"משנכנס אדר מרבין בשמחה", נכתב בגמרא. אך לצערם של החקלאים ושאר צרכני המים, כשנכנס אדר מסתיימת עונת הגשמים ומתחיל האביב. מי שעקב אחרי תחזיות מזג האוויר בחורף האחרון בוודאי שם לב לכך שכמויות גשמים רבות ירדו במרכז הארץ ופחות בצפונה. האם מדובר באירוע חד-פעמי וטבעי, או שאנו עדים למגמה כוללת של שינוי בפיזור המשקעים והתייבשות של מזרח אגן הים התיכון? וכיצד קשורה לכל זה מלחמת האזרחים בסוריה?
מגמה יבשה
מיעוט הגשמים בחורף האחרון בצפון הארץ מורגש היטב. בפברואר האחרון עלה מפלס הכנרת ב-24 ס"מ בלבד, והוא עמד בתחילת מרס על 42 ס"מ בלבד מעל הקו האדום התחתון. כמות המים שנוספה לכנרת מתחילת השנה עומדת על כשליש מהממוצע בלבד, ולפי נתוני רשות המים, מאז 1926 נרשמה רק שנה אחת שבה כמות המים הזמינים המצטברים הייתה נמוכה יותר.
בצפון הארץ ירדו עד כה פחות משני שלישים מהממוצע השנתי. בדרום הארץ התמונה שונה: כמויות המשקעים המצטברות מתחילת עונת הגשמים הן גבוהות ביחס לממוצע באזורים רבים. לפי נתוני השירות המטאורולוגי, באזור המשתרע מהשפלה המרכזית-דרומית ודרומה משם, חודש פברואר האחרון היה גשום מהממוצע ובחלקים מסוימים כמויות הגשם אף הגיעו לפי אחד וחצי מהממוצע לחודש זה.
אבנר פורשפן, מנהל אגף אקלים בשירות המטאורולוגי, מדגיש ש"לא כדאי להסיק על מגמה בהסתמכות על תקופה כל כך קצרה". בהתייחס לשינוי בין מגמות המשקעים בין צפונה ודרומה של ישראל, מציין פורשפן שגם נתוני המשקעים בין השנים 1997-2015 לא מראים על מגמה ברורה בין אזורים גיאוגרפיים אלו.
ואכן, אם מסתכלים על החורפים האחרונים, קשה לאתר מגמה ברורה: בעונות הגשומות של 2014-2015 ו-2013-2014 אכן נצפתה עדיפות בכמות המשקעים לדרום הארץ על החלק הצפון-מזרחי שלה. מאידך, עונה קודם לכן (2012-2013) מתקבלת תמונה שונה, וכמות המשקעים בצפון ובמרכז גבוהה באופן יחסי (וביחס לממוצע) מהדרום.
"שינוי אקלימי מוגדר כשינוי במצב האקלים שנמשך תקופה ארוכה – בדרך כלל עשרות שנים או יותר", מסביר פורשפן. לעתים, רצף של מספר עונות יבשות מלמד על מגמה, אך לעתים זוהי חלק מהמחזוריות הטבעית של המשקעים באזור.
פורשפן ממליץ לחכות לסוף עונת הגשמים, עוד כחודשיים, ורק אז לבחון את המצב. "לא בטוח שמערכת הגשם הנוכחית תעזור באופן משמעותי לצפון, אבל שווה לראות אם יגיעו עוד מערכות גשם כאלה שישפרו את המצב".
מלחמה על המים
בזמן שבצפון הארץ לא מסתמנת מגמה ברורה של ירידה בכמות המשקעים לעומת הדרום, אצל שכנתנו מצפון מורגשת מגמת ההתייבשות היטב. התמעטות המשקעים במזרח אגן הים התיכון הורגשה באופן חמור במיוחד בצפון סוריה, ומחקרים טוענים שבצורת קשה זו היא שהביאה לפרוץ מלחמת האזרחים העקובה מדם שמשתוללת במדינה כבר חמש שנים.
מקובל להגדיר בצורת כמצב שבו כמות המשקעים נמוכה ב-20-25 אחוז מהממוצע. הבצורת בסוריה, שהוגדרה על ידי המדענים כ"קשה ביותר מאז תחילת המדידות", הביאה למשבר חמור במשק המים. האזורים הכפריים בצפון-מזרח המדינה, שנשענו על חקלאות כמקור העיקרי להכנסה, חוו פגיעה אנושה, וכמיליון וחצי תושבים היגרו לאזורים האורבניים ולפאתי הערים הגדולות. המצוקה של אותם תושבים כפריים, לדברי החוקרים, היא שהביאה לפריצת המהומות באזור, ובסופו של דבר למלחמת האזרחים העקובה מדם.
מחקר שהתפרסם בכתב העת היוקרתי PNAS בחן את הקשר בין שינוי האקלים באזור לבין מלחמת האזרחים בסוריה. בפרט, ניסה המחקר להבין האם הירידה בכמות המשקעים היא תוצאה של אפקט החממה, או תופעה טבעית שחוזרת על עצמה כל מספר שנים.
פרופ' יוחנן קושניר מאוניברסיטת קולומביה נמנה עם צוות החוקרים שכתבו את המאמר. לדבריו, כאשר בוחנים מגמות שינוי בגשמים, הקושי העיקרי הוא להפריד בין השינויים הטבעיים האופייניים לאזור לבין השפעות אפקט החממה. "התנודות הטבעיות בכמויות הגשמים משנה לשנה הן גדולות ומסוות את מגמת ההתייבשות שחווה האזור", אומר קושניר, ומסביר שהמודלים מראים שמגמת ההתייבשות תימשך עם העלייה בריכוז גזי החממה בעוצמה הולכת וגוברת. "מצאנו שאירועי הבצורת שמשכם שלוש שנים רצופות לפחות הולכים ומתעצמים. ההקלות שיביאו התנודות הטבעיות, כלומר רצף של מספר עונות גשומות מהממוצע, תהיינה פחות משמעותיות".
נסיגה לצורכי עלייה
אזורנו הוא אזור גבול בין האקלים המדברי ובין האקלים הרטוב של אירופה. במהלך ההיסטוריה ידע האזור תנודות רבות בכמויות הגשם, וישנם מחקרים שקושרים בין תקופת בצורת קדומות לבין התמוטטותן של תרבויות כמו התרבות החיתית, הפרעונית והמיקנית בסוף תקופת הברונזה המאוחרת (המאה ה-12 לפנה"ס).
כעת, עם נסיגת הכוחות הרוסים מסוריה, יש לקוות לחזרת הגשמים, שאולי לא יביאו איתם את השלום המיוחל, אבל לפחות ישפרו במעט את מצב הזרימות בנחלי הצפון.
בעקבות הכתבה בזווית, הסיפור פורסם באתר גיקטיים
