בשנים האחרונות יותר ויותר חקלאים מדשנים את הקרקע בזבל – וגם בבוצות שפכים. הבוצות הן חומרים אורגניים שנותרים בסופו של תהליך שנעשה במתקני טיהור שפכים (מט"שים) ברחבי הארץ. במפעלים האלה מפרידים את המים מהמוצקים, מעבירים את המים לניקוי נוסף ואז לחקלאות, ואת המוצקים מנקים בשיטות שונות.

לשימוש החקלאי בבוצות יש לא מעט יתרונות, למשל חיסכון בעלויות הדישון, צמצום סחף הקרקעות וכמות מי הנגר העיליים שמזיקים לגידולים, והשבחת הקרקע על ידי שימור והגדלה של כמות החומר האורגני.

אלא שהיום ידוע רק מעט יחסית על הסיכונים שבשימוש בבוצות שפכים לאדם, לסביבה, לקרקע ולגידולים החקלאיים עצמם. לדוגמה, ידוע שמתכות כבדות הן חלק מהמשקעים שמרכיבים את הבוצות ושצריך לעקוב אחר כמותן בבוצות שמיועדות לשימוש בגידול החקלאי.

הבוצה היא חומרים מוצקים ששוקעים בתוך בריכות הטיפול בשפכים (בעיקר חומרים אורגניים, חנקן, זרחן ואשלגן) ויחד אתם מיקרואורגניזמים שתפקידם לפרק את השאריות האלה. אלה עוברים טיפול שבמהלכו קטנה תכולת החומר האורגני, ואז מתקבלת "בוצה סוג ב'".

כדי להפוך אותה ל"בוצה סוג א'", שבה מותר לחקלאים להשתמש, צריך לעשות פעולה נוספת של פסטור שמטרתו להפחית את מספר הקוליפורמים שהם חיידקים ששוכנים במערכות העיכול של בני אדם ושל בעלי חיים שונים. הפסטור מתבצע באמצעות אפר מרחף, שהוא תוצר לוואי של שריפת פחם בתחנות כוח להפקת חשמל. מט"שים בודדים בישראל משתמשים בסיד כדי להגיע לאותה התוצאה. אחרי כמה שנים של ניסיון בשיטות האלה עלתה השאלה – האם הטיפול הזה מספיק בשביל להרחיק את כל המזהמים כך שלא יגיעו אל שרשרת המזון?

בוצות לכולם

קבוצה של חוקרים בראשות ד"ר פנחס פיין מהמכון למדעי הקרקע, המים והסביבה במינהל המחקר החקלאי בבית דגן סיימה באחרונה מחקר ארוך טווח בנושא זה. מטרתו הייתה להעריך את הסיכונים של המתכות הכבדות ושל יסודות הקורט (מינרלים שנמצאים בכמות זעירה בקרקע של כדור הארץ ובמזון שאנחנו צורכים) שקיימים בבוצות.

בשנים 2013-2011 הם בדקו את השפעתם של שלושה סוגי בוצות – שתי בוצות מסוג א' (קומפוסט בוצה, ובוצה מטופלת בסיד ובאפר פחם) ובוצה אחת מסוג ב' – על תכולת יסודות קורט ומתכות כבדות בצמחי החסה. הירק הזה נבחר מכיוון שהוא רגיש ביותר להימצאותם של היסודות הללו, והרגישות הזו יכולה לתת הערכה על השפעתם בגידולים חקלאיים בכלל.

החוקרים התייחסו בבדיקות שלהם גם לקרקעות מסוגים שונים שבהן נערך המחקר (חול, לס וחרסית), להשקיה במים שפירים ובמי קולחים ולבסוף גם ביצעו בחינה השוואתית רב שנתית. הם השתמשו בכמות הבוצה המותרת על פי הנחיות המשרד להגנת הסביבה, וגם בכמות הגדולה פי שלושה כדי לברר אם יש לכך השפעה שונה על כמות המתכות בצמחי החסה.

החסה מלכת הבוצה

אחרי שלוש שנות מחקר הגיעו החוקרים למסקנה שגם בשימוש נרחב בבוצות אין חשש לפגיעה בסביבה ובמזון שלנו ממתכות כבדות.

התברר שהריכוזים של ארסן, קדמיום ועופרת היו נמוכים ביותר. ביתר היסודות שנבדקו לא היה הבדל משמעותי בין בוצה ובין דישון רגיל, וגם אם בחלק מהמקרים התגלה אחוז גבוה של מתכות בבוצה הוא נותר בתחום שהוגדר תקין. גם במי הנקז שנאספו בשדות היו הריכוזים נמוכים ביותר – עד עשירית מהערכים המותרים להימצאות המתכות במי השתייה בישראל.

נתון מעניין נוסף נוגע לריכוזי בורון ומוליבדן – יסודות שריכוזיהם גדלים אחרי שימוש באפר פחם, שבאמצעותו מפסטרים את הבוצות. בכל הבדיקות שנערכו במסגרת הניסוי נמצא שהחומרים האלה אכן נמצאו בריכוזים גבוהים יחסית, אך תמיד נותרו בגבולות התקין. המסקנה הזו חשובה מפני שהמשרד להגנת הסביבה מתנגד לשימוש באפר פחם בחקלאות על רקע החשש מחדירת יסודות מזיקים אל הגידולים. המחקר הזה מלמד שכנראה החשש הזה אינו מוצדק, אך החוקרים ממליצים בכל זאת להמשיך במחקר ארוך הטווח כדי לצמצם את הסיכונים למינימום ההכרחי.

המחקר המלא הוצג בוועידה השנתית של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה