ביום חמישי, 14.05.15, התפרסמה בעיתון הארץ כתבה מאת הדיאטן הקליני נעם אוחנה תחת הכותרת: "כיצד מזון מהונדס גנטית עלול לסכן את בריאותנו". כותרת די מפחידה, יש לציין. כותרת שמבשרת לנו על סיכונים פוטנציאליים בשימוש בהנדסה גנטית. אבל בינינו, את הכותרת סביר להניח ניסח עורך בעיתון, שבסופו של דבר מבין מה מוכר ומה לא. הכתבה לעומת זאת הייתה די מאוזנת.
בכתבה, סקר אוחנה את דרכי הערכות הבטיחות הנהוגות ביחס למוצרים מהונדסים גנטית, רמז לבעיות בדרך הבחינה ואף ניתח מקרי קיצון בהם יכולה להתממש סכנה. את המאמר קינח אוחנה עם חזון עתידי, שאני אומר לכם את האמת, אני די שותף לו. בכלל, אם לסכם כבר עכשיו, מדבריו של אוחנה עולה שהוא מאמין בשיטת ההנדסה הגנטית כבעלת פוטנציאל לשינוי חיובי, אבל הוא חושב שיש עוד שינויים שצריכים לקרות כדי שהפוטנציאל יתממש (וכאן שוב אנו תמימי דעים).

יש הרבה סימני שאלה שעולים בכתבה, סימני שאלה שיכולים ליצור חששות ופחדים אצל הקורא (ואני מתערב מראש שלא זאת הייתה כוונת המחבר). אך בכל מקרה, החלטתי להעמיד על דיוקן כמה מהנקודות שהוזכרו ונותחו בכתבה. ראשית כי אני מאמין שיש להעמיד בפני הציבור את כלל המידע ושנית כיוון שאני מאמין שזה יוכל לשרת את אוחנה ורבים אחרים אשר מאמינים כי הנדסה גנטית אינה מסוכנת כפי שטוענים לפעמים אך עדיין ישנם סימני שאלה שצריך לפתור. ושלא יובן מדבריי כי לי לא קיימים כל סימן שאלה בנוגע להנדסה גנטית, וודאי שקיימים, קיימים לי סימני שאלה לכל סוג מזון ומוצרי מזון מהונדסים אינם שונים או מיוחדים לעניין זה.

אז בואו נתחיל ונעבור על כמה מהטענות והנתונים שעלו בכתבה:

למשל, "מדוע מוצרי מזון מסוימים, כגון סויה, מראש מכריזים על עצמם כלא מהונדסים גנטית?" שאלה מצוינת. התשובה נמצאת בסוף הפוסט

"עם השנים והניסיונות, התברר שיצירת תכונות רצויות היא תהליך מורכב, שנמשך בממוצע כ-13 שנים, וכולל את איתור הגן מתוך מספר רב של גנים שעשויים להביא לתוצאה המיוחלת, הכנסה שלו אל הצמח, בדיקות יעילות ובטיחות ועוד. כל שלב כזה לוקח כמה שנים ועלותו גבוהה ביותר".

הציטוט הזה לקוח מתוך פסקה שבאה להסביר על חוסר ההתאמה בין הצפי מהטכנולוגיה הזו בתחילת דרכה והדרך בה היא מתממשת. האם באמת יש פה כזו טכנולוגיה מתקדמת אם לוקח 13 שנה להוציא את המוצר אל השוק?
ובכן, צריך שנייה להבהיר מה מכילות 13 השנים הללו. דו"ח של חברת האנליזה פיליפ מקדוגל בחן את הזמן הנדרש על מנת להכניס זן מהונדס גנטית לשוק (וגם את העלות). בין 5 ל-8 שנים זה הזמן שלוקח לזן להיות מוכן (בגדול) לכניסה אל השוק. כגרסת "בטא" אפשר תיאורטית לקצר אף את הזמן הזה (תלוי בצמח שהושבח). אך 15 שנה זה הזמן שייקח מרגע תחילת המחקר ועד לכניסה האמתית אל השוק. מאיפה מגיע הפער? ובכן אוחנה בעצמו ציין זאת "בדיקות יעילות ובטיחות". הרגולציה חברים, הרגולציה. ולמעשה, לעתים נתון זה בעצמו אף אופטימי. תקופה זו למען האמת לא שונה במיוחד ממשך הטיפוח בשיטות שאינן מתבססות על הנדסה גנטית. אך כן, ללא הרגולציה הזמן מרגע תחילת המחקר ועד לשחרור מוצר אל השוק היה יכול להיות קרוב לזמן ששוער מראש כי ייקח.

"בסך הכל יש שתי בדיקות שנעשות כיום במערב, כולל בישראל, לאישור בטיחותו של מזון מהונדס גנטית".

כאן למען האמת יש אי דיוק בנתונים. לטענת אוחנה המבחנים היחידים שנדרשים מזן מהונדס על מנת להגיע אל השוק הם בדיקת אלרגניות ובחינת ההרכב של הזן (כדי לוודא שלא נוצר שינוי מהותי בין הזן המהונדס לזנים המקבילים שאינם מהונדסים). אך למעשה המציאות מורכבת בהרבה. כל זן מהונדס עובר שלל בחינות המותאמות לתכונה אשר הוקנתה בתהליך. המגזין המדעי Nature פרסם את רשימת הבדיקות העיקריות שנדרשו מזנים להם הוקנו שתי התכונות הנפוצות ביותר כיום אשר הונדסו גנטית, עמידות לחרקים ועמידות לקוטלי עשבים. הרשימה מונה : בחינות מולקולאריות (בחינות הקשורות ברובן להתבטאות הגנים המוחדרים ותרגומם לחלבון), מבחני האכלה בבעלי חיים (לרוב מדובר במינים שונים, מחרקים ועד יונקים), אפיון החלבון המוחדר, מבחני השפעה על הסביבה (בין השאר מבחני האבקה לזני בר) ועוד שלל רב של בחינות. מי שמעוניין יכול גם להביט בכל המבחנים אשר בוצעו לכל זן מהונדס שנכנס אל השוק בכל מקום בעולם, אך אני מזהיר מראש כי מדובר בספרים ארוכים שמסקרים שנים של בדיקות רבות.
אך יש נקודה נוספת, נקודה אשר זוכה להתעלמות בצורה גורפת בתקשורת (בלי קשר לכתבה הנוכחית). אני מדבר על כך שהנדסה גנטית היא רק שיטה אחת להשבחת צמחים, ישנן שיטות רבות אחרות אשר אף אחת מהן לא מחייבת כל מבחן בטיחות שהוא. שום כלום. והפוטנציאל ליצירת נזק? לא שונה מהנדסה גנטית.

אוחנה ממשיך בדוגמה על גילוי סיכון בזן מהונדס:

"ב-1996 פורסם בכתב העת The New England Journal of Medicine מאמר על הניסיון לפתח סויה מהונדסת גנטית שתהיה עשירה בחומצה אמינית חיונית בשם מתיונין. לצורך כך, הוכנס לסויה גן מאגוזי ברזיל, שמקודד (מתורגם) לחלבון עתיר במתיונין. אך בבדיקות אלרגניות, זן הסויה המהונדס גרם לפי 100 יותר תגובות אלרגיות מהסויה הטבעית, ובדיעבד הסתבר שאותו גן הוא אלרגן משמעותי גם באגוזי הברזיל עצמם. על כן הופסק גידול סויה זו".

ובכן זו דוגמה טובה דווקא לסיבה שבגללה הנדסה גנטית היא שיטה בטוחה יותר מאחרות. מה שקרה הוא שלקחו גן מצמח שידוע כי הוא אלרגני (אגוז ברזיל), והחדירו אותו לזן אחר (סויה). זן הסויה הזה אכן התגלה כזן אלרגני לאנשים אשר הייתה קיימת להם בעבר אלרגיה לאגוזי ברזיל. אך למען האמת לא צריך להתפלא שהצליחו למצוא זאת טרם הכניסה לשוק (ובמקרה הזה טרם רוב רובו של ההליך הרגולטורי הנדרש). בהנדסה גנטית, בניגוד לשאר שיטות הטיפוח, אתה יודע בוודאות הרבה ביותר מה השינוי הגנטי שאתה מחדיר לצמח. לכן אם מחדירים לזן גן המביא ליצור חלבון מזן אשר גורם לאלרגיה – נדרשת בחינת הערכה אלרגנית של הזן. אתה יודע מה הסיכון – אתה יודע מה לבדוק. אך כאמור בזנים שאינם מהונדסים, לא קיימת כל בחינת סיכונים על פי החוק. לדוגמא, צמח הקיווי, כאשר החל להיות משווק במערב, התגלה כמעורר אלרגיה באנשים רבים. וגם את אגוז הברזיל אין בעיה למכור כמובן. אבל שוב – כאן יש יתרון של ההנדסה הגנטית, אתה יודע מה אתה עושה לצמח.

לאחר מכן חותם אוחנה את הנושא: "על כן הופסק גידול סויה זו".

למעשה, זן זה מעולם לא יצא לשוק.

אגב אלרגיות מזון, בעזרת הנדסה גנטית ניתן לא רק להחדיר גנים אלא אף ניתן להוריד את ביטוים של גנים קיימים בצמח. כך לדוגמא ב2007 הצליחו חוקריםלהוריד את הגן העיקרי הגורם לאלרגיה בבוטנים ובכך הורידו את רמת האלרגניות שלהם. אבל הזן הזה לא נכנס אל השוק, ולא קרוב לכך. למה? התשובה בסוף הפוסט.

מלבד אלרגניות מזכיר אוחנה את הבדיקות לשינוי ברמות חומרים הקיימים בצמח. פשוט בודקים שלא השתנה כלום ביחס למה שיש כבר בשדה החקלאי (חוץ מהתכונה שהוחדרה בתהליך), יש אף דוגמא ספציפית :
"למשל בעגבנייה או תפוח אדמה מהונדסים ייתכן שגנים מסוימים יגרמו לעלייה בכמות הרעלן שקיים בהם, סולנין".
ובכן דוגמא מצוינת. בצמחים סולניים אכן יש חומרים רעילים דוגמאת הסולנין. מי מבטיח לנו הרי ששינוי גנטי במקום אחד של הדנ"א לא יגרור שרשרת שינויים שתוביל בסופו של דבר להגברת ייצור הרעל הקיים? ובכן זה אפשרי. אבל למען האמת השינוי בתבנית ההתבטאות הכללית של הגנים בעקבות הנדסה גנטית נבדקה גם ביחס לשיטת ההכלאות וגם ביחס לשיטת השריית המוטציות (שתי השיטות הנפוצות להשבחת צמחים פרט להנדסה גנטית). ובכן, נמצא שבהנדסה הגנטית השינוי לתבנית ההתבטאות הכללית של הגנים הוא הקטן ביותר. או במילים אחרות  : בהנדסה גנטית הבלגאן בדנ"א הוא הקטן ביותר והסיכון למצב זה הוא הנמוך ביותר.  ולכן לא צריך להתפלא שדווקא בשיטות שאינן הנדסה גנטית כבר נוצרו צמחים שהכילו את רעל הסולנין ברמות גבוהות, סיקר את הנושא בהרחבה ידידי ד"ר נעם לויתן בבלוג "תיבת נעם". לצערי הנושא חזר על עצמו בעשרות השנים האחרונות, כאשר כל פעם נוצר צמח בעל תכונות רעילות. אך נושא זה מעולם לא זכה לתהודה תקשורתית, פשוט כי השיטה שגרמה לכך לא הייתה הנדסה גנטית. ושוב – רק את ההנדסה הגנטית בודקים, את השאר לא.

בהמשך אוחנה מסביר כי קיים גם אפקט עקיף של סיכון. הגברת הריסוסים.
כדוגמה לכך מביא כאן אוחנה את מקרה העמידות לקוטל העשבים גלייפוסט.  בכתבה אומנם מצוין שתכונה זאת נגרמת על ידי החדרה של "אנזימים שמפרקים את קוטלי העשבים" למרות שבמציאות התכונה נגרמת על ידי החדרה של אנזימים שכבר קיימים בצמח ולא מוסיפים כל פעולה חדשה. מה הטריק? קוטל העשבים פוגע בפעולת האנזים הזה בצמח והגן שמוחדר מקודד לאותו אנזים רק שעמיד לקוטל העשבים. למה זה חשוב להיות קטנוני על הנקודה הזו? פשוט- היא מבהירה שלא מדובר בבעיה של הנדסה גנטית. למעשה באירופה, היכן שכיום יש קשיים רבים מצד השלטונות לגדל מזון מהונדס העמיד לקוטל העשבים גלייפוסט, מגדלים זנים שעמידים לקוטל העשבים אימדזולינון. גם קוטל העשבים הזה פוגע באנזים בצמח, אך העמידות אליו הוקנתה על ידי יצירה של מוטציות ברחבי הדנ"א שהביאו גם כן ליצירה של אנזימים עמידים לקוטל העשבים. אה… וכמובן שהזן הזה לא נבדק לבטיחות כי הוא לא מהונדס גנטית.
לכן אין כאן בעיה של הנדסה גנטית.

"מחקר שפרסמו ב-2014 בכתב העת Food Chemistry חוקרים נורווגיים ובריטיים הראה שכמות קוטלי העשבים ושרידיהם בגידולים חקלאיים היא גדולה יחסית לשנים עברו ואינה מוכחת כבטוחה".

מאמר זה בדק את הימצאותו של הגלייפוסט, אותו קוטל עשבים אשר בהנדסה גנטית הוקנתה לו עמידות. זה לא סוד שהנדסה גנטית הביאה לעלייה בשימוש בגלייפוסט. אבל מה היה קודם? הרי הסברתי בפסקה הקודמת שאם לא עמידות לגלייפוסט דרך הנדסה גנטית מגיעה עמידות בשיטות אחרות.  ואף שימוש בקוטלי עשבים בחקלאות ללא עמידות בזנים. ובכן בואו נביט בנתוני האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב :

כן, יש אכן עלייה בשימוש גלייפוסט, אותו קוטל עשבים שנחקר במאמר שהביא אוחנה. אבל יש ירידה בשימוש בשאר קוטלי העשבים. התמונה השלמה אם כן שונה. אך אם בודקים רק את גלייפוסט כמובן שנראה עלייה.

"בארץ על פי חוק אסור לגדל מזון מהונדס גנטית".
למען האמת זה לא נכון. בארץ מותר לגדל זנים מהונדסים, הם צריכים לעבור הליך רגולטורי מסויים. זה פשוט שמעולם לא הועבר צמח שכזה תהליך רגולטורי שלם שכזה. אה, ושכחתי כמובן להזכיר – גם בישראל כמו ברוב העולם, מבקשים לבדוק רק זנים מהונדסים גנטית. מזנים שטופחו שלא בעזרת הנדסה גנטית מבקשים אם תוכלו לעצום עיניים.

וכאן אנו מגיעים לסיום שאני מסכים אתו ברובו :
"ניתן לסכם אפוא כי לא ההנדסה הגנטית עצמה היא הבעיה, אלא השימושים שבוחרים לעשות בה. הנדסה גנטית יכולה לתרום רבות לבני האדם. ניתן למשל להעלות את ריכוזיהן של חומצות אמינו בצמחים כדי להעלות את איכות החלבון שבהם (חומצות האמינו הן התרכובות המרכיבות את יחידות המבנה הבסיסיות של החלבונים(, לשנות את פרופיל השומנים של זרעים שמהם מופק שמן כדי להפכו לבריא יותר, להעלות בצמחים את תכולת הוויטמינים והמינרלים ועוד. על כן מצער שהכיוון שאליו ההנדסה הגנטית הולכת כיום הוא אינו שיפור הערך התזונתי והטעם של המזון, אלא שיפור עמידותו, שמיטיב בעיקר עם תאגידי החקלאות ועלול לפגוע בבריאותנו."

אז דבר ראשון, נעם אוחנה, שאפו. מכל הלב. עצם השימוש במשפט "לא ההנדסה הגנטית עצמה היא הבעיה, אלא השימושים שבוחרים לעשות בה", מעיד שכותב הכתבה הוא אדם שאינו מעוניין ליצור בהלה ובאמת מעוניין לקדם פתרונות למען כל בני האדם
דבר שני, בנוגע לטיפוח בהנדסה הגנטית הנפוץ עד כה שלדעת אוחנה "מיטיב בעיקר עם תאגידי החקלאות ועלול לפגוע בבריאותנו". ובכן אוחנה ציין שתי תכונות. עמידות לקוטל עשבים ועמידות לחרקים.
לגבי עמידות לקוטל עשבים, כפי שהסברתי השימוש בקוטלי עשבים ככלל לא ממש עבר מהפיכה, אין כאן שינוי. אבל לסביבה יש יתרון אדיר! הזנים האלו הורידו את עיבוד הקרקע ובכך תורמים לצמצום שחיקת הקרקעות בשכבות העליונות ולמניעת הידוק מיותר של השכבות התחתונות (כן, גם אסונות אקולוגיים הם בעיה, וחשוב שיש דרך למנוע אותם).
מבחינת העמידות לחרקים – שימו לב לנתונים הבאים של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב :

ככל שעלה השימוש בזנים עמידים לחרקים, ירד השימוש בקוטלי חרקים בחקלאות. זה הגיוני – אם הצמחים עמידים לחרקים, למה לרסס חומרי הדברה נגד חרקים דוגמאת הזרחנים האורגניים. חומרים שהם בעלי פגיעה ממשית בבריאות ובסביבה. לדעתי, לפחות, הורדה של שימוש בחומרי הדברה נגד חרקים הם דבר טוב.

אבל יש דבר נוסף. התכונות שאוחנה מבקש ליישם. אותן תכונות לשיפור התזונתי של הזנים. אז למעשה הן כבר מיושמות. חלק מהתכונות אף עברו את תהליך הרגולציה (ניתן לעיין בכלל הזנים באתר ה ISAAA), ומאות של זנים נוצרו באקדמיה לטובת האדם , אך לשוק הן לא נכנסו עדיין.
אוקיי, זו הנקודה שאתם אמורים לשאול – רגע, אז למה כל מאות הזנים האלו שבאים להיטיב עם תזונתנו ועם רווחת החקלאים לא מגיעים אל השוק?
או, אז כאן יש קטע. זוכרים שדיברנו על הרגולציה? היא קיימת רק על מזון מהונדס, והיא עולה עשרות מליוני דולרים. זה המון כסף. ובסופו של דבר לאחר שהמוצר יעמוד בתנאי הרגולציה, תמיד קיים הסיכון שפחד מהטכנולוגיה יגרום לרתיעה מהמוצר והורדתו מהמדפים? קחו לדוגמא את תפוח האדמה שפותח בארה"ב כדי שיכיל רמות נמוכות של אקרילאמיד בצ'יפס שיכינו ממנו, האקרילאמיד הוא חשוד כמסרטן, ואם אפשר להוציא אותו מהצ'יפס זה סבבה לא? ובכן כך חשבו גם במקדונלדס אך מחאת צרכנים גרמה להם להודיע כי לבסוף הם יחרימו את המוצר.

אז עכשיו אני מעוניין לפנות לכותב הכתבה בהארץ. הדיאטן נעם אוחנה :
נעם, אתה לא בא להפחיד. זה ברור לי. אתה רוצה שההנדסה הגנטית תיושם לכיוונים מועילים לתזונת האדם, גם אני. אבל הפחד הציבורי אשר אינו מבוסס מונע מחברות לפתח מוצרים שכאלו. חברות מסחריות מפתחות מוצרים שאנשים רוצים לקנות, זו עובדה. אף חברה לא תשים את עשרות מליוני הדולרים והשנים הרבות שדורשת הרגולציה וגם הפיתוח עצמו כאשר אין לקוחות. לכן העבודה של אנשים כמוני וכמוך צריכה להתרכז בהפגת החשש הציבורי. כאשר הציבור יבין שהנדסה גנטית אינה שונה בסיכוניה משאר שיטות הטיפוח החקלאיות – זו הנקודה שבה נזכה לראות זנים מהונדסים לטובת תזונת האדם נפוצים יותר.
ביחד, אני ואתה נוכל ליצור הסברה שתפיג את ההפחדה. זה המייל הפרטי שלי, אני מחכה לך: s.fleishon@gmail.com