רדיקל חופשי / שי פליישון

סופר סביבה

21 במרץ 2016

 

כבר כמה שבועות שאני עושה קניות בסופר, רק דרך האינטרנט.

הסיבה היא בעיקר כלכלית, אבל גם סביבתית.

כן , קראתם נכון – לקנות בסופר זה יותר יעיל כלכלית וגם תורם לסביבה.

זה נשמע מאוד מוזר הקביעה הזו שלי. הרי לקנות מצרכי מזון באינטרנט היום זה בדרך כלל קצת יקר יותר מאשר הסופרים הזולים במיוחד – או מקסימום אותו מחיר. תוסיפו לזה את עלות המשלוח (לא ברור לי עדיין על פי איזה מודל כלכלי משאירים את העלות הזאת ללקוח) וזה לא נשמע יתרון כלכלי במיוחד. וסביבתי? מי שכמוני לא מרגיש נח מכמות שקיות הפלסטיק בסופר הרי דואג להביא אתו מהבית שקיות רב פעמיות (הכי מומלץ החזקות הגדולות של איקאה) ובמשלוח אתם מקבלים את המוצרים ארוזים בארגזים, שקיות, ולמוצרים שדורשים קירור מוספים אריזות מיוחדות שומרות קור.

אז איך הגעתי ליותר כלכלי ויותר סביבתי? יתרון אחד קטן – אני לא נמצא בסופר כשאני קונה.

כשאתם בסופר, עולם התוכן שלכם מתמסר למה שסובב אתכם, זו לא הסביבה הטבעית שיצרתם לעצמכם, אתם לא עיצבתם אותה. אין את הטלוויזיה של הסלון ברקע, אין מוזיקה, אין חום של בית. יש רק סופרמרקט. אתם בעולם התוכן שלו. החושים שלכם נתונים לגירויים שהסופר מספק. התלת ממד של האריזות, הריח במאפייה, החיוך של המוכר במעדנייה כשהוא מציע את הגבינה הסתמית שהוא חייב למכור כי היא "משהו מיוחד, אתם חייבים לטעום, קחו חתיכה קטנה".

Dean Hochman.flickr
סופרמרקט. טוב לסביבה ולכיס. תצלום: Dean Hochman.flickr

 

אז וואלאכ, אני לא רוצה לטעום את הגבינה שלהם, לא רוצה להריח את הבאגטים ולא לראות את האריזה של השוקולד שלהם בהוצאה מיוחדת. לא רוצה לקנות בתוך מלכודת החושים שיצרו לי. לא רוצה ללכת בתוך העיצוב המוקפד שנועד לגרום לי לרצות כל הדרך ואני לא רוצה לעמוד ליד הקופה ולראות את החטיף מארס שבאמת בא לי פתאום או את המקרר עם הפחית ספרייט (האמת בא לי ספרייט, אבל בקטנה, פחית קטנה וזהו). מה שאני רוצה זה לשבת בבית שלי, עם טלוויזיה ברקע, או מוזיקה שמותאמת לי אישית, ואם הם ינסו שם בסופר לדחוף לי גם מהאתר אינטרנט כרוז שצורח מבצעים בחזרתיות של חוקר שב"כ, אני פשוט יעשה להם mute. ובכלל, נראה את הכרוז שלהם מתחרה במוזיקה שערכתי לעצמי ב-jango  או ב-PANDORA. נראה את האריזות שלהם מתחרות ב Big Lebowski שבדיוק משודר בערוץ הקומדיות. אין לסופר סיכוי, באתר שלו שאני מפעיל על הספה בסלון הוא יכול להציע רשימת מוצרים. מקסימום לספק לי מבצעים. אז אני קונה פחות. וכשאני קונה פחות – אני חוסך.

אני כבר כמה שבועות קונה הרבה פחות ואפילו מוציא בסופו של דבר פחות מבעבר. ותתפלאו – שום דבר לא חסר לי. נכון, יש לי פחות שוקולד בבית עכשיו, אבל תכל'ס, אם אני לא מביא את השוקולד אל הבית מהסופר, והוא לא ניצב מולי וקורא לי לנגוס בו כל ערב, אז אני פחות זוכר אותו. אתם אולי חושבים שאתם צריכים כל דבר שאתם מעמיסים על העגלה, בייחוד אם אתם אוכלים את כולם בסוף, אבל אם אני אוציא הרבה מוצרים מהעגלה שלכם, אתם לא תשימו לב.

ובנוסף לחיסכון הכלכלי הישיר, יש גם חיסכון כלכלי עקיף. לנסוע לסופר מבחינתי זה אומר שעתיים לפחות מרגע היציאה מהבית ועד שנכנסתי חזרה עם כל השקיות. והשעתיים האלו באות על חשבון הזמן הפנוי הלא רב שיש לי כאדם עובד. כמה כסף אתם הייתם מוכנים לשלם על שעה וחצי אקסטרה (שעתיים קניות בסופר פחות חצי שעה שלוקח לבצע קניות ברשת) של פנאי בשישי בבוקר? תוסיפו אותם בבקשה לחיסכון.

ומה לגבי הסביבה? הרי אמרתי שהיתרון הוא גם סביבתי. אז עזבו שנייה את כל מה שסיפרו לכם על מחזור ועל אריזות ירוקות. מבחינה סביבתית יש אלטרנטיבה אחת שעולה בכמה רמות על כל השאר – להוריד את הצריכה (זאת אם לא ניתן לנתק את הצריכה מטביעת הרגל הסביבתית). עדיף שלא תקנו את הפחית ספרייט שאתם לא ממש צריכים באותו רגע במקום למחזר אותה בהשקעה אנרגטית של התכה, של עיצוב מחדש ושל הדפסה נוספת של הלוגו.

אני יודע שמבחינה כלכלית גלובלית זה נשמע בעייתי, כי זה באמת בעייתי הפתרון הזה. הכלכלה המערבית המודרנית מבוססת על צריכה מטורפת, זה נכון. אבל עדיין – הדבר הכי סביבתי שאתם יכולים לעשות זה לקנות פחות וחשוב מכך – להתרגל לקנות פחות (לא רק בסופר). אז גם אם השליח מביא לכם הביתה את המצרכים עטופים בשקיות, ארגזים ושומרי קור מיוחדים מהסופרמרקט – בסופו של דבר אתם עדיין מבצעים רכישה סביבתית יותר.