השדמית אדומת הכנף (Glareola pratincola) עוברת מדי שנה מרחק רב כדי לקנן בישראל. בדרכה היא מתמודדת מול איתני הטבע ואויבים טבעיים, אך כשהיא מגיעה למחוז חפצה היא פוגשת את הסכנה הגדולה ביותר שמאיימת על קיומה: הטרקטור הארץ-ישראלי המצוי.

השדמיות הן ציפורים מסדרת החופמאים, שמקננות על הקרקע במושבות קינון שמונות עד מאה זוגות ציפורים. בעבר, נהגו השדמיות לקנן באזורי עשבייה שסמוכים למקווי מים, אך כאשר אזורים אלה הוסבו לשטחים חקלאיים חלה ירידה באוכלוסיית השדמיות העולמית.עד אמצע המאה שעברה, נדדו השדמיות לישראל כדי לקנן בשטחים פתוחים ובשדות חקלאיים שמעובדים ברמה נמוכה, אולם עם המעבר לשימוש בכלים חקלאיים כבדים ובקוטלי חרקים, ירד מספרן ממאות לעשרות זוגות, והן מוגדרות עתה כמין בסכנת היעלמות בגלל חוסר בבתי גידול.

היעלמות הציפור היפה מנופי הארץ הטרידה לא מעט חוקרים ולאחרונה גם את לירז כברה, חוקרת צעירה מאוניברסיטת חיפה, שבחרה לערוך את עבודת התואר השני שלה על השדמיות באזור עמק החולה. "הבנתי שאם לא ייעשה משהו לשימור אוכלוסיית השדמיות, יש סיכוי שבשנים הקרובות לא נראה אותן בישראל", היא אומרת בטון נחרץ.

פרויקטים קודמים ניסו למשוך את השדמיות לקנן בשטחים בלתי מופרעים כשבמקביל נערכו ניסיונות להגיע לפשרות עם החקלאים שבשדות שלהם מקננות השדמיות. "הבעיה היתה שעד שהגיעו לפשרה עם החקלאי האפרוחים כבר נדרסו על ידי הטרקטורים", אומרת כברה.

על המתח המתמיד הזה שקיים בין חקלאות לשמירת טבע מספר נדב ישראלי, מנהל מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע בעמק החולה. "יש שני אינטרסים עיקריים – של הטבע ושל החקלאים שמשתמשים בשטח. אפשר לקרוא לזה תחרות על משאבים, בין אם על מזון, כמו במקרה של השקנאים ושל הקורמורנים בבריכות הדגים, ובין אם על שטח קינון, כמו במקרה של השדמיות ושל עופות דוגרי קרקע אחרים".

לעצור את הטרקטור

כברה אומרת שהיא הבינה שעל מנת להבין מדוע השדמיות מתקשות למצוא מקום קינון מוגן, ראשית עליה לבדוק מהם התנאים שהשדמית זקוקה להם על מנת לקנן בהצלחה. המחקר, שלה שהחל ב-2013 וארך שנתיים, קיבל סיוע ותמיכה מהחברה להגנת הטבע, רשות שמורות הטבע והגנים ואגמון החולה-קק"ל.

כבר בהתחלה היה ברור שזה לא הולך להיות פשוט. "השדמיות מגיעות לארץ באפריל ועד מאי הן מחפשות שדה מתאים לקינון", אומרת כברה. "זה כמו הגרלת לוטו – אי אפשר לדעת איפה הן יבחרו לקנן". כברה מספרת שבעת שערכה את המחקר, היא גילתה מושבה של שדמיות שהגיעו לעמק החולה והחליטו לקנן דווקא בשדה ריק שעמדו לזרוע בו תירס. אלה לא היו חדשות טובות. התירס גדל מהר מאוד, ממלא את כל השדה וכך מונע מהשדמיות לקנן בו.

שיחה עם החקלאי שעיבד את השדה טמנה בחובה עוד חדשות רעות: בעוד יומיים מתחילים לחרוש את השדה, כך שעתיד המושבה נמצא בסכנה גדולה. כברה החלה במשא ומתן עם החקלאי כדי להציל את המושבה, אך פתרון לא נראה באופק. למרות התחזיות הקודרות לעתיד המחקר שלה, לירז אומרת שדבר אחד היה ברור לה: "ידעתי שאני חייבת להגן על המושבה, גם אם זה אומר שאני צריכה לשכב מתחת לגלגלים של הטרקטור".

הפשרה המיוחלת הגיעה לבסוף ולירז מתלהבת כשהיא מתארת איך הוחלט לנסות טקטיקה חדשה: "הוקמה קרן מיוחדת כדי לפדות מהחקלאי את השטח שבו המושבה בחרה לקנן תמורת פיצוי כספי. החקלאי הסכים לוותר על 20 דונם וכך הצלחנו ליצור 'אי' מוגן בתוך השדה, שבו השדמיות קיננו ללא הפרעה".

במהלך עונת הקינון לירז שמרה על קשר יום-יומי עם החקלאי ועקבה מקרוב אחר הציפורים המקננות בעזרת טלסקופ ומצלמות כדי לראות כמה זוגות מקננים וכמה אפרוחים בוקעים. "הייתי כל יום בשטח, ישבתי במגדל התצפית והסתכלתי על הקינים. אני תמיד צוחקת שזה אחלה פתרון לדיור בר השגה, שקלתי ברצינות לעבור לגור שם".

הרעיון היצירתי הוכתר בהצלחה ואפילו עלה על כל הציפיות: באותה שנה נספרה כמות כפולה של פרחוני שדמיות (גוזלים על סף פריחה מהקן) בהשוואה לשנתיים הקודמות. לכברה ברור שסוד ההצלחה טמון קודם כל בשיתוף הפעולה המוצלח עם החקלאי, שאותו חובה לשמר גם בעתיד. "פעם היתה מדיניות של לסגור את הטבע בשמורות, היום אולי במקום לחפש איך למשוך את השדמיות לשטחים אחרים צריך לאפשר להן לקנן איפה שהן רוצות ולמנוע כמה שאפשר את ההפרעה החקלאית במהלך הקינון", היא אומרת. "לא צריך להפריד את הטבע מהחקלאות, אלא לשמר אותם זה לצד זה".

נדב ישראלי מוסיף שפתרון בר-קיימא לקונפליקט חייב גם להתחשב בחקלאי ולמנוע פגיעה מתמשכת בו. "אני לא יכול להגיד לחקלאי 'אל תגדל, או קח בחשבון שיאכלו לך דגים או שתפסיד כסף'. מצד שני, אני לא יכול לקבל פתרונות שכוללים נזק לציפורים". ישראלי מוסיף שהחקלאות צריכה להיות פחות אגרסיבית ולאפשר גם קיום ושמירה על המגוון הביולוגי.

להציל מושבה

בעקבות הצלחת פרויקט ההצלה של השדמיות בשדה התירס הוקם מיזם מיוחד בשם "חקלאות וטבע בעמק החולה". מדובר בפורום שמורכב מנציגים של חקלאים וארגוני שמירת טבע, שמטרתו לעודד הידברות ושיתופי פעולה עתידיים בין הצדדים. בנוסף, המיזם פועל לקרב בין החקלאים לבין עולם הטבע שבו הם חיים ועובדים, על ידי פרסום דפי מידע חודשיים, פינה בתוכנית רדיו לחקלאים, סיורים מודרכים לחקלאים ומשפחותיהם ועוד.

"שיתוף הפעולה של החקלאים עם הפורום הוא לא מובן מאליו", אומר נדב. "בהתחלה, למשל, היו להם חששות שייקחו מהם את שטחי החקלאות כדי להפוך אותם לשמורות טבע. לכן אנחנו מודים על הנכונות שלהם לעזור".

המעקב אחר אוכלוסיית השדמיות בעמק החולה נמשך וכולל גם את האוכלוסיות שבעמק המעיינות וברמת הגולן. המראה של השדמיות המקננות בשלווה בעמק משמח את כברה. "הצלנו מושבה, זו תחושה מדהימה", היא אומרת. "הניצחון הגדול הוא שהצלחנו לייצר תקציב לפרויקט השדמיות שמיועד לפיצוי החקלאים. מבחינתי, אני יכולה לפרוש, כבר עשיתי את שלי".

המחקר יוצג בוועידה השנתית למדע ולסביבה, שתתקיים בתל אביב ב-21-23 ביוני