פינצטה

רחלי ווקס

רצים על פלסטיק

בריצות מרתון ואירועי ספורט גדולים בארץ משתמשים במאות אלפי בקבוקי פלסטיק חד-פעמיים. בעולם כבר מצאו פתרונות ידידותיים יותר לסביבה – מתי נראה אותם גם בישראל?

9 באפריל 2018

 

בבוקר שבו נערך מרתון ירושלים, האווירה בעיר הייתה יוצאת דופן. את כלי הרכב של העיר העמוסה החליפו 35 אלף איש מישראל ומהעולם, שרצו מהר (או לא כל כך מהר) בין הרחובות העתיקים והחדשים של הבירה. תוך כדי ריצה ארוכה, כל אחת מ-16 תחנות חלוקת בקבוקי המים שפוזרו לאורך המסלולים השונים נראתה קצת כמו נווה מדבר. עם זאת, כמה מטרים לאחר התחנות, התחלף הנוף במראה מרגש הרבה פחות: את המדרכות והכבישים ריפדו ערימות גדולות של בקבוקי פלסטיק שהושלכו על ידי הרצים לאחר השימוש, מאלצים את הרצים לנווט ביניהם, רבים מהבקבוקים כמעט מלאים אחרי שנלגם מהם רק שלוק או שניים.

על פי עיריית ירושלים, במרתון ירושלים האחרון חולקו כ-180 אלף בקבוקי מים בנפח של חצי ליטר. הבקבוקים סופקו על ידי חברת "מי עדן", שנותנת את חסותה גם לאירועי ספורט גדולים אחרים בישראל כמו מרתון תל אביב, מרתון טבריה ומרוץ הלילה של תל אביב, שגם בהם מחולקות לרצים כמויות אדירות של בקבוקי פלסטיק.

בזכות חוק הפיקדון, הבקבוקים האלה בדרך כלל לא מושלכים לאשפה לאחר המרוצים. לא חסרים אנשים פרטיים שאוספים ומוסרים אותם למיחזור תמורת סכום נאה, ואם נשארים בקבוקים שלא נחטפו, צוותי התברואה העירוניים אוספים ושולחים אותם למיחזור בעצמם. אין ספק שמבחינה סביבתית, עדיף למחזר את בקבוקי הפלסטיק ולא להשליך אותם לאשפה  –  שם הם יתחילו להתכלות אחרי מאות שנים (אם בכלל). עם זאת, המיחזור עדיין רחוק מלהיות פתרון אידיאלי, ונשאלת השאלה – האם ניתן היה למנוע מכתחילה את השימוש במאות אלפים של בקבוקים בלתי מתכלים, באירועי ספורט גדולים דוגמת המרתונים?

בקבוקי מים ללא פקק ממתינים לרצים במרתון ירושלים. צילום: BDNEGIN-Flickr

אפילו המדליות ממוחזרות

"מהפלסטיק הממוחזר מייצרים מוצרים נחותים", אומרת ד"ר חגית אולנובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה. "אם זה בגדי פליז, שמשחררים מיקרופלסטיק לסביבה, או מוצרים כמו קופסאות מזון, שאי אפשר למחזר אחר כך שוב, כי מיחזור פלסטיק הוא לא אינסופי כמו מיחזור מתכות". בנוסף, שינוע הפלסטיק לאתרי המיחזור ותהליך המיחזור עצמו פוגעים בסביבה גם הם, דרך שימוש בדלקים מזהמים, בחשמל ובמים ופליטת מזהמים. הפתרון המועדף הוא פשוט לא להשתמש בפלסטיק מלכתחילה אם הדבר אפשרי.

אין ספק ששתיית מים במהלך ריצת ארוכות היא חשובה מאוד, במיוחד במדינה חמה כמו ישראל. חישוב פשוט מראה שמארגני המרתון נהגו באחריות כאשר הצטיידו בשלושה ליטרים של מים לכל רץ, במטרה למנוע מקרים קשים של התייבשות ומכת חום, שכבר גבו קורבנות במרתונים בישראל בעשור האחרון. אז מה אפשר לעשות על מנת שלא לפגוע בסביבה על הדרך? כמו במקרים רבים אחרים, גם כאן ניתן ללמוד ממה שעושות מדינות אחרות, שמקדימות אותנו בהרבה.

פתרון אחד שמיושם בשנים האחרונות במספר אירועי ספורט ברחבי העולם הוא להמיר את בקבוקי או כוסות הפלסטיק שמחולקים לרצים בכוסות שניתן להפוך לקומפוסט. בין האירועים שמיישמים את השיטה הזו ניתן למנות את מרתון יוסטון, שבו משתתפים מדי שנה קרוב ל-30 אלף איש, את המרתון שמתקיים בעיר נקיית-האוויר באנף (Banff) שבקנדה, שבו הכוסות עשויות מסיבי תירס, ואת אירוע ה-Walkway Marathon שנערך בפוקיפסי שבמדינת ניו יורק, שבו אפילו המדליות ממוחזרות.

באירועי ריצה רבים ממליצים המארגנים לרצים להביא איתם מהבית בקבוקי שתייה רב פעמיים. אירועים אלה כוללים את מרתון הונג קונג על 70 אלף משתתפיו, מרתון לוס אנג'לס, שבו משתתפים מדי שנה מעל 24 אלף איש מרחבי העולם, ומרתון כביש 66 (Route 66 Marathon) שנערך בטולסה שבמדינת אוקלהומה, ארה"ב. מארגני מרתון כביש 66 מציעים גם פתרונות שתייה אחרים: חגורות ריצה שכוללות בקבוקי מים, ומוצר בשם Hydrapouch – מעין נרתיק קטן למים שמתחבר לבגדי הריצה. על פי מארגני מרתון כביש 66, שבו נמכר המוצר במחיר מוזל למשתתפים, מילויו במהלך הריצה לוקח שנייה אחת. עם זאת, בכל המרוצים האלה מחולקים גם מים בכוסות חד-פעמיות למי שאינו מעוניין לבחור באופציה הירוקה יותר.

מרתון ירושלים. צילום: israeltourism, Flickr2

"נשמח לבחון פתרונות מהעולם"

מרוצים אחרים לוקחים את הנושא צעד אחד קדימה ולא מספקים בקבוקי או כוסות מים במסלול כלל. תנועה זאת, שמכונה "cup-free" ("ללא כוסות"), הולכת וצוברת תאוצה. במרתון הרטפורד, שמושך לבירת מדינת קונטיקט שבארה"ב כעשרת אלפים משתתפים מדי שנה, לא מחולקים מים בבקבוקים או בכוסות כלל, ובמקום זאת ניתנים למשתתפים בקבוקים רב פעמיים. בנוסף, בקו הסיום של המרוץ הוקמה ברזייה ידידותית לסביבה באורך 12 מטר שניתן לשתות ממנה ישירות, ללא צורך בכוס או בבקבוק. המשתתפים באירועים של רגנאר (Ragnar), סדרת מרוצי השליחים הגדולה ביותר בארה"ב, מתבקשים להביא כוסות שתייה מהבית.

אירועי ריצה אחרים שמגדירים את עצמם כ"cup free" הם מרוץ ה"גובל גובל" (Gobble Gobble Four Miler), שנערך בפלורידה בחג ההודיה, ומרתון ג'קסון הול (Jackson Hole), שנערך באזור הרי הרוקי במדינת ויומינג שבארה"ב. מארגני שני האירועים האלה ממליצים למשתתפים על פתרונות כגון נשיאת בקבוק מים אישי, לבישת חגורות ריצה עם בקבוקי מים ושימוש ב-Hydrapouch. במרוץ Chuckanut 50k, מרוץ של 50 קילומטר שנערך במדינת וושינגטון, נעשה שימוש בכוס רב פעמית קטנה שדומה ל-Hydrapouch, שמחולקת בחינם לרצים.

ומה הרצים חושבים על כל זה? יש מארגני אירועים נטולי כוסות ובקבוקים מפלסטיק שטוענים שהרצים מביעים שביעות רצון מהפתרונות החלופיים האלה. בכל מקרה, כשמתכננים פתרונות סביבתיים לסוגיית המים במרתונים, מובן שחשוב מאוד שטובת הרצים תעמוד בראש מעייניהם של המארגנים. "במרתונים קיימת חובה בריאותית להנגיש מים בצורה שתהיה הנוחה ביותר לרצים", מסכמת אולנובסקי. "בריא לעשות פעילות גופנית, וחשוב לשתות הרבה מים במהלכה". בינתיים, הסכימו בעיריית ירושלים לבחון מחדש את סוגיית הבקבוקים. מהעירייה נמסר: "אנו רואים חשיבות רבה בשמירה על איכות הסביבה ונשמח לבחון פתרונות המיושמים במרתונים אחרים בעולם".

בחברת "מי עדן" סירבו להגיב לכתבה.

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

חפשו מומחים נוספים בתחום