שתפו‬        

תמר שטרצר

החול כפי יכולתך

החול הימי הוא משאב מתכלה ששייך לציבור, אך עד היום לא הוסדרו תמלוגים למדינה מניצולו ולא הוערכו כראוי ההשפעות הסביבתיות של כרייתו. דו"ח חדש מסביר מה צריך לעשות כדי למנוע פגיעה בסביבה וכדי להשיב לציבור את הזכות על החול שלו
1 ביולי 2015



 

חול הוא משאב נצרך מאוד בישראל. הוא נדרש כחומר גלם בסיסי לענפי הבנייה והסלילה, ומשמש גם חומר מילוי בעבודות תשתית חופיות ובחופים שהחול נסחף מהם. המשאב החשוב הזה שייך לכולנו, אך עד היום לא הוסדרו תמלוגים למדינה מניצולו – וגרוע מכך, הוא הולך ומידלדל. עתודות החול המאושרות לכרייה צפויות להיגמר תוך 10-5 שנים, ולפיכך, צפוי שבקרוב יהיה צורך לקבוע עתודות חול חדשות. המועמד המוביל לכרייה העתידית בפרויקטים ימיים כגון נמלים, מעגנות ואיים מלאכותיים, הוא החול הימי.

החול הימי הוא משאב אטרקטיבי בשל זמינותו ועלויות השינוע האפסיות שלו לעומת אלה של החול היבשתי. אופן כריית החול הימי הנפוץ כיום הוא על ידי אנייה מיוחדת בשם מחפרן-יניקה, ששואבת שכבה דקה של חול מפני הקרקע משטח גדול, עד עומק מים של עשרות מטרים. הבעיה היא שדרך כרייה זו עלולה לגרום לנזקים סביבתיים חמורים.

בשל הרגישות הרבה של הסביבה החופית לשינויים, יש חשיבות מיוחדת להערכת ההשפעות הסביבתיות של כריית חול ימי, אבל בישראל הלחץ לכריית החול הימי הולך וגובר, והצורך במיליוני טונות של חול לבניית הנמלים החדשים באשדוד ובחיפה כבר הביא לאישור כריית חול. האישור ניתן בניגוד לקביעת מסמך המדיניות לניהול מימי החופים של ישראל (מ-1999), שמציין שיש לאסור כריית חול באזורים שעומקם פחות מ-30 מטרים כדי למנוע פגיעה בהזנת החול לחופים. אישור לכרייה ימית ניתן רק לאחר תסקיר מלא להשפעה על הסביבה ובחינה מחודשת של ההשפעה הצפויה של הכרייה באזור.

ועדת מומחים

בעקבות הבעיות האפשריות הצפויות מהכרייה הימית, האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה הקימה ועדה מיוחדת לבחינת הנושא. הוועדה התכנסה שש פעמים בין נובמבר 2013 לאוקטובר 2014 ונטלו בה חלק יותר מ-30 מדענים, אנשי מקצוע וקובעי מדיניות מהאקדמיה, מארגונים חברתיים, ממכוני מחקר וממשרדי ממשלה. מסקנות הוועדה והמלצותיה, כמו גם חומר רקע מפורט, התפרסמו בימים אלה בדו"ח שנשלח למשרד האנרגיה, למשרד להגנת הסביבה, לחברת נמלי ישראל (חנ"י) ולגורמים אחרים באקדמיה ובעמותות וארגונים שונים. הדו"ח, שהוא מסמך מסכם לפעילויות השונות של הוועדה, סוקר השפעות אפשריות על הסביבה הימית כתוצאה מכריית חול ימי."בעקבות תסקיר הכרייה בנמל חיפה התברר שיש המון פערי ידע בנוגע להשפעות הסביבתיות של כריית חול ימי", מספר ד"ר ערן ברוקוביץ', מרכז עבודת הוועדה ומכותבי הדו"ח. "כמו כן התברר שאין מדיניות ממשלתית לגבי משאב החול הימי ואין ניהול כולל של המשאב הזה. האגודה (הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, ת.ש) רוצה להשפיע על מדיניות מושתתת מדע ולכן חשבנו שזה תחום שבו נוכל לעזור למקבלי ההחלטות".

דו"ח הוועדה מתריע שללא מחקר ותכנון מדויקים עלולים להיות נזקים קשים כתוצאה מכריית חול ימי. נזקים אפשריים כוללים  האצת הנסיגה של קו החוף, כולל נזקים עקיפים, כמו הצפה של פנים היבשה באירועי סערה בגלל סחיפת החול מדיונות; אובדן קרקעות שיש להן חשיבות חברתית, כלכלית או אקולוגית; והצפה של האזור החופי עקב ערעור הגנות חופיות מלאכותיות ושינוי במשטר הגלים.

נזקים חמורים נוספים עשויים להיגרם למערכת האקולוגית החופית והימית. כך, למשל, עלולה להיגרם פגיעה פיזית בבעלי חיים, כולל מינים מוגנים כגון צבי ים, זאת כתוצאה מהישאבות למתקן השאיבה תוך כדי פעולת המחפרן. לכן, על פי דו"ח הוועדה יש להשתמש בטכנולוגיה המקטינה פגיעה זו וכמו כן להשתמש בתצפיתנים מנוסים, במתקן נגד כניסת צבים למשאבה ובשיטות נוספות למניעת הפגיעה.

latitudes.flickrתולעים במקום צדפות

"הכרייה תפגע באזור החולי על ידי הסרת החול ובכל אזור אליו תגיע פלומת הסדימנטים (משקעי החול שייווצרו כתוצאה מהרחפתו, ת.ש). כרייה ליד בית גידול סלעי תשפיע עליו רבות", אומר ברוקוביץ'. הסרת החול והרחפתו תוך כיסוי אזורים חדשים בתרחיף מהווה פגיעה ישירה בבתי הגידול החוליים, בעלי חיים שנמצאים על החול או בתוכו ואינם יכולים לנוע ולברוח, כגון קיפודי ים מסוימים וצדפות, ייפגעו מאוד ואוכלוסייתם תרד משמעותית. הדבר בעייתי, בין היתר, מכיוון שיצורים אלה מהווים מזון לדגים. לכן, אם תהיה כרייה נרחבת יתר על המידה, גם אוכלוסיות הדגים ותעשיית הדיג עלולים להיפגע.

ההשפעות הישירות של הכרייה על המערכת האקולוגית נראו כבר בעולם, לדוגמה, באתר כרייה בים התיכון בספרד, ירד מגוון המינים באופן משמעותי ונעלמו כמעט לגמרי צדפות המאכל כבר לאחר שלושה חודשים מתחילת כריית החול. במקום הצדפות התמלא האתר במינים של תולעים.

הדו"ח מעלה גם את האפשרות לפגיעה עקיפה בסביבה הימית כתוצאה מהרחפת החול במים. הרחפת החול צפויה לגרום להגדלת העכירות ולירידה בחדירות האור, שמשפיעות על יצורים המבצעים פוטוסינתזה, וכמו כן לשחרור חומר אורגני, המהווה מזון ליצורים זעירים שונים, שצורכים את החמצן מהמים. אובדן חמצן מהמים עלול לפגוע באוכלוסיית הדגים. כמו כן צפויים שינויים פיזיים בקרקעית. למשל, בעקבות חפירת בורות, שעלולה לפגוע בצינורות נפט וגז ולגרום לזיהום המים. שחרור של מתכות כבדות ורעילות אל המים היא תופעה נוספת שעלולה להתרחש (הדבר בעייתי משום שמתכות אלו יגיעו בסופו של דבר גם אל דגי המאכל, ת.ש).

הוועדה קוראת לממשלה לפעול להפחתת הנזקים הסביבתיים של כריית חול ימי, על ידי אפיון מוקדם של כל אתר כרייה לפני תחילת העבודות בו, ולהתאים את שיטת העבודה, מקומה, תזמונה והיקפה לתנאי הסביבה באופן שיצמצם נזקים סביבתיים. על פי הדו"ח, על הרשויות לשמור על הסביבה הימית והחופית באמצעות קביעת מדיניות ורגולציה יעילה לכריית החול הימי. הוועדה ממליצה להתייחס לחול הנכרה בים כאל משאב מתכלה ולנהל אותו כמחצב וכמשאב לאומי – כולל הסדרה של תמלוגים שישולמו למדינה.

"אני מקווה שיתחילו לנהל את המשאב כמו כל משאב מתכלה אחר", אומר ברוקוביץ'. "זה משאב ששווה כסף ולכן צריך לפצות את הסביבה בגין השימוש בו. צעד כזה יעלה את מחיר החול למחיר ריאלי ואז ניתן יהיה להשוות באמת את מחירו לחול יבשתי". הוועדה ממליצה גם לבצע סקר אסטרטגי סביבתי כדי לקבוע כיצד ניתן יהיה לכרות את החול באופן היעיל ביותר מבחינה כלכלית וסביבתית, כולל בחינת מקורות חלופיים למשאב המקומי.

האם הוועדה ממליצה בעצם לייבא חול? "הוועדה ממליצה לבחון חלופות", מסביר ברוקוביץ'. "זה משהו שלא נעשה בצורה מספקת עד היום. ניתן, למשל, לייבא חול מסיני, או לפתוח עוד מחצבות. כמו כל דבר בארץ הכול לוקח יותר מדי זמן ואנשים שחושבים כלכלית אינם חושבים על הסביבה. כנראה שמי שמנסים שהחול יהיה זול ושלא יפגע באספקת החול לבנייה ביבשה, שוכחים שהחול שייך לכולנו".

חסר מחקר

אחת הבעיות שבהן נתקלה הוועדה בעבודתה היתה העדר המחקר בתחום הכרייה הימית. מחקרים דומים נערכו בחו"ל, אך לא תמיד הם מותאמים לאזורנו. לכן, יש ליצור בסיס ידע רחב שיתבסס על מחקרים שיתבצעו בישראל. לכן, הוועדה מציעה להקים גוף שיהיה אחראי על ריכוז הידע, ולנצל את עבודת הכרייה הצפויה במפרץ חיפה כאבן בוחן לאזור כולו. "אנו קוראים לנצל את העבודות בחיפה לפתיחת מערך שלם של מחקרים בנושא", אומר ברוקוביץ'. "אני רוצה סוללת מחקרים לסגירת פערי ידע על תהליכים אקולוגיים בים שיושפעו מכריית חול".

על מנת שזה יקרה, המהלך של תחילת עבודות הכרייה צריך להיות מלווה בפרסום קול קורא ובמציאת מימון רב-שנתי למחקרים שיבדקו את השפעת הכרייה על המערכת האקולוגית, שיתבצעו יחד עם כל כריית חול. "המדינה צריכה להחליט למי שייך החול ולחשוב על סדרי עדיפויות", מסכם ברוקוביץ'. "צריך לדעת לאן ילך חול שנחפר להעמקת נמל, למשל: לנמל עצמו? להגנת המצוק? למילוי חופים? אנחנו רוצים שיפסיקו להתייחס לכל פרויקט בנפרד ושיתחילו לחשוב על החול באופן אסטרטגי וברמה הלאומית".

לקריאת הדו"ח המלא לחצו כאן.

 

 

 




שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית