ב-30 השנים האחרונות התרחשו בכרמל מספר שריפות גדולות. הקטלנית שבהן, וזו שנצרבה בתודעה כאסון לאומי, הייתה זו שהתרחשה בשנת 2010, ובמהלכה נהרגו 44 בני אדם. אך השריפה האחרונה שהתרחשה בכרמל, בחודש נובמבר 2016, הייתה ייחודית גם כן – מכיוון שפרצה בשטחי חורש בתחום המוניציפלי של העיר חיפה, פגעה בשטח של כ-1,200 דונם בקו התפר שבין הבנוי והשטח הפתוח, וגרמה לפינויים של כ-60 אלף מתושבי העיר ולנזק רב לרכוש. שריפה מסוג זה לא אירעה עד כה בישראל, והחשש הוא שאירועים מסוג זה עלולים לחזור על עצמם בתדירות גבוהה יותר בעתיד.
מגמת הפיתוח הגוברת בישראל מייצרת יותר ויותר חיכוכים בין השטח הבנוי לשטח הפתוח, דבר שבולט במיוחד בעיר חיפה, אשר התברכה בוואדיות ירוקים הצמודים לבתי מגורים. במקביל, מגמת שינוי האקלים שצפויה לשנות את פריסת המשקעים באזור ולהוביל לעלייה בתדירותן של בצורות, צפויה להשפיע על תדירות ועוצמת השריפות באזורנו. על מנת להיערך לתחזית הזו, שצופה אתגרים בהתמודדות עם שריפות בשטחים עירוניים ובמיוחד בערים כמו חיפה, התקיים תהליך התייעצות מומחים בהשתתפות שורה של אנשי מקצוע, חוקרים, נציגי רשויות, ארגוני סביבה ואנשי שטח. מסקנותיה פורסמו לאחרונה בדו"ח מיוחד אשר יושק באירוע שיתקיים בטכניון שבחיפה ביום א', 17 במרץ.
כשהעיר והיער נפגשים
במדינת ישראל מתרחשות מדי שנה כאלף שריפות בממוצע. המספר נשמע גדול, אך מרביתן מתרחשות הרחק מאזורים עירוניים וצפופים ופחות מורגשות בקרב הציבור. הגורם העיקרי לשריפות בישראל הוא האדם, אם בצורה ישירה עקב רשלנות פושעת או הצתות מכוונות ואף כתוצאה מפעילות בשטחי האימונים של צה"ל, ואם בעקיפין – על ידי שינויים בכיסויי הצמחייה בארץ עקב בנייה ופיתוח, נטישה של שדות חקלאיים והשתלטות עשבייה דליקה בשטחם, צמצום הרעייה (שמדללת את עומס הצמחייה הדליקה) ונטיעת מיני עצים דליקים כגון אורנים. כל אלו, לצד העלייה בפעילות האדם ובצפיפות האוכלוסייה, הובילו לעלייה משמעותית במספר השריפות ובהיקפן.
השריפה שהתרחשה בסתיו 2016 בחיפה פגעה בשטחים הפתוחים שהם חלק מהנוף העירוני של חיפה. היא הייתה קיצונית הן בעקבות תנאי מזג האוויר החריגים ששררו בארץ באותה תקופה (חודש נובמבר 2016 היה חם מהממוצע, דל בגשמים וביום השריפה נשבו רוחות מזרחיות עזות) והן בשל התרחשותה בשטחי חורש וטבע עירוניים, סמוך לאזורים מיושבים. כמו כן, בשל מיעוט המשקעים בחודשים שקדמו לשרפה, וערכי לחות נמוכים באופן קיצוני, הצומח באזור היה יבש ודליק במיוחד.
שטחי הטבע העירוני בחיפה ייחודיים ובתוכם קיים מגוון רחב של בתי גידול ומיני חי וצומח מקומיים, שחלקם אף נמצאים בסכנת הכחדה. אולם, למרות הניסיון הארצי בטיפול בשריפות יער בשטחים פתוחים, טרם נערך דיון מקצועי באשר לצורת הטיפול המיטבית בחורש העירוני, בדגש על היערכות להפחתת הסיכון לשריפות המגיעות או מתחילות במרחב העירוני, ועל שיקום נזקי שריפות בשטחים הפתוחים ושטחי היער והחורש בתחומי העיר. כדי לקיים דיון מקיף ולחבר מסמך מדיניות בנושאים אלה, ולבחון מגוון סוגיות שעלו מאירוע השריפה בחיפה, כינסה האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה ועדת מומחים שהנה פרי יוזמה משותפת עם המסלול לאדריכלות נוף בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, האיגוד הישראלי של אדריכלי הנוף, החממה החברתית בטכניון ועיריית חיפה.
חצר מוזנחת תשלם יותר
בוועדה נידונו שני שלבים מרכזיים הקשורים לאירוע שריפה: היערכות מוקדמת למצב החירום, הכוללת פעולות להפחתת הסיכון לשריפות, ושלב השיקום של השטח השרוף לאחר השריפה.
ההמלצה הבולטת של הוועדה היא להקים גוף לאומי שיהיה אחראי על ניהול מערך ההיערכות לשריפות בישראל, הפעולות בשעת חירום והשיקום לאחר אירוע שרפה. "כיום בישראל שירותי הכבאות וההצלה (כב"ה) אחראים על מניעת וכיבוי שריפות", אומר ד"ר עדי לוי, המנהל המדעי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה שריכז את פעילות הוועדה. "על פי המלצת המומחים, יש צורך בגוף שיוכל לנהל גם את הפעולות בשעת חירום וגם את תהליך השיקום לאחר השריפה. גוף שבשגרה יפקח באופן סיסטמתי על מצב עומס הדלק הצמחי והטיפול בו באזורי ההשקה בין העיר לחורש וסביב השטחים הפתוחים בעיר, על מנת לעכב ככל הניתן את הגעתה של האש לשטח הבנוי". וועדת המומחים המליצה כי עד שיוקם גוף לאומי, על המדינה להקצות לרשויות המקומיות סיוע תקציבי ומקצועי ייעודי להיערכות לקראת שריפות ולתהליך השיקום לאחריהן.
ההמלצה על גוף מנהל אחד עולה בקנה אחד עם המלצת מבקר המדינה בדו"ח מיוחד בעקבות גל השריפות בנובמבר 2016, שפורסם בדצמבר 2018. "על משרד הביטחון באמצעות רח"ל (רשות חירום לאומית), בתיאום עם המשרד לביטחון הפנים, משרד הפנים והמל"ל, לקבוע גורם ממלכתי אחד שיופקד על היערכות הרשויות המקומיות לאירועי חירום אזרחיים ועל הטיפול בהם בעת התרחשותם, ולהגדיר את תחומי אחריותו וסמכויותיו", נכתב שם. כמו כן ממליץ דו"ח המבקר "לקבוע בהקדם מדד מחייב ואובייקטיבי למידת מוכנותן של רשויות מקומיות לאירועי חירום ובכללם אירועי חירום אזרחיים".
פרט לתקצוב ממשלתי ומוניציפלי, כוללות המלצות הוועדה התייחסות גם להיבט הכלכלי של פיצוי על נזקי השריפות על ידי חברות הביטוח. לאחר השריפה בשנת 2016 בחיפה, נדרשו חברות הביטוח והמדינה לשלם פיצויים בסך כולל של 260 מיליון שקלים לתושבים שבתיהם ורכושם נפגע. הוועדה ממליצה ליישם ביטוח דיפרנציאלי לנזקי שריפות (כפי שקיים בקליפורניה), שבו עלות הביטוח נקבעת על פי גורמי סיכון. לפי לוי, "הכוונה היא לביצוע התאמות בין עלות רכישת הביטוח של נכסים פרטיים לאופן מילוי ההנחיות להיערכות לשריפה בשטחם. למשל, אם סביבת הבית מוזנחת ומלאת עשבייה יבשה, גזם ופסולת אחרת דליקה והעצים מסביב נושקים לקירות הבית – אז מכיוון שהסיכון לנזקי שריפה באותו הנכס עולה, כך גם מחיר הביטוח אמור להיות גבוה יותר, ולהיפך". מטרתו של ביטוח דיפרנציאלי כזה הוא לעודד גורמים פרטיים לדאוג לתחזוקת השטח שבבעלותם ולהפוך אותו לבטיחותי יותר לאש, ובמקביל לייצר ביטוח מותאם לתרחיש של שריפה שיכול לתת מענה מקיף יותר לנזקי רכוש ונפש.
אמץ ואדי
בתחומה של חיפה, בתוך העיר ומסביב לשכונות, נמצאים ואדיות גדולים. קיומם מפגיש בין תושבי העיר לערכי טבע ייחודיים, ובהם בעלי חיים כמו יחמורים, צבאים וסלמנדרות. עם זאת, השטחים האלה נתפסים לעתים כ"חצר האחורית" של העיר ומושלכים אליהם פסולת בניין, זבל וגזם. "שולי הוואדיות מכילים לעיתים עומס גבוה של 'דלק' לשריפה (חומר צמחי דליק דוגמת עשבים יבשים, גזם ופסולת המושלכת לשטח). על מנת לצמצם את הסיכון לשריפה, צריך למנוע השלכת פסולת והצטברות גזם", אומר לוי. "ההמלצה של המומחים היא לרתום את התושבים של השכונות המוקפות בוואדיות לאמץ את שולי שכונתם, ולפקח עליהם בשיתוף עם העירייה. התושבים יכולים לדווח כאשר הם רואים השלכת פסולת וגזם באזור. בנוסף, על ידי חינוך והסברה מגיל צעיר, אפשר ליצור קשר למרחב והטמעת עקרונות של שמירת טבע, ודרכם אפשר לעורר אכפתיות ומודעות גם אצל המבוגרים".
המלצה נוספת של הוועדה היא עידוד קהילות והתארגנויות חברתיות מקומיות כדי לחזק את תחושת השייכות והערבות ההדדית של התושבים, ולגייס מקהילות אלה אזרחים מתנדבים שיקבלו הכשרה, ידע וליווי מקצועי, ויתפקדו בשגרה ככוח מסייע למאמץ התחזוקה והאכיפה, ובחירום ככיתת כוננות שתסייע לכוחות הכיבוי. "התושבים יוכלו לבצע פעולות מונעות עוד בטרם השריפה, כאשר ישנה התרעה לסכנת התלקחות שריפות, כמו הרטבת הצמחייה בקו המגע שבין החורש הטבעי והשכונות, שימוש במיכון טכנולוגי כמו רחפנים לתצפית ולזיהוי מקור השריפה עוד בראשיתה, הכוונת הכוחות בשטח, סיוע בפינוי האזרחים והכנות למצב חירום בהתאם לתנאי מזג האוויר ועל בסיס הידע והכלים שיועברו להם", נכתב בדו"ח.
אזורי חיץ "משודרגים"
אחד הפתרונות לצמצום הרגישות לשריפות יער, שנפוץ בשימוש בשטחים פתוחים, הוא הקמת אזור חיץ (רצועה הנקייה מצמחייה סבוכה שהעצים שנותרו בה עוברים גיזום משמעותי) בין השטח הטבעי לעירוני. אזורי חיץ הממוקמים בקו ההשקה בין העיר לשטח הטבעי משמשים במקומות רבים בעולם כקו הגנה לצמצום נזקי שריפות, על ידי האטת התקדמות חזית האש אל השטח הבנוי ויצירת נגישות של כוחות הכיבוי לאזור השריפה.
באזורי חיץ נדרש טיפול בצומח ותחזוקה שוטפת ארוכת טווח, מכיוון שהצומח הוא פתיל ההצתה והדלק של השריפה, והגורם הטבעי היחיד שיש לאדם שליטה ישירה עליו. אולם, פתרון זה בעייתי בקו המגע בין העיר ליער, ובייחוד כאשר מדובר בוואדיות צרים ותלולים כמו בחיפה (החתך האופייני של מרבית הואדיות עומד על כ- 250 מ), שיצירת אזור חיץ תקני בהם (76 מטר בכל אחד משני צדי הוואדי) משמעותה פגיעה קשה בצומח בוואדי, ולעתים יישום מלא של אזור חיץ יותיר את הוואדי חשוף וכמעט נטול צמחייה.
על כן, בדו"ח הוועדה מציעים מודל חדש שמתבסס על המונח "אזור מגע" – שטח ההשקה בין המרחב הבנוי לשטח הטבעי הפתוח בתוך היישוב ובשוליו. "אזור המגע, הוא נקודת ההשקה בין העיר לשטח הטבעי, ובמקרה של חיפה החורש הטבעי שולח אצבעות פנימה לתוך העיר", אומר פרופסור-משנה אסף שוורץ מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. "לקיומו של טבע עירוני יתרונות רבים לאוכלוסייה המתגוררת בעיר – הימצאות בסביבה טבעית הטובה לבריאות והמייצרת תחושה טובה, ויש הרבה מחקרים העוסקים בתועלות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות שאנחנו מקבלים מכך. כמו כן, ככל שאנשים מנותקים מהטבע פחות אכפת להם ממנו".
"אזורי ההשקה בין העיר לחורש הטבעי הינם אזורים מופרים ולא טבעיים לגמרי, ולכן ההמלצה היא ליישם אזורי מגע גמישים המאפשרים מגוון שימושים בהתאם לתנאי השטח, לעומת אזורי חיץ כפי שמופיעים בתקנות; ליצור מגוון של חללים שונים שאליהם התושבים יוכלו לצאת ולהתחבר ללא רתיעה, על ידי שדרוג האינטראקציה בין הטבע העירוני לאוכלוסייה העירונית. המטרה היא לנהל את אזור המגע כך שיהווה 'אקוטון' (אזור מעבר בין שני בתי גידול סמוכים) בין העיר לשטח הטבעי, ובכך לקבל מגוון ביולוגי עשיר יותר, לצד שמירה על ערכי הטבע ועידוד מגוון אנשים להגיע למקום. כך ניתן להשתמש בצורך להגן על העיר משריפות כדי לשדרג את העיר ולשפר את איכות חייהם של התושבים".
מחקר חדש מרמז על הדרך שבה הפתרונות האלה יתקבלו על ידי בעלי העניין השונים בעיר. המחקר, עליו עובדים פרופסור-חבר דניאל אורנשטיין, חבר סגל בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון שלקח חלק בוועדת המומחים, וד"ר יעלה דפיאטרי, פוסט-דוקטרנטית בפקולטה, בודק כיצד ניתן לנהל טבע עירוני, בדגש על העיר חיפה, והפחתת הסיכון לשריפות לצד השמירה עליו. "כחלק מהמחקר רואיינו נציגי ארגונים לא ממשלתיים, חוקרים, מומחים עצמאיים ורשויות מקומיות וגם תושבים הנהנים מהטבע העירוני בחיפה. המחקר בדק אילו אמצעי ניהול שטח מועדפים על הקבוצות השונות", אומרת דפיאטרי.
האפשרויות לניהול שטחי המגע שנדונו במחקר הם יישום של אזורי חיץ, עידוד רעייה בשטחים המשיקים לעיר, גיזום מבוקר של הצמחייה מסביב לאזורים מיושבים בחיפה, דילול עצי אורן וגיוון הצמחייה המקומית על ידי שתילת צמחייה מגוונת. "רוב התושבים התנגדו לרעיון אזורי החיץ", אומר אורנשטיין, "הפרשנות שלנו היא שהניסיון ליצירת אזורי חיץ בחיפה בעבר בוצע בגסות וביד חזקה, עצים נכרתו ונקודות טבע עירוני נהרסו". עוד מוסיפה דפיאטרי, "גם המומחים לא הביעו הסכמה בנוגע לאזורי חיץ, אך בשל המבנה הטופוגרפי והמרחבי של העיר שפחות מאפשר את זה. הם כן היו בעד סינרגיה בין הפתרונות השונים – רעייה מנוהלת היטב ומסובסדת ממשלתית, דילול האורנים לצד גיוון הצמחייה".
"אנחנו צריכים להיערך בכל המישורים", מסכם אורנשטיין, "מרמת העיריות ועד הרשויות הארציות, להקצות תקציבים ולהבין מהי העלות הסופית של קטסטרופות כדוגמת שריפה לעומת העלות הכרוכה בהיערכות ומניעה, ולהשקיע בתהליכים האלו". לדבריו מוסיף לוי: "יישוב שנמצא בסביבה של חורש טבעי זה דבר נפלא, אך במצב של שריפה טומן בחובו סיכון לאזרחים ולרכושם. חשוב להבין שהחיבור הזה בין העיר לטבע וסביבת מחייה ירוקה בכלל, זה דבר שצריך לנהל באופן שוטף באמצעות גיזום מכני ורעיה. הקמה של אזורי מגע הכוללים מגוון שימושים היא פתרון טוב, אך כזה שבכדי שיחזיק מעמד לאורך זמן דורש תקצוב קבוע שיאפשר תחזוקה וניהול שוטף תוך שיתוף פעולה הדוק עם התושבים".
בעקבות הכתבה ב"זווית", הסיפור פורסם גם ב-כלבו
