הייצור העולמי השנתי של פלסטיק ב-2016 הגיע ל- 335 מיליון טון. מדובר בכמויות אדירות של פלסטיק חדש שהופכות מהר מאוד לכמויות מפלצתיות של פסולת פלסטיק (בואו נפסיק לקרוא לזה חד פעמי), כשרק 14 אחוז מתוכה ממוחזרים ו- 50 אחוז ממנה מגיעים להטמנה. מדי שנה בין 8 ל 12 מיליון טונות מוצאים את דרכם אל הים דרך נחלים או תעלות ניקוז עירוניות. לכך צריך להוסיף את פסולת הפלסטיק שמותירם המבקרים אחריהם בחופים ושמוצאת גם היא את דרכה אל תוך הים.
הפלסטיק שמגיע אל הים בדרך כלל כולל חלקיקים קטנים (בטווח גדלים שנע בין מ"מ בודדים ועד לאלפיות המ"מ) שהתפרקו ממוצרי הפלסטיק השונים. תהליך הפירוק נובע משהיית המוצר בשמש החושפת אותו לקרינת UV ולטמפרטורות גבוהות וכתוצאה מתהליכים פיסיקלים נוספים כמו חיכוך ובלייה מהחול, הרוח והגלים. אותם חלקיקים קטנים נקראים מיקרופלסטיק והם מהווים את עיקר הפסולת הפלסטית בים. במחקר שפורסם בסוף 2014 נמצא כי כ-5.25 טריליון חלקיקים שכאלה במשקל כ-270,000 טון צפים להם בימות ובאוקיינוסים השונים.
לחלקיקים אלו, כמו גם לפסולת פלסטיק גדולה יותר, לוקח מאות שנים להתכלות. זאת אומרת שכמעט כל מוצר פלסטיק שמגיע אל הים, עשוי להישאר בו למשך 10 דורות לפחות. זה די מדהים לחשוב שהנכד של הנכד של הנכד שלנו, יוכל למצוא חלקיק פלסטיק שהשלכנו לים.
548 חלקיקי פלסטיק בקיבה
מלבד מחזות זוועה של בעלי חיים ימיים הנחנקים מפסולת הפלסטיק (כדוגמת הלוויתן שנפלט לחוף באינדונזיה לפני מספר שבועות), מחקרים מראים שהמיקרופלסטיק חודר לגופם של יצורים קטנים בים ביניהם זואופלנקטון, חסרי חוליות ודגים.
במחקר שנערך בישראל, לדוגמה, נמצא שדג הארס (סיכן משויש) מכיל בקיבתו בממוצע 60 חלקיקי מיקרופלסטיק, ובקיבתו של אחד מהדגים נמצאו 548 (!) חלקיקים.
אותם חלקיקי מיקרופלסטיק כוללים במקרים רבים תוספים רעילים המופרשים מהפלסטיק וגם סופחים אליהם רעלנים כגון חומרי דישון והדברה, מתכות כבדות וחומרים מזהמים אחרים שמקורם בשפכי תעשייה המוצאים את דרכם אל הים (למעשה, בים אפשר עדיין למצוא ריכוזים שונים של חומרים מזהמים שהשימוש בהם יצא כבר לפני 50 שנה אל מחוץ לחוק בגלל רעילותם).
ריכוז המזהמים שנמצאו במיקרופלסטיק גבוה פי מיליון מאשר ריכוז אותם הרעלנים במי הים, זאת בין היתר בשל התכונה ההידרופובית (דחייה ממים) של הפלסטיק שמושכת אליו חומרים הידרופוביים נוספים כגון שמנים וחומרי הדברה שמתרכזים על פניו. המשמעות היא שהמיקרופלסטיק שבעלי החיים בולעים עלול להרעיל אותם ואף להתגלגל אל יצורים נוספים במארג המזון בים.
תוספת מסוכנת למלח
לפני מספר חודשים התברר שבמלח שולחן שנבדק בעולם, נמצאו חלקיקי מיקרופלסטיק שעלולים להגיע אל בני האדם שיצרכו את אותו המלח. למעשה, זה מאוד הגיוני: רוב המלח שלנו מופק באמצעות אידוי מי הים שגורם לשקיעת סוגים שונים של מלחים ובינהם מלח הבישול (נתרן כלורי) וכאשר יש חלקיקי מיקרופלסטיק רבים כל כך בים, אין סיבה שלא נמצא אותם גם במלח. אותו מחקר מאשש את הסברה הזו והראה קשר בין כמות המיקרופלסטיק במלח וכמות המיקרופלסטיק שנמצא בים באותו אזור גאוגרפי. המחקר גם הראה שכמויות המיקרופלסטיק במלחים שמקורם מאגמים ומחצבי מלח נמוכות מאלו שנמצאו בים. במלח האטלנטי הידוע בטיבו נמצאו כמויות יחסית קטנות של מיקרופלסטיק. לעומת זאת, כמויות המיקרופלסטיק הצפות בישראל נמצאו גבוהות פי 9-3 מחלקים אחרים בים התיכון ובשלושה סדרי גודל מאשר באוקיינוס האטלנטי. בשל כך, מחקר חדש שערכנו לאחרונה במכון ללימודי ים באוניברסיטת חיפה, בחן שלושה סוגי מלח המיוצרים בישראל: מלח מהים התיכון, מלח מים המלח ומלח מים סוף, ומצא לא מעט חלקיקי מיקרופלסטיק במלח השולחן שלנו.
המחקר מצא שמלח מים סוף מכיל את כמויות המיקרופלסטיק הנמוכות ביותר עם 250 חלקיקים בקילוגרם של מלח, לאחריו מלח מים המלח עם 700 חלקיקים ולבסוף מהים התיכון עם כ-900 חלקיקים בקילוגרם של מלח.
אדם ממוצע צורך 3.5 קילוגרמים של מלח בשנה ולכן בצריכה של שלושת המלחים יכניס לגופו בתקופה זו כ-2,000 חלקיקי מיקרופלסטיק שמקורם מהים. אדם שיצרוך מלח מים סוף בלבד ייחשף לכ 900 חלקיקים מדי שנה ואילו אדם שיצרוך מלח מהים התיכון בלבד ייחשף לכ 3,000 חלקיקים בשנה. עד כה, המידע אודות הנזק הבריאותי לאדם הנגרם מצריכה של מיקרופלסטיק חסר, אך מחקרים מוצאים השלכות בריאותיות לבעלי חיים שצרכו את חלקיקי המיקרופלסטיק.
בהתחשב בעובדה שמדי שנה ייצור הפלסטיק ממשיך לעלות ושמחקרים מעריכים כי בשנת 2050 משקל הפלסטיק בים יהיה גבוה יותר ממשקל הדגים בים (זאת אלא אם יחול שינוי של ממש במשבר הפלסטיק העולמי), האם אנחנו באמת רוצים שפלסטיק יהיה מרכיב חדש ומזיק בתפריט שלנו?
אז מה עושים? זה לא יהיה נכון להפסיק לתבל את האוכל במלח. במקרה של פלסטיק – הימנעות משימוש במוצריו או הפחתה דרמטית שלה תוך שימוש מושכל בו יוכל לצמצם משמעותית את כמויות פסולת הפלסטיק בעולם. לשקית, כלי חד פעמי או בקבוק שתייה יש משמעות, אך ישנם גם תחליפים רבים הזמינים לכל דורש, ואם נדע לצרוך מהם פחות ולדאוג שלא יגיעו אל הים, גם המלח שלנו יהיה נקי יותר.
