אף על פי שהוא כבר בן 23, מחמוד (שם בדוי) עדיין מגיע פעם בחודש למרפאת אשפוז יום ילדים בבית חולים בדרום הארץ. מחמוד מקבל עירוי תוך ורידי של ברזל בגלל מחלת מעי דלקתית שלא מאפשרת לו לספוג ברזל באופן טבעי ממזון, אבל לא בגלל זה הוא מגיע למרפאת ילדים בגילו המופלג יחסית. הסיבה לכך היא הפחד הבלתי נשלט שלו מכאב דקירת המחט והכנסת הצנתר לתוך הווריד. כדי להכניס למחמוד את הטיפול יש צורך בצוות של שלושה-ארבעה רופאים ואחיות ושעות על גבי שעות של שכנועים ומאבקים, שהצוות שמטפל בילדים מורגל בהם יותר.
אולי המקרה של מחמוד נשמע לכם מוזר, אבל מתברר שהוא כלל לא נדיר. עבודות מחקריות רבות בנושא מצביעות על השפעה משמעותית של הפחד מכאב על קבלת הטיפול הרפואי. בטיפולי שיניים, למשל, מדובר על כך ש-15-10 אחוז ממטופלים הנזקקים לטיפול שיניים נמנעים ממנו בשל הפחד מכאב.
כדי להתמודד עם הבעיה הזאת, קליניקות שונות משתמשות במגוון רחב של אסטרטגיות טיפוליות מסייעות, כמו השמעת מוזיקה, צפייה בטלוויזיה, תמיכה של ליצנים רפואיים ועוד הסחות דעות רבות, שאמורות לסייע למטופל להתמודד עם הפחד מכאב. לאחרונה, שחקן מבטיח נכנס לתמונה ומחקרים רבים מראים שהוא יעיל במיוחד: מציאות מדומה (Virtual Reality).
לא רק הסחת דעת
מציאות מדומה היא טכנולוגיה המספקת למשתמשים חוויה של הימצאות בעולם וירטואלי. החוויה הזאת מתאפשרת באמצעות טכנולוגיה ממוחשבת – מחשבים, סמארטפונים או קונסולות משחק – שיוצרת סביבה מדומה. ההדמיות הטובות ביותר הן אלה שמאפשרות למשתמשים להיטמע לחלוטין בתוך החוויה, מה שנעשה באופן טיפוסי בעזרת שימוש בקסדות או במשקפת שחוסמת את שדה הראייה, במסך מפוצל לצפייה סטריאוסקופית (המדמה את אופן המבט הטבעי בעזרת העיניים כאשר שתי העיניים מביטות באובייקט משתי זוויות שונות ונוצרת ראייה תלת-ממדית), באוזניות בסטריאו ובהתקן מיוחד שעוקב אחרי תנועת המשתמשים ומתרגם אותה אל תוך ההדמייה ומתאים את השינויים בסביבה המשודרת לתנועות המשתמש.
בישראל יש שימוש נרחב במציאות מדומה בקרב פסיכיאטרים המטפלים בהפרעות חרדה במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, בתל השומר ובאיכילוב. השימוש במסגרת ניהול כאב פחות נפוץ בישראל, אך מקובל בעולם.
מחקרים מבוקרים הראו שרמת הכאב הנחווית במהלך טיפול בכוויות מופחתת משמעותית באמצעות מציאות מדומה אצל ילדים ומבוגרים. במחקר אחד, למשל, רמת הכאב שנחוותה היתה כמעט פי שלושה נמוכה יותר בטיפול משולב עם תרופות משככות כאבים ומציאות מדומה לעומת בטיפול תרופתי תוך מתן משככי כאבים בלבד.
במחקרי הדמיה מוחית (fMRI), שבוצעו במהלך טיפול בכוויות, נמצאה ירידה מובהקת בפעילות אזורי המוח הקשורים בעיבוד הכאב כתוצאה מהשימוש במציאות מדומה. מדעני המוח בתחום מסבירים שהפניית הקשב של המטופלים לעולם הווירטואלי, גורמת לעיבוד מופחת של אותות עצביים הנכנסים מקולטני כאב לאזורי מוח גבוהים יותר בקליפת המוח.
הרעיון הוא לנטרל ככל האפשר את הפעילות החושית של המשתמש – ולייצר חלופות עבור כמה שיותר חושים. ככל שיותר מהחושים שלנו תופשים את החוויה המדומה – כך נרגיש מוטמעים יותר בתוכה והיא תהפוך לטבעית עבורנו.
החוקרים עדיין מתחבטים בשאלת התוכן של המציאות המדומה. האם כל מציאות מדומה אפקטיבית באותה מידה? האם מבחינת השליטה בכאב המטרה היא כבישת תשומת הלב של המטופל בלבד, או שאולי יש משמעות לסוג המציאות המדומה שאליו נכנס המטופל?
קבוצת חוקרות מהולנד טוענות כעת שהמרכיב החשוב ביותר בסביבה המדומה לשליטה בכאב הוא דווקא החשיפה לטבע. החוקרות בדקו מספר מחקרים, מרובי משתתפים, שבהם נעשה שימוש בסוגים שונים של מציאות מדומה. המטופלים נשאלו על הכאב שהם חווים תוך כדי טיפול וגם כעבור שבוע על רמת הכאב שהם זוכרים מהתהליך (מתוך התייחסות לעובדה שאופן זיכרון הכאב משפיע מאוד על הסיכוי להגיע להמשך הטיפול הרפואי).
במחקרים שאותם סקרו החוקרות, המטופלים נחשפו למציאות מדומה טבעית של הליכה נינוחה בטבע על קו החוף או הליכה נינוחה במרחב עירוני בנוי. התוצאות הראו עדיפות ברורה מבחינת חוויית הכאב וזיכרון הכאב למציאות מדומה טבעית לעומת אורבנית .
במאמר שהתפרסם לאחרונה בבריטניה, קבוצת רופאים גריאטריים ופסיכולוגים שמשתמשים בחשיפה לטבע ככלי טיפולי הגיעו למסקנה שאמנם חשיפה אמיתית לטבע היא עדיפה מבחינה בריאותית, אבל שבמקרים שבהם אין אפשרות למטופל להיות בעצמו בחיק הטבע (למשל בשל מגבלות רפואיות על יכולת הניידות של החולים), יש השפעות בריאותיות מיטיבות גם לשימוש במציאות מדומה של טבע.
טבע מדומה מול טבע אמיתי
אולם, בעוד שהשימוש במציאות מדומה של חוויית הטבע לצורך הפחתת כאב הולכים ומתגבר, קשה שלא להתייחס להשלכות אפשריות נוספות של טבע וירטואלי: האם האימוץ של טכנולוגית טבע וירטואלי יחזק או יחליש את חשיבותה של הסביבה הטבעית האמיתית בשביל כלל האוכלוסיה? הרי במקרים אחרים, כמו תקשורת בין-אישית, ראינו בעשור האחרונים שינויים מרחיקי לכת בצורך של אנשים למפגשים פנים מול פנים כאשר יש להם אפשרויות לתקשורת מתווכת מכשירים. מחקרים בתחום מראים שקיים קשר בין שימוש מוגבר בסמרטפונים לתקשורת בין אישית לבין ירידה בכמות המפגשים החברתיים הפיזיים. האם יקרה משהו דומה ביחס שלנו לסביבה הטבעית?
“מצד אחד אנחנו רואים במחקר הכרה מתגברת בחשיבות של מגע עם הטבע, ובאיכות המרפאת של קשר עם הטבע, ומצד שני כמו שאנחנו רואים בהרבה מקומות אחרים — ניסיון להחליף את החוויה הטבעית והבלתי מתווכת של הטבע במוצר טכנולוגי, תוך כדי שהטבע עצמו הופך להיות פחות זמין מסיבות שונות", מסביר ד"ר עידו הרטוגזון, סוציולוג, חוקר טכנולוגיה ותודעה ומרצה באוניברסיטת בר אילן. "הגיוני שיותר נעים ואף מרפא לבלות את הזמן במרחב וירטואלי שמדמה טבע מאשר כזה שמדמה עיר. יתכן שהדבר הזה אף יעורר אצל מטופלים לצאת לטבע עצמו, עם זאת אני חושש שמוצרים כאלה יהוו עוד דרך שבאמצעותה אנחנו מחליפים את חווית הטבע במוצר וירטואלי ומתווך".
