הפיקה היא חיה חמודה המותאמת להפליא לחיים באקלים קר באסיה, באמריקה הצפונית ובחלקים ממזרח אירופה. היא אינה עוברת למצב של תרדמת חורף, ולכן אוגרת מזון בקיץ ובסתיו לקראת החורף המושלג שבמהלכו אספקת המזון מצומצמת ולעתים אינה קיימת כלל. המכרסם הקטן הזה הוא קרוב משפחה של הארנבת, ומכיוון שהפיקות מתקשרות באמצעות שריקות חזקות הן מכונות הארנבות השורקות.
התאמות אבולוציוניות ספציפיות של יצורים לנישה האקולוגית שבה הם חיים עוזרות להם לנצל היטב את המשאבים המצויים בה, לגבור על מינים אחרים ולשגשג. עם זאת, התאמה ספציפית מדי חושפת אותם לסכנת הכחדה – כשתנאי הנישה האקולוגית משתנים הם לא מותאמים לנישה המתחדשת. אצל הפיקות ההתאמה הפיזיולוגית לחיים בקור כה חזקה, עד שהן לא מסוגלות לשרוד בטמפרטורות חמימות. שינוי האקלים וההתחממות של אזורים נרחבים בכדור הארץ מעוררים חשש שיצורים המותאמים לחיים באקלים קר יידחקו מאזורי המחיה שלהם בגלל ההתחממות.
כיום יש כ-30 מינים של פיקות, חלקם חיים במישורים ובשפלות, ואחרים בהרים. הצפי הוא שמינים החיים במישורים ובשפלות ינסו להגר לאזורים קרים יותר כלומר למקומות צפוניים או גבוהים יותר. מיני ההרים הסתגלו במהלך האבולוציה לחיים עם רמות חמצן נמוכות, המאפיינות את האוויר באזורים גבוהים ופיתחו אנזימים יעילים ברמות חמצן נמוכות. לעומתם, הפיקות שחיות באזורי שפלה פיתחו אנזימים פחות יעילים אבל בעלי עלות אנרגטית קטנה יותר. אם המינים האלה ייפגעו מההתחממות וינדדו אל ההרים, הם לא יצליחו כנראה להסתגל לסביבה דלת חמצן.
אובדן מיני הפיקות הללו יכול להיות בעל השפעות ניכרות: באזורים נרחבים בעולם זהו היונק הקטן הנפוץ ביותר שנשאר פעיל בחורף, והכחדה שלו עלולה לגרור הכחדה של טורפים כמו נמרי שלג וסמורים שמסתמכים עליהם כמזון בעונה הקרה. נוסף על כך, המחילות הרבות של הפיקות הופכות את הקרקע למעין ספוג שעוזר לקלוט גשמים לקרקע ומשחרר אותם באטיות לנחלים ולנהרות. אם המחילות ייעלמו יהיו יותר מקרים של שיטפון, אבל בעונות היבשות התוצאה יכולה להיות שנחלים ונהרות יפסיקו לזרום.
