שתפו‬        

רוית קלימר

תביעה בכנרת

פסק דין שניתן לאחרונה סיים (זמנית לפחות) סכסוך משפטי בין ארבעה קיבוצים באזור הכנרת למדינת ישראל, אבל הוויכוח העקרוני בין שתי גישות מנוגדות בנוגע לשמירה על הסביבה עדיין רחוק מלהסתיים
20 באפריל 2016



 

בשלוש השנים האחרונות עסק בית המשפט המחוזי בנצרת במאבק משפטי שבמרכזו עמדה צמחייה טבעית של קנים ואשלים לחופי הכנרת. התובעים היו ארבעה קיבוצים על שפת האגם, והנתבעים היו איגוד ערים כנרת, רשות ניקוז כנרת, מדינת ישראל – רשות המים ורשות מקרקעי ישראל ועל הפרק עמדה ההתנגשות בין הצורך לשמור על הטבע אל מול הרצון למנוע פגיעה באיכות החיים של תושבי האזור.

למעשה, הסיפור הסביבתי הייחודי הזה התחיל כאשר מפלס הכנרת היה במצב עגום ביותר. בתקופה זו החלה צמחיית הקנים והאשלים להתפשט אל אזורים באגם שבהם היו בעבר מים וכך החלו לשנות את המערכת האקולוגית בכנרת – אזור חשוב מאוד, הן מבחינת חיי הטבע שבו וגם מבחינת תרומתו למשק המים בישראל.

15 השנים האחרונות לא היטיבו עם הכנרת מבחינת משקעים. בדצמבר 2001 עמד מפלס המים על 214.87 מטר מתחת לפני הים – הנמוך שנמדד אי פעם. גם החורף הנוכחי לא היה שופע, ונכון לכתיבת שורות אלה מפלס מי הכנרת עומד על 212.405 מטר מתחת לפני הים.

כאמור, בשנים שבהן מפלס הכנרת ירד למינימום, החלו הקנים והאשלים להתפשט אל האזור שבו היו בעבר המים. בכל אביב, כאשר המפלס עלה שוב, המים כיסו את חלקם התחתון של הצמחים ויצרו בתי גידול חדשים עבור דגים שעד אותה העת חיו בבית הגידול הסלעי לגדות הכנרת. עם נסיגת המים הדגים נאלצו להחליף את האבנים בצמחייה ומאז הם חיים בה. הצמחייה הטבולה במים גם מהווה מכשול בפני המתרחצים, נרקבת וגורמת למפגעים סביבתיים ואחרים. אחרי שהיא נחשפה, בעלי חיים כמו נמיות, נחשים ושועלים מתקרבים אל קו המים כדי לשתות ולארוב לחיות אחרות.

נציגי התביעה דרשו להסיר את הצמחים מהגדה באזורי החוף של הקיבוצים מפני שהם מושכים אליהם יתושים טורדניים שבגללם תושבי האזור נעקצים והתיירות לאגם נפגעת, ואילו רשות המים ביקשה להסתפק בהסרה חלקית של הצמחייה – זאת כדי להגן על בית הגידול של הדגים.

תצלום: Dror Schindler. flickr
תצלום: Dror Schindler. flickr

שינוי אקלים מקומי

העילה לתביעה הייתה מכת יתושים: הקיבוצים גינוסר, מעגן, עין גב והאון פנו אל בית הדין המחוזי בנצרת בדרישה שרשות המים תפעל להסרה מוחלטת של הצמחייה לאורך חופי הכנרת כדי לטפל בבעיה. הם הגישו תביעת נזיקין בסך 6.5 מיליון שקלים נגד רשות המים בטענה שאינה מטפלת במפגע שגרם נזקים משמעותיים.

גיורא שחם, מומחה ניתוח מערכות משאבי סביבה ומים, היה אחד המומחים שסייעו לאיגוד ערים לניהול חופי הכינרת בגיבוש התביעה. לדבריו, שינוי האקלים העולמי פוגע ככל הנראה גם במשטר ירידת המשקעים באזור אגן היקוות הכנרת, ובגלל פגיעה זו יש ירידה בתפוקת המים בצפון, שגורמת לנסיגת מפלס המים ולחשיפת שטחי חוף גדולים.

שחם מסביר שלחשיפת רצועות החוף עקב מפלס מים נמוך והתפרצות גושי הצמחייה העצומים יש משמעות אנושית-סביבתית. "מפלס המים בכנרת עולה במהלך החורף ובאביב עקב זרימת הנחלים המוגברת. עליית המפלס מציפה את סבך הצמחייה, שבה המים עומדים ואינם נתונים למשטר הרוחות. מקומות אלה הם בתי גידול אידיאליים להתפתחות אוכלוסיית יתושים. המוני הנופשים בכנרת ותושבי האזור נחשפים למטרד נוראי", הוא אומר.

"צמחיית הקנים והאשלים שהתפרצה לחופי הכנרת היא גורם בעל השפעה סביבתית קשה גם בהיבטים נוספים – סבך הצמחייה הוא אזור קינון של האנפות שמטילות באביב. נחשי צפע ותנים רוצים לאכול את הביצים ואת הגוזלים ומגיעים אל המקומות האלה. הבעייתיות בנחשים ובטורפים ידועה: הראשונים ארסיים ומסוכנים, והאחרונים עלולים להיות חולים בכלבת ולנשוך אנשים", מוסיף שחם.

עוד מפגע בעייתי למבקרי החופים  הוא החסימה הנופית שגורמת הצמחייה. "בחלק מהחופים, מי הכנרת נמצאים במרחק של  300-200 מטרים מקו החוף", אומר שחם. "מבקרי החוף מתמקמים מול מסך סמיך של צמחייה ונמנעת מהם האפשרות ליהנות מחזית מים קסומה. מי שרוצה להיכנס למים צריך לעבור את הדרך מהחוף למים בתוך צמחייה עבותה. יש גם מקרים לא מעטים שבהם חלק מבאי החוף מעדיפים לעשות את צרכיהם בסבך ולא לכתת רגליהם למבנה שירותים המרוחק כמה מאות מטרים מהם. צמחיית החוף הפכה לשירותי שדה וכך נגרמים מטרדי ריח ותברואה חמורים מאוד".

"צריך לזכור שהצמחים האלה גם נרקבים בסופו של דבר, והרקב מגיע למים ומגדיל את עומס החומרים האורגניים לאגם ובכך מרעים מאוד את איכות המים", אומר שחם. "יש לי יותר מחשד שתפרחות האשל והקנה גם מהווים גורם אלרגני שממנו החלו לסבול חלק מהמתרחצים בכנרת. אלרגיה זו מתבטאת בעיניים צורבות ובחלק מהמקרים גם בקשיי נשימה".

עקרונות מנחים

תצלום באדיבות תמר זוהרי, חיא"ל
תצלום: דיויד קמינגס, המעבדה לחקר הכנרת, חיא"ל

"השימושים של מדינת ישראל בכנרת הם אספקת מים, תיירות ודיג, ולפחות כרגע השימוש בה כמקור מים גובר על הדרישות האחרות", אומר ד"ר דורון מרקל, מנהל תחום ניטור הכנרת ברשות המים. "סוגיית הצמחייה עלתה בשנים האחרונות, משום שעם ירידת המפלס בעקבות הבצורת והשאיבה התרחבה רצועת הצמחייה החופית בכנרת. אלא שצמחייה זו היא חלק ממערכת אקולוגית שלמה ומהווה מקום מסתור לדגים".

מרקל מספר שבשנת 2011 ניסחה רשות המים יחד עם אנשי מנהלת הכנרת והמעבדה לחקר הכנרת עקרונות מנחים להסרת הצמחייה: בחופי רחצה ובמעגנות יסירו את כל הצמחים; בחניוני נופש ובחזיתות יישובים יוסרו 30 אחוז מרוחב רצועת הצמחים; ובשמורות טבע לא ייגעו בצמחייה כלל. "הוויכוח היה על קילומטרים רבים של חניוני נופש וחזיתות יישובים שבהם הרחצה אסורה, ולכן אמרנו שאפשר להסיר שם צמחייה חופית באופן מוגבל בלבד", הוא מציין.

הבעיה בהסרת הצמחייה היא שבית הגידול זקוק לה דווקא כשהמפלס נמוך, מסביר מרקל. יתרה מכך, קיצוץ הצמחייה, שמתבצע באמצעות כלים כבדים, גורם פגיעה בקרקעית האגם, שמשחררת בעקבות כך כמות גדולה יותר של חומרי הזנה (נוטריינטים). "הפגיעה במערכת האקולוגית עלולה להביא לפריחה של אצות כחוליות, שלחלקן יש יכולת לשחרר רעלנים ובכך לפגוע באיכות המים של האגם", הוא אומר. "לכן, ההמלצה של רשות המים הייתה להסתפק בכיסוח מוגבל של האשלים והקנים ובכך להימנע מבעיות חמורות יותר. אם מתפתחת בעיית יתושים אפשר להתמודד איתה באמצעות BTI – חומר שפותח בישראל ואושר לשימוש במקווי מים ברחבי העולם".

זהירות מונעת אסון

התביעה המשפטית נדונה בבית המשפט המחוזי בנצרת, והשופט פסק שהתביעה נגד רשות המים נדחית, משום שלא הייתה עילה לתביעת הנזיקין נגדה. כלומר, השופט לא מצא התרשלות בהתנהגות אנשי הרשות. עוד הוא קבע שההתמודדות עם מפגע היתושים אפשרית גם אם מסירים רק 30 אחוז מהצמחייה החשופה. פסיקה זו התבססה על עקרון הזהירות המונעת – התפיסה שלפיה אם אין מספיק מידע על תוצאותיו של מעשה כלשהו, עדיף לא לעשות אותו בבת אחת, אלא בהדרגה.

מרקל אומר שזה בדיוק מה שאנשי רשות המים מכוונים אליו: "אחד מהמומחים של התושבים הציע לבצע מחקר בשטח, להתחיל בהסרת הצמחייה ולבחון מה תהיה נקודת הפגיעה במערכת האקולוגית שאחריה צריך לעצור. אבל אנחנו לא מדברים על ריאקציה כימית שמתרחשת במעבדה אלא על מערכת אקולוגית חיה ונושמת. מערכות כאלה אינן מתנהגות באופן ליניארי ואי אפשר לדעת איפה תהיה נקודת השבירה. ניסוי כזה עלול לגרום פגיעה קשה במערכת האקולוגית של הכנרת ואף באיכות המים של האגם".

"בשנת 2013 היה חורף גשום והמפלס עלה, ואז הייתה תופעה מעניינת שהמים עצמם גרמו להסרה של הצמחייה הרכה, כלומר הקנים", ממשיך מרקל. "אנחנו ברשות המים אומרים 'תנו למפלס לעשות את שלו', ומסכימים להתערבות מוגבלת במצב הצמחים. האשלים פחות מגיבים לעליית מפלס, אבל שנתיים אחרי החורף של שנת 2013 רואים פחות מהם. ברור שצריך לטפל בהם באמצעות ניסור, פינוי ופתיחת רצועות. כך גם נעשה בהצלחה בשנים האחרונות בכמה חופים בכנרת כמו גינוסר, מגדל, מושבת כנרת והבטיחה".

תצלום: Simone Baldini, flickr
תצלום: Simone Baldini, flickr

"גישת רשות המים שהתקבלה על ידי הגופים הרלוונטיים ועל ידי השופט היא פשרה סבירה המאזנת בין השימושים השונים בכנרת", מסכם מרקל. "הרוב המוחלט של מפעילי החופים בכנרת קיבל אותה והם פועלים בשנים האחרונות להגיש בקשות לטיפול בצמחייה שמאושרות ברשות המים בהתאם לעקרונות שנקבעו".

שחם מציג תפיסה שונה של הדברים ואומר: "סביבה זה לא רק צפרדעים ודגים, אלא מערכת מרובת שימושים שאחד מהם הוא לטובת האדם. צריך למצוא את האיזון. אני מאמין שהכנרת היא משאב טבע ושצריך לעשות פעולות כדי לשמר אותו כדי שאנחנו נוכל ליהנות ממנו. הצמחייה שקיימת היום באגם גורמת למפגעים רבים מדי – יש מכת יתושים, נוף מכוער, ריח רע. צריך להוריד את הצמחייה במקומות שפוגעים באדם, ועכשיו זה הזמן לעשות את זה".




שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית