביותר מפי שניים מזה שנמדד בחלקות שלא זכו לתשלום. מבחינה כלכלית מדובר בהצלחה, שכן התועלות שנובעות משימור היערות נמצאו גדולות פי 2.4 מהעלות שהייתה כרוכה ביישום התכנית. מבחינה סביבתית, מדובר בהישג משמעותי, שיכול להוות מודל למאבק בהיעלמות היערות בעולם, תופעה שיש לה השפעה דרמטית על ריכוז גזי החממה באטמוספירה.

כמה שווה יער?

ידוע שליערות העולם תועלות רבות – המוכרת שבהם היא אולי הפחתת ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר, שאותו היערות מקבעים במהלך תהליך הפוטוסינתזה. אך חשיבות היערות לעולם גדולה מסיבות רבות נוספות, ביניהן מניעת הצפות, שמירה על המגוון הביולוגי מעצם היותם בית גידול למגוון רחב של בעלי חיים וצמחים, שימור קרקע ומים וגם כמקומות לפעילות פנאי ונופש. לתועלות האלו ישנן משמעויות כלכליות, אך הן ברובן עקיפות, מה שהופך אותן לשקופות בעיני חלקים מהציבור והרשויות.

השימוש שנעשה בשטח משפיע על כמות הפחמן הדו-חמצני שמאוחסנת בו. כך למשל, כאשר שימוש הקרקע משתנה מיער לחקלאות (כפי שקורא ברבים מיערות העולם שעוברים תהליך של בירוא, מברזיל ועד אינדונזיה), כמות הפחמן הדו-חמצני שמאוחסנת בו נמוכה בהרבה. תוצאות המחקר שנערך באוגנדה הראו כי בעל קרקע שנמנע מלכרות את העצים שבשטחו חסך בממוצע כ-180 טון פחמן דו-חמצני לאורך שתי שנות הניסוי. כאשר משקללים את כלל התועלות שנובעות מכך, שעיקרן מיתון או דחייה של שינוי האקלים, וכן שיפור איכות האוויר, המים והפנאי של התושבים, מתקבל שהתועלת עולה על העלות.

על שאלה אחת עליה אין לחוקרים בשלב זה תשובה מספקת, והיא האם ברגע שייפסק התשלום, בעל הקרקע יחזור לנוהג הישן של כריתת עצים. כדי לכסות את מירב האפשרויות, החוקרים לקחו בחשבון מספר תרחישים – הטוב שבהם הוא שבעל הקרקע לא יגביר את קצב בירוא היער שבשטחו לאחר סיום תקופת התשלום, והגרוע הוא שהוא יפצה על תקופת הניסוי בכך שיגביר את קצב כריתת העצים. בשני המקרים, כך מצאו החוקרים, התועלות נמצאו גבוהות מהעלות. ההסבר לכך הוא שגם דחייה של מספר שנים, שבמהלכן היער ממשיך לתפקד, ממתנת את הנזקים לסביבה ומאפשרת לעצים לתרום את שלהם למספר שנים נוספות.

שטחים חקלאיים בדרום-מערב אוגנדה. צילום: Neil Palmer (CIAT), Wikipedia

7,500 שקל קנס על כריתת עץ

ההבדל העיקרי בין אוגנדה לישראל בהקשר זה הוא סוגיית הקניין הפרטי –  מפני שבשונה מאוגנדה או מארצות הברית, קניין פרטי של שטח בישראל אינו מקנה זכות למשאבי סביבה כמו מי תהום שנמצאים בעומק הקרקע, וגם כדי לכרות עצים בשטח פרטי יש צורך לקבל אישור מפקיד היערות. לדברי ד"ר דניאל מישורי מבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר והמחלקה לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב, במקומות כמו אוגנדה, שבהם הקניין הפרטי כולל את משאבי הטבע שנמצאים בשטח, הבחירה בתגמול כספי היא למעשה מענה לבעיה דרך המערכת הקיימת. "השאלה צריכה להיות – האם בחשבון תועלתני זה טוב?", הוא אומר. "אם זו הדרך להגן על היער, אני בעד, מה גם שהמחיר שמשולם במדינות מתפתחות איננו גבוה".

תמריצים לשימור עצים אין במדינת ישראל, אומר ד"ר ארז ברקאי, מנהל אגף יער ואילנות ופקיד היערות הממשלתי במשרד החקלאות. "במדינת ישראל, שמאופיינת בשעות שמש רבות, באקלים קיצוני ובתהליכי מדבור, חייבים ללכת לכיוון השני – כלומר, לאסור על כריתה של עצים, ולחייב ברישיון כריתה מטעם פקיד היערות ולו רק בגלל החשיבות הרבה שלהם למרקם העירוני. מרבית הצל במרחב העירוני, כ–60 אחוז, מקורו מעצים המצויים בשטחים הפרטיים, ועל כן חלה חובה על הממשלה לשמור על המשאב היקר הזה".

למרות העובדה שכריתת עץ מוגן היא עבירה פלילית במדינת ישראל, כ-200 אירועים מדווחים לרשויות מדי שנה. כ-75 אחוז מהכריתות הבלתי חוקיות מתבצעות במרחב הבנוי, האורבני, והיתר בשטחים המיוערים. כריתת עצים מוגנים, גם אם הם נמצאים בשטח הפרטי – בחצר בית, הינה עבירה על החוק שהקנס עליה הוא עד 7,500 ₪ לאדם פרטי, ופי שניים ויותר כאשר מדובר בתאגיד. "כשמגיע לנו דיווח על כריתה שאינה חוקית, אנחנו מפעילים את הסיירת הירוקה והיא אמונה על חקירה, אשר תוצאותיה מועברות לתובע במשרד החקלאות אשר מחליט על מתן קנס במקרה שהוכח שאכן מדובר בכריתה שאינה חוקית", מציין ברקאי.

ברקאי מסביר שבישראל קיימת הגדרה ברורה באשר למהו עץ מוגן: גובהו צריך להיות מעל שני מטרים וקוטר הגזע שלו, בגובה 1.3 מטרים מעל פני הקרקע (גובה החזה), נדרש להיות 10 ס"מ ויותר. בשנת 2014, כחלק מהרצון להקל על הליכי בינוי, נתנה הקלה באשר להגדרה של מהו עץ מוגן, והקוטר המינימלי של גזע העץ הוגדל ל-20 ס"מ. אולם, חשוב לציין כי הקלה זו תקפה אך ורק בשטחים בייעוד מגורים.

בעוד שכריתת עצים ביערות היא לרוב במטרה להשיג את חומר הגלם, במרחב העירוני ישנן שלל סיבות בהן נתלים כורתי העצים – "העץ מלכלכך לי את החצר; מסתיר את הנוף; השורשים סותמים את הביוב; העץ משמש לקינון ציפורים שעושות את צרכיהן על הרכבים", וזו רשימה חלקית בלבד. לאותם אנשים שנתלים במה שהם תופסים כמגרעותיו של העץ כדאי להזכיר את השירותים הרבים שהעץ מספק לסביבתו: צל, הורדת טמפרטורה, ייצור חמצן לנשימה, ספיחת מזהמים, בית גידול לבעלי חיים, שימור קרקע ומניעת הצפות, שיפור יכולת הניקוז של הקרקע ולא פחות חשוב – נוף ירוק.

חפשו מומחים נוספים בתחום

מילות מפתח