חודש מרץ הוא חודש המודעות לסרטן המעי הגס והחלחולת. מנתונים עדכניים של משרד הבריאות עולה שסרטן זה הוא הסרטן החודרני השני בהיארעותו בישראל. בשנת 2016 אחד מכל שמונה מקרים חדשים של סרטן התגלה במעי הגס והחלחולת בקרב גברים ונשים יהודיות (ואחד מכל תשעה במגזר הערבי). סרטן זה נחשב לקטלני והוא ממוקם שני מבין סוגי הסרטן העיקריים האחראים לעיקר התמותה מסרטן בארץ.

שורה של מחקרים מהשנים האחרונות ממצביעים על קשר בין זיהום מי שתייה בחנקות לבין סיכון מוגבר לחלות בסרטן המעי הגס והחלחולת באכלוסיות שונות בעולם. בישראל התגלה כי אקוויפר מישור החוף מזוהם בחנקות וריכוזן במגמת עלייה. ממצאים אלה מעלים את השאלה האם קיים קשר בין זיהומי החנקות לסרטן המעי הגס והחלחולת גם בארץ.

מהדשן אל המים

חנקות (Nitrates) היא קבוצת תרכובות חנקן וחמצן, והן אחד המזהמים העיקריים של מי התהום. מקור החנקות הוא בעיקר בדשנים חקלאיים, בפסולת מסוגים שונים ובהפרשות בעלי חיים. חנקות נמצאות באופן טבעי בצמחים ועשויות להימצא במי שתייה. בני אדם נחשפים לחנקה דרך התזונה בדרכים שונות. במצב תקין, התורמים העיקריים לצריכה היומית של חַנְקָה בתזונה (לפי סדר יורד) הינם ירקות, פירות ומי שתייה. אולם, חַנְקָה וחנקות נוספות עלולות להימצא בכמויות גדולות במי שתייה מזוהמים.

החנקות מהוות מרכיב מרכזי בדשנים חקלאיים. בשל היעדר מידע על רמות הדשן בקרקע, על פי רוב חקלאים משתמשים בעודף של דשן חנקני, דבר המוביל לשטיפת עודפי חנקה מהקרקע אל הנחלים ומשם לים, בעוד מי הגשם שמחלחלים באדמה לוקחים איתם את עודפי החנקן אל מי התהום. מקור נוסף לזיהום מים בחנקה הוא חלחול שפכים לא מטופלים אל מי התהום. בריכוזים גבוהים החנקה מסוכנת לבריאות האדם, ופגיעתה המשמעותית והידועה ביותר הינה מחלת "כחלת" בתינוקות (Blue Baby Syndrome), המתבטאת בירידה ביכולת קשירת החמצן בדם (Methemoglobinemia). תקן ארגון הבריאות העולמי (WHO) לריכוזי חנקה במי שתייה הינו 50 מיליגרם לליטר (מ"ג/ל') ומטה. לעומתו, תקן משרד הבריאות הינו 70 מ"ג/ל' ומטה.

השפעות בריאותיות שליליות

סקירה מדעית עדכנית ונרחבת שפורסמה באחרונה מציגה שורת מחקרים אשר בדקו את הקשר בין חשיפה לחנקות שמקורן במי השתייה ובין השפעות בריאותיות שליליות. ממצאי הסקירה מעלים את החשש כי בתנאים מסוימים, ריכוזי חנקה מעל תקן ארגון הבריאות העולמי ואף מתחתיו עלולים להגדיל את הסיכון לסרטן המעי הגס והחלחולת.

מחקר שנערך בקרב למעלה מ-2,000 נשים באזור כפרי של וויסקונסין, ארה"ב, הדגים סיכון מוגבר לסרטן בחלקו העליון של המעי הגס בנשים עם רמת חשיפה מוערכת של למעלה מ-44 מ"ג/ל' חנקה במי השתייה לעומת נשים עם רמה מוערכת של פחות מ-2.2 מ"ג/ל'. מקורות המים של הנשים התבססו על בארות מקומיות שבהם רמות החנקה היו ניתנות להערכה.

במחקר אחר, שכלל תחקור חנקות ממקור מימי וגם תזונתי בקרב למעלה מ-5,000 גברים ונשים מאיטליה ומספרד, התגלה כי הסיכון לסרטן במעי הגס גבוה משמעותית בקרב אלו עם הערכת צריכת יומית של חנקה מעל 10 מ"ג/ל' לעומת 5 מ"ג/ל' או פחות (בעיקר בגברים). כאשר נבדק דיווח על שילוב חנקות ממי השתייה ומצריכת בשר, נמצא קשר לסרטן החלחולת, אך לא לסרטן המעי הגס. צריכה מוגברת של סיבים תזונתיים והוויטמינים C  ו-E מירקות ופירות נמצאה קשורה בסיכון מופחת לסרטן המעי הגס, למרות שלירקות ופירות יוחסה תכולת חנקות. החוקרים הסיקו כי נוכחות חנקה בתזונה ממקור מימי עלולה להגביר סיכון לסרטן מעי גס וחלחולת בעיקר לאוכלוסיות עם גורמי סיכון אחרים, כגון מגדר גברי וצריכת בשר אדום.

תוצאות מחקר ארצי רחב-היקף מדנמרק מלמדות על סיכון מוגבר לסרטן המעי והחלחולת בקרב המתגוררים באזור בו מקורות מי השתייה הציבוריים ובארות פרטיות הכילו רמות ממוצעות של חנקה השוות או גדולות מ-9.25 מ"ג/ל' לעומת 3.87 מ"ג/ל'. המחקר כלל הערכת חשיפה לחנקה בקרב 2.7 מיליון תושבים, והתוצאות כללו מתאם חיובי בין ריכוז החנקה לרמת הסיכון. המחקר הדני לא כלל תשאול אודות תזונת משתתפי המחקר, אך גודל המדגם המשמעותי והמתאם החיובי מחזקים את האפשרות כי ריכוזי חנקה מוגברים מגדילים משמעותית את הסיכון לסרטן המעי הגס והחלחולת, כפי שנמצא במחקרים אחרים.

ריכוז החנקות עולה בהתמדה

קשר בין זיהומי חנקות במי התהום לסרטן המעי הגס והחלחולת בישראל לא נבדק בעבר. עם זאת, מצב מי התהום בישראל, גם בעידן ההתפלה (מי תהום מהווים כיום כמעט מחצית מהמים השפירים המופקים בארץ) אינו מעודד: לפי דיווחי רשות המים, בשנים 2000 עד 2017 נפסלו לשימוש עשרות קידוחים אשר סיפקו מי שתייה בשל חריגות מהתקן. חריגות אלה נבעו משילוב של דעיכה מתמשכת באיכות מי התהום וגילוי מוקדי זיהום חדשים באקוויפר כגון ריכוזי חנקות גבוהים.

פריסת הזיהום באקוויפר החוף, אזור שבו מרוכזת מרבית אוכלוסיית ישראל, מלמדת על הקשר בין פעילות חקלאית, הכוללת שימוש נרחב בדשנים כימיים עתירי חנקות, לבין זיהום מי התהום. בשטחים של ההתיישבות החקלאית הוותיקה קיימים ריכוזים גבוהים במיוחד של חנקות. כך למשל, בשנים 2010-2005 נמצאו באזור השרון ריכוזי חנקה של 120 מ"ג/ל' בלמעלה מעשרה קידוחי מי תהום המזינים את רשת אספקת המים. ריכוזי חנקה אלו גבוהים מתקן ארגון הבריאות העולמי, וגבוהים מהריכוזים שנמצאו קשורים בסיכון מוגבר לסרטן המעי הגס והחלחולת באזורים אחרים בעולם. ייתכן ונכון להיום ריכוזים אלו אף גבוהים יותר, היות ונראה שריכוז החנקות באקוויפר החוף ממשיך לעלות.

האם ריכוזי החנקות במי התהום עלולים להזיק לתושבי ישראל? פרופ' עופר דהן ממכון צוקרברג לחקר המים במכונים לחקר המדבר שבאוניברסיטת בן גוריון בנגב, העוסק בחקר השפעת פעילות חקלאית על איכות משאבי מים, מטיל בכך ספק – בשל מגמת ההתפלה. לדבריו, "למרות העלייה בריכוז חנקות במי האקוויפרים, ייתכן והשפעה השלילית של ריכוזי החנקה הגבוהים במי התהום פחתה בשנים האחרונות בשל שילוב משמעותי של מים מותפלים (נטולי חנקות) במי הרשת". דבריו של פרופ' דהן מקבלים חיזוק מנתוני רשות המים המלמדים כי מאז שנת 2016 מים מותפלים מהווים 80% ממי השתייה שמסופקים לתושבי ישראל (בממוצע שנתי), כך  שבכל מקרה צרכני מי ברז בישראל נחשפים לריכוזי חנקה נמוכים יותר מהריכוזים החריגים שהתגלו בבארות בשטחים חקלאיים באזור השרון (120מ"ג/ל').

ברשות המים מפרסמים כי מים שאינם ראויים לשמש כמי שתייה מועברים להשקיה חקלאית, עקב זיהום בחנקות או אי-עמידה בהנחיות משרד הבריאות. לפי פרופ' דהן, "בעשור החולף גילינו ריכוזי חנקות גבוהים מ-100מ"ג/ל' במי תהום באזור מישור החוף הדרומי. למיטב ידיעתנו, במקרים רבים קידוחי מי תהום אלו הושבתו ולא הוזרמו לחקלאות עקב העובדה שהרשת לאספקת מי שתייה ליישובים והשקיה חקלאית משותפת במרבית אזורי הארץ".

עם זאת, לפי דהן, קיימים אזורים שבהם בארות כאלה עדיין בשימוש. "בניגוד לאזורים שבהם רשת הספקת המים לישובים ולחקלאות משותפת, ישנם יישובים בשרון שלהם בארות פרטיות ובהם ריכוז החנקה עשוי להגיע עד 70 מ"ג/ל'" (התקן הישראלי).

כך או אחרת, נראה שקיימת סבירות לריכוזים שבין 50 ל-70 מ"ג/ל' של חנקה באזורים מסוימים בארץ, שאמנם נמוכים מתקן משרד הבריאות שהינו 70 מ"ג/ל' ומטה, אך גבוהים מתקן ארגון הבריאות העולמי שנמצא קשור בסיכון מוגבר להימצאות סרטן המעי הגס והחלחולת במקומות אחרים בעולם. פרופ' דהן מוסיף: "ריכוז החנקות באקוויפר החוף עולה בהתמדה, ואין ספק שהדבר יוביל להמשך התהליך של סגירת בארות והרס מתמשך של משאב המים הטבעי החשוב במדינת ישראל. דבר זה עלול להגביר את התלות במים מותפלים ואף להוביל לכך שהתקן הישראלי ימשיך להיות גבוה מהתקן של ארגון הבריאות העולמי". טיהור בארות, צמצום שימוש בדשנים והתפלת מי בארות מזוהמים הם רק חלק מהפתרונות האפשריים לשינוי התמונה.