פינצטה

דניאל מאייר

שמורה על שולחן הניתוחים

שמורת הטבע בני ציון שבשרון נסגרה לציבור בשנה שעברה לאחר שמטיילים, רוכבי אופניים וסוסים גרמו לה נזק רב. בחודשים האחרונים עברה השמורה שיקום מקיף, ולקראת החורף המתקרב, תוצאות חיוביות כבר נראות בשטח

22 באוקטובר 2017

אלפי הנהגים שתקועים מדי יום בפקקים בכביש החוף באזור רשפון בוודאי לא משערים שבמרחק לא רב מהם נמצאת פיסת טבע ירוקה – שמורה קטנה, שמשתרעת על פני כ-100 דונם בלבד, והיא שכיית חמדה נסתרת מהעין לבוטנאים וחובבי הפריחה. מדובר בשמורת בני ציון, הממוקמת בסמוך למושב בני ציון שבשרון.

מה שהופך את השמורה לבית גידול ייחודי כל כך הוא הקרקע שלה. שילוב של אדמות חמרה, כורכר וחוסמס (שכבת מעבר בין כורכר לחמרה) מאפשר למגוון רחב של צמחים לגדול בשמורה. בין היתר ניתן למצוא בה שלל צמחים כדוגמת קידה שעירה, סחלבים, עירית, סירה קוצנית, לוטם מרווני, חצב, צבעונים ותורמוסים, לצד בעלי חיים מקומיים. בעבר, צמחים כאלה גדלו ברחבי השרון. כיום, בשל השימוש שנעשה בקרקעות לבנייה ולחקלאות, נותרה שמורת בני ציון מפלט אחרון לבית הגידול הייחודי הזה.

שמורת בני ציון חשובה לא רק ברמה הארצית, אלא גם ברמה העולמית. הסיבה לכך היא שמתקיימים בה 19 מינים "אדומים" של צמחים, כלומר – מינים בסכנת הכחדה קריטית, כמו לשון אפעה קטנה ואזוביון דגול. אלה שמות שאולי לא מוכרים למרבית הקוראים, אך נישאים בפי בוטנאים ולחובבי צמחים, אשר חוששים כעת לגורל השמורה.

השמורה הקטנה, שמושכת אליה מטיילים רבים ממרכז הארץ, סבלה בשנים האחרונות מנזק מתמשך שאותו גרמו המטיילים. הנזק נחלק לשניים: זה שנגרם מעומס המטיילים ברגל שפוקדים את השמורה הקטנטנה, וזה שנגרם ממטיילים אחרים  – רוכבי האופניים והסוסים, שטיילו בשמורה בניגוד לחוק וגרמו נזקים גדולים לקרקע, ועקב זאת לצמחים.

בשנה שעברה נסגרה השמורה למטיילים כתוצאה מהנזק הרב שנגרם לה. כעת, השמורה נמצאת בשיאו של תהליך שיקום, שתוצאותיו יתבררו בשנים הקרובות.

פריחה בשמורת בני ציון. צילום: אודי שטיינוול, מתוך אתר פיקיוויקי

האופניים יצרו תגובת שרשרת

איך נפגעה הקרקע בשמורה, שכאמור מהווה את המצע לגידול הצמחים הנדירים בה? "אדם השוקל 80 קילו ורוכב על אופניים חושב שהוא אינו פוגע בסביבה, אך למעשה האופניים מרכזים את כל 80 הקילוגרמים על 2 סנטימטרים של קרקע, מה שגורם לפירוק הקרקע הפריכה והרכה ויצירת חריצים בקרקע", מסביר עמי לזר, מנהל מרחב שרון ברשות הטבע והגנים. "כשיורד גשם, החריצים האלה הופכים לערוצי זרימה של מים, שמתגברים עם כל גשם ויוצרים סחף אדיר של קרקע. כתוצאה מכך נוצרים בורות, והשביל נהפך לערוץ זרימה ונהרס".

הרס השבילים יצר תגובת שרשרת. "בתגובה להרס השבילים המתוכננים, פרצו המבקרים בשמורה שבילים חדשים, ואלה הרחיבו את הפגיעה המיידית בצמחים ואת הפגיעה העתידית בקרקע", מסביר לזר. בסופו של דבר יותר מחמישה דונמים של שבילים נוצרו בשמורה בשל כניסות האופניים – וכל זאת בשמורה שכל שטחה כ-100 דונם.

מכלול הסיבות האלו הובילו את רשות הטבע והגנים לעצור את כניסת המטיילים לשמורה ולהתחיל תכנית שיקום כוללת שלה, כדי להציל אותה רגע לפני שהיא נעלמת. כעת, לאחר חודשים של עבודה מאומצת, ניתן ללכת בשביל יחיד החוצה את חלקה הצפוני של השמורה, ואורכו 400 מ' לכל כיוון.

שביל שנפגע בשמורה, טרם פעולות השיקום. צילום: אורי מורן, עמי לזר, שי הופמן – רשות הטבע והגנים

סכנות סחף הקרקע

התכנית להצלת השמורה נערכה בשיתוף פעולה עם התחנה לחקר הסחף במשרד החקלאות ובליוויו הצמוד של לזר. "המטרה שלנו הייתה בראש ובראשונה לעצור את תהליך הרס הקרקעות שנוצר כתוצאה מהתערבות האדם, לשמר את הקרקע, ולסייע בשיקום מצב הצומח והמגוון הביולוגי הייחודי של השמורה", אומרת מור שחר, מהנדסת מהתחנה לחקר הסחף שהייתה שותפה בפרויקט. "בעשרות השנים האחרונות מתרחשים בישראל תהליכי דלדול קרקע משמעותיים, רובם מעשה ידי אדם", היא מסבירה. "הקרקע היא מצע לגידול של צמחים, שמשמשים בעצמם אכסניה למגוון של בעלי חיים, ומתקיימים ביניהם יחסי גומלין מורכבים. החקלאים כבר השכילו להבין את יחסי הגומלין הללו ועושים שימוש באמצעים שונים למניעת הידלדלות והרס הקרקע, כמו למשל באמצעות צמחים שמייצבים את הקרקע ומונעים את סחיפתה. המודעות לנושא ממשיכה ועולה בשנים האחרונות.

"כשהגענו לשמורה ראינו רשת שבילים מסועפת, שבהם ערוצים רבים וסחף קרקע חמור. בנוסף, ראינו בשטח נקודות שבהן אובחנה קריסה מאסיבית של הקרקע", היא מתארת. "הגישה התכנונית שהצענו לפתרון הבעיה כללה מילוי של התעלות שנוצרו בקרקע מקומית, שינוי ומיתון של השיפועים בשמורה ויצירת מתקנים הנדסיים שיאטו את זרימת המים על פני הקרקע. הטיפול באזורים אלו נעשה באמצעות ניקוז תת-קרקעי וקבוצה של סכרים קטנים מאבן, שמטרתם למתן את זרימת המים. כמו כן, באזור הגבוה של השמורה, שממנו הגיעו כמויות גדולות של מים, הצענו לשנות את שיפוע הקרקע כך שהמים לא יתנקזו לתוך השמורה ויגבירו את סחף הקרקע", מסבירה שחר.

עבדנו בפינצטה

לאחר ששוקמה הקרקע בשמורה, הגיע שלב השבת הצמחייה. לזר מסביר: "בחרנו כמתכנן את אורי מורן, שעוסק בתכנון ושיקום של בתי גידול טבעיים. אורי אימץ ותרגם את המלצות היחידה לחקר הסחף של משרד החקלאות והכניס פרשנות משלו.

"במשך שנתיים, בהתאם לסקר צומח מקיף, אספנו זרעים והכנו שתילים, שהושבו כל אחד למקומו בהתאם למקום הימצאותו בשמורה. אנשי המקצוע שנבחרו ללוות את העבודות נבחרו בקפידה. עופר הוכברג מ'שלף מעבדות' ליווה את פעולות איסוף הזרעים והשבת הצומח. בשלב הוספת האדמה הבאנו אדמות עומק שונות, בהתאם לסוגי הקרקעות השונים בשמורה, על מנת שלא להכניס לשמורה זרעים לא מקומיים. לאחר הוספת הקרקעות, זרענו את הזרעים ושתלנו את השתילים שהוכנו מבעוד מועד. כך הצלחנו להשיב לשמורה עוד מיני צומח 'אדומים' שנעלמו ממנה. כל הזמן הזה עבדנו בפינצטה, כמו בניתוח לב פתוח, על מנת להצליח לשקם את השמורה בלי לפגוע בה".

שיקום שמורת בני ציון. מימין למעלה: מדידות בשטח, דגימות קרקע, איסוף הזרעים, יצירת סכרים, כיסוי בקרקע והצבת מערכת השקיה. צילום: אורי מורן, עמי לזר, שי הופמן – רשות הטבע והגנים

לאחר חודשים של עבודות שיקום, התוצאות כבר ניכרות בשטח. "לשמחתנו, בגשמי החורף שעבר השתילים הצליחו להאט את סחף הקרקע, וכך ראינו לראשונה שהתכנית מצליחה", אומר לזר. עם זאת, מבחינת האפשרות לטייל בשמורה, הרי שהשמורה נמצאת כעת בשיקום מתמשך ולכן הביקור בה מוגבל. "אנחנו עדיין לומדים ובוחנים את ההשפעות של הפעולות שעשינו כדי שלא נגיע למצב שהיה בעבר", אומר לזר. "במהלך הקיץ האחרון עברנו את שלב הפצת הזרעים וראינו שייצור הזרעים היה טוב, ובחורף הקרוב נראה האם הצמחים נקלטו והתבססו. אחרי שלושה מחזורים כאלה, אם נראה שהשטח מצליח להשתקם, נוכל לתכנן את התוואי של השבילים החדשים ולחשוב כיצד ניתן לפתוח אותם למטיילים".

עם זאת, חשוב לזכור שהשמורה היא בראש ובראשונה בית גידול לצמחים נדירים, ורק אחר כך אתר לטיולים. "פריחות יפות של כלניות, רקפות וצבעונים – כבודן במקומן מונח – אפשר לראות גם במקומות אחרים", אומר לזר. "הייחודיות של שמורת בני ציון היא במינים שלא נראים לעין, והמטרה של שמורת הטבע הזאת היא קודם כל לשמור על בית הגידול המיוחד הזה ומגוון בעלי החיים והצמחים – לפני הצרכים של נופש בחיק הטבע".

בינתיים, כדי ששמורת בני ציון ושמורות טבע אחרות בישראל יוכלו להמשיך להתקיים עוד שנים רבות, המטיילים בהן צריכים להקפיד על מספר כללים חשובים: לא לסטות מהשבילים המסומנים, לרכוב באופניים ובסוסים רק באזורים המותרים (ולא לרכוב כלל בשמורת בני ציון), וכמובן – לא לקחת הביתה פרחים למזכרת.

בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-ynet

חפשו מומחים נוספים בתחום