למה דווקא צילום נוף?


במשך שנים אני אוהב לצאת לטייל וללון בשטח. כשהתחלתי לצלם צילומי טבע, הכול עניין אותי: חרקים, פרחים, ציפורים ונוף. כל אחד מהם דורש ציוד מסוים וידע מסוג אחר. עם הזמן גיליתי שיש דברים בטבע שמושכים אותי יותר וכאלה שפחות, וציוד הצילום שיצאתי אתו לשטח הותאם לנושאי הצילום שאהבתי.

בסופו של דבר צילום נוף תפס אותי יותר ויותר ובזה התמקדתי. למה דווקא נוף? זה לא בגלל נוחות. כמו בכל תחום של צילום טבע, גם בצילום נוף יש צורך להיות בשטח שעות רבות, לפעמים תחת השמש הקופחת או בשיא הקור. לעתים הצלם נדרש ללכת עשרות קילומטרים ברגל, עם משקל רב על הגב, כדי להצליח להגיע למקומות הנידחים ביותר. יש גם צורך בסבלנות רבה עד שתופסים את הרגע הנכון לתיעוד.

אז למה דווקא נוף? עם הזמן הבנתי שמה שמושך אותי אל צילומי הנוף זו הענווה אל מול המרחב העצום, ההבנה עד כמה אני פגיע, חסר אונים ובמידה מסוימת חסר חשיבות מול כוחם של איתני הטבע. אם הצלחת ליהנות מגודלו ומעוצמתו של הטבע והנוף, גם אם הוא פראי ולעתים מאיים, הרי שחזרת עם חלק מנשמתו של הטבע הביתה.

בשנה האחרונה, בין צילום לצילום, קלטתי שאני מחפש אחר הגדרת הזמן. את התהליך הזה אני עושה, למשל, באמצעות החיפוש אחר גוון הצבע "הנכון" של הרגעים הראשונים של אור הבוקר, כשהשמיים רק נצבעים באור ראשון – זה הגוון שמייצג את תחילת היום ואת החיים עצמם (בדומה לשדות הצבע של מארק רותקו). אני מחפש גם את אותו רגע מיוחד שבו השמש רק עולה ושבו פרטי נוף מתחילים להתגלות. גילתי שחשיפות ממושכות יכולות לתאר את הזמן שנע קדימה, את כמות האור שעולה עם כל דקה שעוברת, את הצבעים של שקיעת היום ואת הזמן שהולך ונגמר. האור מתאר את סך ההיסטוריה של היום שחלף, את הלילה שנע במהירות עם אור הכוכבים, את הזמן שבו אפשר לראות בצורה ברורה ביותר עד כמה קטנים אנחנו ביחס לעולם.



אולי יעניין אותך