העופרת עלתה לאחרונה לכותרות בסדרה כתבות מדאיגות. אז אחרי ששתינו עופרת בקפה שלנו התברר לאחרונה שעופרת נמצאת גם בדודי-השמש בבתינו, וכן שמגוון תכשיטי ילדים שנמכרים ברשתות האופנה המובילות בישראל מכילים כמות חריגה של עופרת. עופרת היא יסוד רעיל מאוד לאדם, שגורם בחשיפה דרך מערכת הנשימה ובבליעה למחלות ופגעים שונים למערכות הגוף (בריכוזים מסוימים היא עלולה לגרום בין היתר לפגיעה בכליות, במערכת העצבים, למחלות לב, לפגיעה בפוריות ובחשיפה אקוטית גם למוות. אז איך זה יתכן שחריגות כאלה מתגלות שוב ושוב בעוד ועוד מקומות, והאם יכול להיות שאנחנו נחשפים במהלך חיי היום-יום שלנו להרבה יותר עופרת ממה שהתקן הבינלאומי מגדיר כבטוח?

הציבור הכללי עלול להיחשף לעופרת ממגוון מקורות, לרבות אוויר, אבק, מים, מזון ומוצרי צריכה. חשיפה לעופרת מהאוויר מקורה בחשיפה לזיהום אוויר חלקיקי המורכב ממתכות, וביניהן עופרת. כמו כן, ניתן להיחשף לעופרת מאבק ביתי שמקורו בצבע המתפורר לאורך השנים, בעיקר צבע בבתים ישנים או מרהיטים ישנים. מקור נוסף לעופרת הוא משימוש בכלי חרס צבועים בצבעים המכילים עופרת או צעצועים המכילים עופרת.

עוד לא אימצנו את התקן

במחקר שהתבצע על ידי משרד הבריאות, מכון התקנים, אוניברסיטת חיפה ומומן ע״י הקרן לבריאות וסביבה, ובו נחשף נושא תכשיטי הילדים המכילים רמות גבוהות של עופרת, נבדקו מוצרים רבים כדי לבדוק האם ריכוזי העופרת ומתכות כבדות נוספות כגון קדמיום, ארסן וניקל עולים על הרמה המוגדרת בתקן הבינלאומי. כאמור, בתכשיטי ילדים בחלק מהרשתות הגדולות (כמו קסטרו, הוניגמן וטופ טן) נמצאו ריכוזים גבוהים מאוד של עופרת – חריגות של פי 10, פי 100 ואפילו פי 200 מהתקן האמריקאי ומהתקן האירופאי.

״הערכים המאוד גבוהים של עופרת שמצאנו בתכשיטים לילדים שבדקנו במחקר לא חרגו מהתקן הישראלי – פשוט מכיוון שבישראל אין תקן בנושא״, אומרת ד״ר מיה נגב מביה״ס לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, שהיתה שותפה למחקר, ״ולכן, זה חוקי כיום לחלוטין לייבא ולמכור אותם. בישראל, הריכוז המותר של מתכות כבדות במוצרים נקבע על בתקנים. הליך התקינה מתבצע על ידי ועדות תקינה הכוללות אנשי מקצוע ונתון לאישור משרד הכלכלה. נושא התכשיטים כנראה נפל בין הכיסאות: בישראל יש תקן שמתייחס לצעצועי ילדים שאותו אימצנו מאירופה, אבל תכשיטים מוחרגים ממנו – כי שם הם מטופלים בתקן אחר, שאותו לא אימצנו״.

מדוע העופרת נפוצה כל כך במוצרים שונים, למרות הבעייתיות שלה? אחת הסיבות היא שמדובר במתכת זולה יחסית, ולכן משתמשים בה לעתים במקומות שבהם רוצים להוסיף נפח למוצר בלי להשקיע במחיר. כך, למשל, מוסיפים עופרת לתכשיטים, לצבעי בית ולמוצרים נוספים.

״בקרב בוגרים, חשיפה לעופרת נמצאה כקשורה למחלות לב וכלי דם ולעלייה בלחץ דם״, נמסר ממשרד הבריאות, ״כמו כן, עופרת עלולה לפגוע בתפקודי הכליה ולפגוע במערכת הרבייה של נשים ושל גברים. האוכלוסייה הרגישה ביותר להשפעות של עופרת היא ילדים קטנים והעובר המתפתח. במהלך ההיריון חלק מהעופרת משתחררת מרקמות העצם של האם בכדי לסייע בבניית השלד של העובר. לעופרת יש יכולת לעבור מהאם לעובר דרך השלייה, וכן לעבור לתינוק דרך חלב-אם. עוברים רגישים מאוד לעופרת מסיבות שונות, כגון ספיגה גבוהה של העופרת ביחס לאדם בוגר, קצב התפתחותי מואץ, דרגת בשלות נמוכה של איברי הגוף ועוד. נמצא קשר בין חשיפה לעופרת לבין עלייה בסיכון להפלות, לירידה במשקלי לידה של תינוקות וכן לפגיעה בהתפתחות קוגניטיבית של ילדים (למשל מנת משכל ויכולות למידה)״.

143 אלף מתים בשנה

״ילדים הם פגיעים יותר בחשיפה לעופרת מאשר מבוגרים״, מוסיפה נגב, ״ראשית, הם יותר חשופים אליה, כיוון שהם נוטים הרבה יותר ממבוגרים להכניס דברים לפה, למצוץ אותם וללעוס אותם. שנית, הם יותר רגישים כיוון שהמוח שלהם עדיין מתפתח, והוכח שעופרת פוגעת בהתפתחות הגופנית והנפשית, ולפגיעה באינטליגנציה (IQ).״

אצלנו בישראל – לפי נתונים ממחקר שהתבצע על אוכלוסיית ישראל בסוף שנות ה-90 – הסתמן שהנושא של חשיפה לעופרת הוא פחות בעייתי אצלנו; נתוני החשיפה בישראל היו דומים לכאלה שנמצאו באירופה ובארה״ב. יחד עם זאת, בעולם ישנם היום בשנה מעל 600 אלף מקרים של ילדים שהופכים מאותגרים שכלית כתוצאה מחשיפה לעופרת, ובנוסף, 143 אלף איש מתים בשנה בעולם מהרעלות עופרת.

מי יתקן?

״במחקר שלנו בדקנו מגוון רחב של מוצרים: צעצועים, מזרוני תינוקות, מצעים לתינוקות, אמבטיות וסינרים״, מספרת נגב. ״רוב המוצרים – למעט התכשיטים – יצאו ללא חריגות מהתקן הבינלאומי מבחינת רמות העופרת (מלבד משטח החתלה אחד). מלבד עופרת, מצאנו בתכשיטים גם רמות גבוהות מאוד של קדמיום, אף היא מתכת כבדה רעילה. ממחקר הפיילוט שלנו עולה שהמצב בישראל הוא יחסית טוב, אבל בכל זאת יש כל מיני חורים ברגולציה. לכן, כשמדובר בתכשיטים או בכל מיני מוצרים שבהם השימוש בעופרת נותן איכויות למוצר במחיר זול – חשוב לתקן פערי רגולציה וכמובן לדאוג לפיקוח ואכיפה. אחת המסקנות העיקריות שלנו במחקר היא שצריך שתהיה בישראל חקיקה עבור מוצרי צריכה ולא רק תקינה בנושא, כדי לתת מטרייה רחבה יותר של רגולציה".

ואכן, בארצות הברית יש את ה-Consumer Product Safty Act – חוק בטיחות מוצרי צריכה, שמונע את האפשרות להיווצרות פערים ברגולציה בפיקוח על מוצרים שבגללן הצרכן עלול להיפגע. "מצד שני, נראה שהמגמה היום בממשלה היא דווקא להפחית רגולציה, כדי להוריד את יוקר המחייה", אומרת נגב. "המשמעות של מגמה זו היא שאנחנו רק הולכים ומתרחקים מחקיקה יותר מקיפה ואחראית בנושא״.

יש שלושה גורמים בישראל שאחראים על נושא הפיקוח על העופרת. משרד הבריאות אחראי על הרמות של המתכות הכבדות, לרבות של עופרת, במי שתייה. ״משרד הבריאות אחראי לקבוע במסגרת הקווים המנחים של שירות המזון את הרמות המרביות המותרות של עופרת בקטגוריות שונות של מזון ומשקאות", נמסר מדוברות המשרד.

הגוף השני האחראי לנושא הוא המשרד להגנת הסביבה, שמטפל בכל נושא הפליטות של מתכות כבדות ממפעלים, וכן בשפכים המכילים מתכות כבדות. תקנות אוויר נקי כוללות דרישות לעמידה בסף מרבי של עופרת באוויר.

הגוף השלישי הוא הממונה על התקינה שבמשרד הכלכלה, שאמון על התקינה והאכיפה של רמות העופרת במוצרי צריכה שונים (צעצועים, כלים, צבעים, אביזרים שבאים במגע עם מי שתייה ועוד). הממונה על התקינה הוא הרגולטור שבסמכותו להכריז על תקן כרשמי, ובכך הדרישות המופיעות בתקן מחייבות יצרנים מקומיים ויבואנים כאחד.

על פי תקנות בריאות העם (איכותם התברואית של מי שתייה ומתקני מי שתייה), הצנרת והאביזרים הבאים במגע עם מי שתייה נדרשים לעמוד בתקן שמטרתו להבטיח שגם מוצרי הצריכה למים בתוך הבתים יהיו מתאימים למי שתיה. לאחרונה נעשה שיפור נוסף בתקן זה, כך שתכולת העופרת בחומרי המבנה של האביזרים הבאים במגע עם מי שתייה לא תעלה על 0.25 אחוזים, זאת במטרה להבטיח שלא תהיה זליגת עופרת למי השתייה.

עוד הוסיפו במשרד הבריאות כי ״מאחר ולא נקבעה רמה בטוחה של חשיפה לעופרת, הרי שיש לשאוף לצמצום החשיפה למתכת זו ככל האפשר, בדגש על קבוצות בעלות רגישות-יתר (ילדים, תינוקות ועוברים – מ.פ.) לנזקיה הבריאותיים של מתכת זו״.

יש מה לעשות

עד שתעבור החקיקה ו/או תוגבר האכיפה, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לצמצם את החשיפה לעופרת? ״קודם כל, אני ממליצה לא לקנות מוצרים מהאינטרנט – מהשווקים הלא-מפוקחים״, אומרת נגב. ״מדובר במוצרים שנארזו בארץ המוצא – שבה לא תמיד יש פיקוח על הדברים האלה. צריך להבין שאף אחד לא בדק בדרך את המוצרים שנמצאים בתוך החבילה שהזמנו, כך שאנחנו לא יודעים מה אנחנו מקבלים – ויש סיכוי טוב שהמוצר לא עבר שום תקינה. מובן שאם מדובר על משהו שמיוצר ונארז בארה״ב או באירופה, שם המצב אחר ויש תקנים, זה עניין אחר. מבחינת צעצועים שקונים בישראל, חשוב לדעת שבישראל יש תקן רשמי לגבי תכולת עופרת בצעצועים. מה שמיובא לישראל עובר במכס, כל מכולה נבדקת על ידי מכון התקנים, והמוצרים עוברים לחנויות אחרי שכבר עברו את הבדיקות״.

בעקבות המחקר, משרד הבריאות ומכון התקנים מקדמים הליך מזורז של אימוץ התקן האמריקאי לתכשיטים. אבל עד שהתקן והחקיקה הישראליים ידביקו את אלה הבין-לאומיים, חשוב להפעיל שיקול דעת ולקנות בחכמה. זכרו שלא כל מה שנוצץ זהב – לפעמים עלולה להתחבא בו גם קצת (או הרבה) עופרת.

המלצות לצמצום החשיפה לעופרת:

בבוקר, או לאחר הפסקה של מספר שעות בשימוש בברז, יש לפתוח את הברז ולהניח למים לזרום כחצי דקה לפני שימוש במים לשתייה או לבישול

יש להימנע, ככל האפשר, מצריכת המים החמים מהברז לצורך שתייה ובישול

יש להקפיד על התקנה ועל שימוש באביזרי-שרברבות תקניים בבית (כאלה העומדים בדרישות תקן 5452 למוצרים הבאים במגע עם מי שתייה)

בנסיבות בהן קיים חשש לאיכות הצנרת (בניין ישן, צנרת ממתכת), מומלץ לבצע בדיקה למתכות במי השתייה. לצורך ביצוע הבדיקה יש לפנות לספק המים (תאגיד המים) ולבקש לבצע את הבדיקה בעלות עצמית

בבתים ישנים שנצבעו לפני שנות השמונים מומלץ לנקות היטב את הבית משאריות האבק המצטבר

יש לרכוש מוצרי צריכה העומדים בתקנים הישראליים המבטיחים כי זליגת המתכות הכבדות מהם תהיה מינימלית (למשל, תקן 562 לצעצועים, תקן 5113 לכלי פלסטיק הבאים במגע עם מזון, תקן 1003 הבודק שחרור של עופרת ושל קדמיום מכלים קרמיים, כלים קרמיים-זכוכיתיים וכלי הגשה מזכוכית הבאים במגע עם מזון ועוד)

יש לוודא שאין לילדים קטנים גישה לתכשיטים, ובמיוחד לתכשיטים המתפרקים בקלות

מכיוון שעיקר החשיפה למתכות כבדות בתכשיטי ילדים היא בעקבות הכנסה של פריטים או של חלקיהם לפה, יש לוודא שילדים לא מכניסים תכשיטים לפה