הדופק של שונית האלמוגים

חי וצומח | טיולים ופנאי | ים וחופים |
שונית האלמוגים היא לא רק אחד הדברים היפים ביותר בטבע, היא גם מסתירה מערכות תקשורת מתוחכמות שהאדם רק מתחיל להבין  

 

כשאדם רואה מושבת אלמוגים בפעם הראשונה הוא לרוב נשאר פעור פה. הדבר המרהיב הזה נראה כמו משהו בין בעל חיים לצמח, שנשטף בצבעים פסיכדליים והונח על קרקעית הים. הפה נפער עוד יותר כשרואים שונית אלמוגים, שהיא אולי המקבילה הימית לג'ונגל טרופי: יער תת-מימי של צורות וצבעים, שמאכלס אין-ספור מינים של אורגניזמים. אחרי שלב התדהמה, מגיע לרוב שלב השאלות: מה זה, ואיך זה עובד?

שונית אלמוגים בצפון האוקיינוס השקט. צילום: USFWS - Pacific Region, Flickr
שונית אלמוגים בצפון האוקיינוס השקט. צילום: USFWS – Pacific Region, Flickr

 

שונית האלמוגים היא בית גידול עשיר ומיוחד. יש בה מרקם אין סופי של יחסי גומלין בין מושבות האלמוגים – הלב הפועם של השונית – לאצות, לדגים ולאורגניזמים אחרים. ניתן לראות בה מגוון רחב של התנהגויות, שאולי רומזות לכך שהמערכת הזאת מתוחכמת הרבה יותר ממה שחשבנו.

"אני אוהב להתפעל, ולשתף בהתפעלות ובסימני השאלה", אומר ד"ר איציק בריקנר מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בריקנר עוסק בעולם התת-הימי כבר יותר מ-30 שנה, אך עדיין מדבר על התחום בהתלהבות של ילד. "כשאני מראה לאנשים אלמוגים בפעם הראשונה, קשה להם למצוא בהם סימני חיים. אבל כשמסתכלים מקרוב, רואים לאט-לאט את דופק החיים של האלמוג, את הקשרים הסמויים מן העין".

מושבת האלמוגים מתפקדת כמערכת אחת. איבריו של האלמוג שפונים אל הזרם וזוכים לקבל את רוב המזון, מעבירים חומרים מזינים לעבר האיברים שאינם פונים אל הזרם. גם במקרה של פציעה, מושבת האלמוגים מתפקדת כמו גוף אחד – ומעבירה חומרי הזנה לעבר מקום הפציעה. החומרים שזורמים בין האיברים הם אותו "דופק" שהזכיר בריקנר. "האם זרימה זו היא דרך תקשורת, שמסייעת לאלמוג לפעול כיחידה אחת?", מסמן בריקנר סימן שאלה נוסף, "וכיצד הדבר מתאפשר, כאשר כל פוליפ הוא יחידה כה בסיסית, שאין לה מערכת עצבים מרכזית או הורמונים?". לשאלות האלה אין עדיין תשובה חד-משמעית, אך כשיהיו תשובות, יהיו להן השלכות אדירות על הדרך שבה אנו מבינים את בעל החיים הזה.

זהירות, סכנת החמצה

דג זהרון בשונית האלמוגים באיי שלמה. צילום: ערן ברוקוביץ'

בשנים האחרונות, המרקם העדין של שוניות האלמוגים נמצא בסכנה כתוצאה מהרס פיזי של השוניות, זיהום, פלישת מינים ושינויים אקלימיים שמקורם באדם. אחוז ניכר מפליטת הפחמן הדו-חמצני לאטמוספרה נספג במי הים וגורם להחמצה שלהם (Acidification). הדבר פוגע ביכולתם של האלמוגים ליצר שלד וזה עלול לפגוע קודם כל בהם, אבל גם במערכת האקולוגית הימית כולה. במקביל, העלייה המתמדת בטמפרטורת המים כתוצאה מההתחממות הגלובלית גורמת להלבנת האלמוגים (Bleaching) – מוות של האצות הצבעוניות שחיות בסימביוזה עם האלמוג. עובדה זו יכולה לגרום בסופו של דבר למותם של האלמוגים עצמם. לכן, הלב הפועם של שונית האלמוגים נמצא בימים אלה בסכנה חמורה.

 



אולי יעניין אותך