שתפו‬        

ד"ר אביעד הדר

תופעת לוואי: רצון עז למחזר

מחקרים חדשים מצביעים על כך שבזמן ריפוי בעזרת חומרים פסיכדליים מתרחש שינוי ביחס של המטופלים לטבע והגברת התנהגות סביבתית

8 במרץ 2018



השימוש בסמים פסיכדליים במחקר הפסיכיאטרי בעשור האחרון הספיק לעשות סיבוב פרסה ולחזור מהמחתרת אל הרפואה הקונבנציונלית והממוסדת. העיסוק המחודש הזה מגיע אחרי הפסקה כמעט מוחלטת של מחקר בתחום, שנמשכה מאז שנות השישים בשל הוצאת החומרים מחוץ לחוק והערמת קשיים רגולטוריים רבים על כל העוסקים במחקר בתחום.

לאחרונה, עם עליית השכיחות במחלות פסיכיאטריות עמידות לטיפול, קבוצות שונות של חוקרים ברחבי העולם חוזרות לחקור את התחום ומדווחות על יעילות גבוהה של חומרים אלו בטיפול בדיכאון, חרדה, התמכרויות ופוסט-טראומה. אחת התגליות המרעישות בתחום, שפורסמה לפני כשנה בכתב העת הרפואי היוקרתי Lancet, היא שטיפול בודד בפטריות המכילות פסילובין (פטריות הזיה) בסיוע צוות פסיכולוגי שיפר משמעותית מדדי דיכאון וחרדה במטופלים שקודם לכן הוגדרו כמטופלים עם דיכאון שאינו מגיב לטיפול (דיכאון עמיד).

כעת מתברר שהחומרים הפסיכדלים גורמים גם לתופעת לוואי מעניינת: המשתמשים מדווחים על שינויים מרחיקי לכת ביחס אל עולם החי, הצומח והסביבה הטבעית.

"ריפוי פסיכדלי קשור עמוקות לקשר לריפוי הגלובלי של הסביבה וכדור הארץ". צילום: Cristina Gottardi, Unsplash

בשורה בבריאות הנפש

אחת מקבוצות התרופות המבטיחות בתחום היא הסמים הפסיכדליים הקלאסיים. קבוצת חומרים אלו כוללת חומרים כמו פסילוסיבין )תרכובת הנמצאת בלמעלה מ-200 פטריות(, LSD, ומסקלין (נמצא בעיקר בקקטוסים). בשוויץ, חולים הסובלים מחרדה בשל מחלות סופניות, עברו טיפול קצר טווח המשלב פסיכותרפיה עם נטילה מבוקרת של LSD, התוצאות הראו שיפור משמעותי ואף החלמה מלאה מהחרדה. האפקט האנטי חרדתי נותר בעינו אף לאחר שנה מהטיפול, וכל זאת ללא תופעות לוואי, המלוות לרוב טיפולים תרופתיים קיימים בחרדה.

קבוצה אחרת של חוקרים בבריטניה – אותה מוביל, באופן אירוני, פרופ' דייויד נאט, לשעבר ראש הסוכנות למאבק בסמים במדינה – מצאה שהשימוש בפסילוסיבין יעיל לטיפול בדיכאון עמיד.

היכולות של החומרים הפסיכו-אקטיביים החזקים האלו לא נעצרת בדיכאון וחרדה. מספר קבוצות מחקר מרחבי העולם מדווחות שגם בטיפול בהתמכרויות שונות, כולל התמכרות לאלכוהול, נצפו השפעות חיוביות של שילוב LSD בטיפולי גמילה אינטנסיביים.

כיום, מתבצעים בישראל כמה מחקרים המשתמשים בחומרים פסיכדליים לריפוי דיכאון עמיד, כמו גם שימוש בפסילוסיבין לטיפול בחרדה.

מחקרים אלו, ורבים אחרים, מעסיקים מאוד את עולם הפסיכיאטריה ונותנים תקווה למיליוני חולים  בעולם.

בנוסף, באופן לא מפתיע, ההתקדמות המהירה בתחום הריפוי בעזרת חומרים פסיכדליים גוררת גם את ענקי חברות התרופות להתעניין בתחום. ד"ר טום אינסל ראש המוסד הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב (NIMH) אף טען לאחרונה בכנס בינלאומי ש"ריפוי בעזרת חומרים פסיכדליים הוא ההתפתחות המבטיחה ביותר בעולם פסיכיאטריה".

חוויה מיסטית ורוחנית

חרף התרגשותם הרבה של אנשי הטיפול והרנסנס המחקרי בשימוש בפסיכדלים, עדיין לא קיים מענה ברור על השאלה באמצעות איזה מנגנון נוירו-פסיכיאטרי צריכת החומרים הפסיכדליים הקלאסיים מסייעת לבריאות הנפש. ברמת פעילות הנוירונים במוח (תאי המוח), ההשפעה המרכזית של הפסיכדליים הקלאסיים היא על קולטני סרוטונין במוח מסוג 5-HT2A. המרכיבים הפסיכו-אקטיביים נקשרים לקולטנים אלו ומפעילים אותם בצורה שונה מהסרטונין למשך תקופת זמן משתנה הנעה בין עשרות דקות עד למספר שעות. פעילות זו גורמת, בין היתר, להשפעות על מערכות החושים שגורמות לתפיסה חושית שונה מהרגיל (הזיות), שינויים בעיבוד הרגשות והזיכרון, ולירידה בפעילות רשת ברירת המחדל (default network) במוח שאחראית בין היתר על תחושת הקיום העצמאי והנפרד שלנו מהסביבה.

"למרות הבנת חלק מהמנגנונים השאלה הבלתי פתורה היא מהי המהות של החוויה הפסיכדלית העמוקה הנגרמת מ-LSD" מדגיש פרופ' דייוויד נאט פסיכיאטר ופסיכו-פרמקולוג מאוניברסיטת אימפריאל קולג' לונדון ממובילי את המחקר הפסיכדלי בעולם. לטענתו "אנחנו רק מתחילים להבין מהם השינויים ארוכי הטווח המתרחשים בתפיסה של אנשים את עצמם ואת הסביבה בעקבות הטיפול הפסיכדלי".

קבוצת המחקר בראשות נאט, המפרסמת חדשות לבקרים ממצאים בכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם הרפואה, מדווחת שמטופלים יכולים לחוות זכרונות טראומתיים רגשיים בצורה בטוחה יותר תחת ההשפעה הפסיכו-אקטיבית וכך לשנות את השפעת זכרונות האירועים על מצבם הריגשי. בנוסף, נמצא שהחומרים הפסיכדליים מעניקים למטפל יכולת גבוהה יותר להשתמש בהשאה (סוגסטיה) – תהליך פסיכולוגי שבאמצעותו ניתן לשנות את רגשות ואמונות המטופל – בדיבור או באמצעים פיזיים.

יחד עם סיבות אלו, התלויות בטיפול המשולב עם לקיחת החומר, קיימות עבודות מחקר רבות (כמו גם דיווחים של משתמשים) המצביעים על חוויה מיסטית או רוחנית משמעותית במהלך המסע הפסיכדלי. החוויה האישית מתארת במקרים רבים כניגוד בו מתקיימת תחושה של היעלמות העצמיות של האדם יחד עם תחושה של חיבורו או מיזוג עם כוחות הגדולים ממנו כגון כוחות הטבע. במצב נפשי כזה, שמבחינת פעילות מוחית מקביל לירידה זמנית בפעילות רשת ברירת המחדל המוחית (אותה הזכרנו למעלה) מתגמדות גם תחושות הדיכאון העמוק והחרדה.

החוויה הזאת שמוצעת כאחד מהמנגנונים המסבירים את הריפוי הפסיכדלי מובילה את החוקרים החוצה – מהמעבדה אל הטבע.

צריכה של חומרים פסיכדליים הייתה קשורה בדיווח על הגברה של התנהגות סביבתית. צילום:Ben Blennerhassett, Unsplash

שינוי בתפיסת הסביבה והטבע

מנגנון נוסף להשפעה המיטבות של הפסיכדלים נמצא מחקר שיצא לאחרונה בכתב העת Journal of Psychopharmacology. החוקרים ד"ר מתיאס פורסטמן וד"ר כריסטינה סגיוגלו, חושבים שיש סיבה להאמין שחומרים פסיכדליים קשורים להגברת ההערכה והקשר לטבע. המחקר מצא כי קיים קשר בין חשיפה למשני תודעה במהלך החיים להגברת החיבור והדאגה לטבע והגברת התנהגות "ירוקה", כגון מיחזור. צריכה של חומרים פסיכדליים היתה קשורה בדיווח על הגברה של התנהגות סביבתית כמו הפחתה של טיסות בשל פליטה של גזי חממה, צריכה של מוצרים עם פחות אריזות מפלסטיק ,חיסכון במים וחשמל מסיבות סביבתיות, מיחזור פסולת ועוד.

החוקרים טוענים שהמנגנון הגורם לכך הוא הורדת הגבולות בין העצמי לבין הסביבה המתרחשות בעת שימוש בפסיכדלים בשל ירידה בפעילות המוחית ברשת ברירת המחדל. במילים אחרות, "המסת האגו", או היעלמות העצמי, גורמת להזדהות עמוקה עם הסביבה ולהאנשה שלה. ייחוס התכונות האנושיות לטבע במהלך המצב הפסיכדלי משריש במשתמשים מחויבות עמוקה למצבו. טענה זו נתמכת אף בעבודה (מחקר חלוץ (פיילוט) שכלל 14 משתתפים בלבד) נוספת של ד"ר רובין קטהרט מלונדון שבה נמצא שטיפול בדיכאון עמיד לתרופות בעזרת פסילוסיבין גרם גם לתופעת לוואי של עליה משמעותית בחיבור לטבע בקרב המטופלים.

“ברמה הרעיונית ולעיתים קרובות גם הפרקטית ריפוי פסיכדלי קשור עמוקות לקשר לריפוי הגלובלי של הסביבה וכדור הארץ", מסביר ד"ר עידו הרטגזון, סופר וחוקר פסיכדליה. "אחד ההיבטים הבולטים של החוויה הפסיכדלית הוא חוויה של מודעות מתעוררת ואחריות גדלה לבחירות ולמעשים שלנו, חוויה של חיזוק הקשר למימד של אתיקה ובריאות, במגע עם הטבע ובמגע עם הגוף שלנו (שניתן לראותו כפיסת הטבע המצומצמת שהופקדנו עליה)".

"בתרבויות עתיקות השימוש בפסיכדליים הולך יד ביד עם שאמאניזם וגישות ילידיות שבהן הקשר לעולם הטבע תופס מקום מרכזי. אנשים שמתנסים בפסיכדלים במערב מדווחים כבר עשרות שנים שהחוויות שלהם כוללות תחושה של קשר מוגבר לעולם הטבע ועניין מוגבר במצב הסביבה ובהגנה עליה", מוסיף הרטגזון. "עבור רבים, חוויה פסיכדלית בטבע היא הפעם הראשונה שבה הם נחשפים לתחושת ההוד והיראה מול המורכבות והיופי האינסופיים של הטבע, והזדמנות ראשונה לחוש חיבור עמוק למארג החיים ולתובנה שכולנו חלק ממנו. בשנים האחרונות מופיעים סוף סוף גם המחקרים הראשונים שמראים את מה שכולם חשדו בו כל הזמן: שהתנסויות פסיכדליות מחזקות את תחושת הקשר לטבע".

פירוק גבולות האני

הרטגוזן מאמין שהיכולת של הפסיכדלים לחולל שינוי תודעתי ביחס שלנו לטבע ולסביבה היא אחד המאפיינים החשובים ביותר שלהם. "חוויות פסיכדליות שמעצימות קשר לטבע ולנושאים אקולוגיים עשויות בהחלט להעצים את הרצון שלנו לאמץ פרקטיקות סביבתיות משופרות, כמו למחזר או לאסוף קומפוסט, אבל המשמעות החשובה יותר שלהן היא במהפך התודעתי שהן יכולות לתרום לו".

באופן מעניין במחקר לא נמצא קשר כזה דווקא בשימוש בחומרים כמו קנאביס, שנתפס כחומר טבעיים שאהוב על "היפים" ושוחרי טבע, אלא רק בחומרים הפסיכדליים הקלאסיים, שבשימוש בהם נוצרת חוויה מרכזית של "המסת האגו" ופירוק גבולות ה"אני". ממצא זה מחזק את טענת החוקרים שלא מדובר רק בהשפעה תרבותית פשוטה של אהבת טבע בקבוצות המשתמשות בסמים, אלא השפעה ממשית של השימוש על הקשר לטבע.

עם זאת, בשלב זה לא ניתן להסיק קשר סיבתי בין השניים. כלומר, אי אפשר לשלול לחלוטין את הפרשנות ההפוכה שאותם אנשים שוחרי טבע בוחרים בשימוש בפסיכדלים קלאסיים ולא בשימוש בכל סוגי החומרים האחרים.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב הארץ

שתפו‬