ב-28 באוקטובר השנה הודיעה חברת קידוחי הנפט "אפק" כי היא תבצע עד 10 קידוחי נפט בדרום רמת הגולן. הגיאולוג הראשי של "אפק", ד"ר יובל ברטוב, הציג הערכות אופטימיות מאוד לגבי פוטנציאל הנפט בקידוחים, שמגיע לדבריו למיליארדי חביות נפט. חברת "אפק" עסוקה מאוד בקידום יחסי הציבור שלה ואף פתחה מרכז מבקרים בגולן כדי להסביר לציבור מדוע אין לחשוש מקידוחי נפט במקום.
השבוע הודיע המשרד להגנת הסביבה על התנגדותו להמשך הקידוחים בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, עקב הסכנה למקורות המים. למרות זאת, אושרו בוועדה שנתיים נוספות של קידוחי ניסיון. אם כן, עדיין נשאלת השאלה: האם יש לתושבי רמת הגולן ולתושבי ישראל כולה סיבה לדאגה? מחקר ראשון מסוגו, שמפרט את ההרכב של שפכי תעשיית הסידוק ההידראולי (פראקינג), שופך אור על הסכנות האפשריות בשימוש בשיטה זה ברמת הגולן.
אלפי בארות בשטח מצומצם
בשיטות קונבנציונליות להפקת נפט, נקדחת באר ונפט פורץ החוצה מהקידוח בשל הלחץ בו הוא מצוי במעמקים. אם לחץ הנפט נמוך או יורד ככל שנשאר פחות נפט במאגר, נהוג להזריק אל מאגר הנפט גז או נוזל אינרטי שעוזר לדחוף עוד נפט אל מחוץ לאדמה. כיום נראה כי מבנה שכבות הסלע ברמת הגולן אינו מאפשר הפקה קונבנציונלית של נפט (אחרת, היו מפיקים שם נפט כבר מזמן) – כך גורסים שני דוחות מדעיים שנכתבו ב-2014 על הסיכונים שבהקמת תעשיית נפט בדרום הגולן: האחד נכתב על ידי המרכז לחקר ימים ואגמים לישראל, והשני עבור תאגיד המים מי גולן (על ידי ד"ר עמוס ביין וד"ר אבנר קסלר).
מבנה שכבות הסלע באזור הוא מסוג שמן-פצלים, נפט-פצלים או shale-oil (שימו לב, אין להתבלבל עם פצלי שמן, שאותם נמצא למצוא בישראל בשפלה. בפצלי שמן אין נפט נוזלי אלא קרוגן – סלע עשיר בחומר דמוי זפת מוצקה). בסלעי שמן-פצלים כמו אלה שקיימים ברמת הגולן הנפט הנוזלי כלוא בתוך חללים קטנים בסלע וקשה לחלצו. נפט זה נקרא "נפט הדוק" (tight oil).
כדי לחלץ את הנפט ההדוק, יש לבחור בין שתי אופציות: הראשונה היא לקדוח מספר גדול של בארות בתא שטח – באר בכל כמה עשרות דונמים – ובאמצעות נוזלים או גז לדחוף את הנפט החוצה. המשמעות היא שבתא השטח הקטן יחסית שברישיון חברת "אפק" (ששטחו 400 קמ”ר) יקדחו אלפי או עשרות אלפי בארות. אפילו אם ימצאו נפט רק בשטח קטן של 10 קמ"ר, הרי שלצורך הפקת נפט מסלעים אלה יהיה צורך במאות עד אלפי בארות על שטח מצומצם מאוד. במקרה כזה, גם אם הקידוח לא יגרום לזיהום נפט באקוויפר המים, הרי שבגלל המספר הגבוה של הקידוחים, דרכי ההגעה אליהם והתשתיות הנלוות אליהם – הנזק לקרקע, לחי ולצומח יהיה גדול והוא יימשך עוד עשרות שנים לאחר סיום ההפקה. בכל מקרה, על פי הדוח של תאגיד מי-גולן, טכניקה כזו להפקת נפט הדוק בשכבת המטרה לא בוצעה בעבר בהצלחה בעולם.
האופציה השנייה לחילוץ נפט מסלעי שמן-פצלים היא בעזרת סידוק הידראולי או פראקינג (hydraulic fracturing). בשיטה זו קודחים אנכית בקרקע עד שמגיעים אל שכבת שמן-הפצלים ואחר כך מבצעים קידוחים אופקיים לרוחב השכבה. אל תוך קידוחים אלה דוחסים נוזל בלחץ גבוה, שגורם להיסדקות ניכרת בסלע שמן-הפצלים. דרך סדקים אלה שואבים את הנפט. נוזל הסידוק ההידראולי מכיל שלל כימיקלים שנועדו לסכך את הזרקתו אל האדמה, לשמור על ציוד הקידוח מפני קורוזיה (שיתוך), למנוע סתימות בצינורות ולמנוע גדילת מיקרואורגניזמים.
מילארדי ליטרים של שפכים רעילים
מהן סכנות הסידוק ההידראולי? לאחרונה פורסם מחקר שמראה שהזרקת שפכי תעשיית הסידוק ההידראולי אל בטן האדמה מעלה בצורה דרמטית את שכיחות מקרי רעידות האדמה. בעיה אחרת היא הרכב שפכי תעשיית הסידוק ההידראולי. עד 2015, הכוח הפוליטי העצום של חברות האנרגיה העולמיות שביקשו למסמס כל דיון רציני בהשפעה על הבריאות ועל הסביבה, מנע כל פרסום רשמי כלשהו לגבי הרכב שפכי תעשיית הסידוק ההידראולי בארה”ב. עם זאת, דוח מדעי שהתפרסם לפני כמה חודשים סקר את שפכי תעשיית הסדיקה ההידראולית במדינה. למעשה, זה הדו"ח הרשמי הראשון בעולם שמפרט את הרכב וריכוזי הכימיקלים בשפכי הליך הסידוק ההידראולי.
הדו"ח מצא ששפכים אלה מורכבים מתערובת של חומרים מסרטנים (למשל בנזן, ארסן כרום-6, רדיום, אתיל-בנזן, בנזו-פיירן, ניקל, קדמיום), חומרים רדיואקטיביים (רדיום), חומרים הפוגעים במערכת העצבים (טולואן ועופרת) וכאלה שפוגעים בפוריות (טולואן וקסילן).
החומרים נמצאים בריכוזים של פי מאות ואף פי אלפים מהמותר במי השתייה. מיליארדי ליטרים של שפכי הליך הסידוק ההידראולי שמוזרקים אל הקרקע עלולים לזהם באופן משמעותי את מי השתייה וההשקיה של המדינה. לצורך השוואה, בישראל רוב השפכים התעשייתיים מחויבים לעבור טיהור או להישלח למתקני טיפול בחומרים מסוכנים. במקרה של תוצרי הקידוחים, לא ברור מה התהליך שהם צריכים לעבור. על כל חבית נפט שתופק, צפוי כי ייווצרו שבע חביות של מי שפכים – וכאמור, חברת "אפק" מדברת על נפט בכמות של מיליארדי חביות. אם תחזית אופטימית זו נכונה (אופטימית מבחינת בעלי המניות בחברות הנפט), המשמעות היא שנצטרך להתמודד ולטפל במאות מיליארדי ליטר של שפכים רעילים.
סכנה למי התהום
קידוחי הנפט בגולן נמצאים באזור רגיש מבחינה הידרולוגית, שכולל את אגני ההיקוות של הירמוך, הירדן והכנרת, וכן מי תהום רבים, שחלקם פורצים במעיינות וחלקם נשאבים לשתייה ולהשקיה על ידי ישראל וירדן. קיים סיכון סביר שזיהום של נפט או של נוזל הסידוק ההידראולי יתפשט אל מי התהום, כתוצאה מהחדרתו בלחץ אל עומק הקרקע. קיים גם סיכון לתאונות שבהן יישפך נוזל הסידוק על פני השטח, ומשם יתנקז אל הנחלים ואל הכנרת. הנזקים הפוטנציאליים הם סביבתיים, בריאותיים ואף פוליטיים – זאת אם ייגרם זיהום של מקורות המים של ירדן.
על פי חברת "אפק", ניתן יהיה להפיק במרוצת השנים כמיליארד חביות נפט מהגולן. בכל שנה נעשה שימוש בארץ בכ-80 מיליון חביות נפט, ולכן, באופן תאורטי יוכל הנפט מהגולן לספק לישראל את כל הנפט הדרוש לה לכ-15 שנים. מעשית, מגבלות הפקה כנראה יאפשרו הפקה יותר צנועה בכל שנה, אבל יאפשרו אספקת נפט למשך 20-30 שנים. הפקת נפט בישראל בכלל, ובאמצעות סידוק הידראולי בפרט, צפויה לפגוע במעבר לשימוש באנרגיות מזהמות פחות, וצפויה לפגוע בתוכנית הלאומית לצמצום פליטת גזי חממה.
בינתיים, חברת "אפק" חוזרת וטוענת שהיא לא מתכננת לבצע סידוק הידראולי כדי לחלץ את הנפט ממעבה האדמה. אם כן, באיזו שיטה היא מתכננת לעשות זאת, אם אכן שכבת המטרה לקידוח אינה מאפשרת הפקה קונבנציונלית של נפט? על משרד האנרגיה המים והתשתיות הלאומיות לברר באיזו שיטה מתכננים להפיק את הנפט בגולן, ועל המשרד להגנת הסביבה לגבש תכנית להקטנת סיכונים לזיהומים מכל שיטת הפקת נפט שתיבחר.
