מסע להונדורס: חלק 1


מאת פרופ' נדב ששר – המנהל האקדמי של קמפוס אילת -אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ומתאם אילת של המגמה לביולוגיה וביוטכנולוגיה ימית

 

בסביבות ראש השנה התאפשר לי לבקר באי אוטילה שבהונדורס. שם פגשתי את ד"ר ג'ני טיניאקוב, ישראלית שהייתה במסע תרמילאות והפכה ליועצת מדעית של ארגון שמירת הטבע המקומי של האי. שיחות התפתחו, היא נקראה לפגישה באי רואטן וכך הוזמנו, ביחד עם נופר חרובי, ישראלי נוסף שמנהל משתלות אלמוגים בקולומביה, להעביר סדנה בנושא שיקום שוניות ומשתלות אלמוגים. שמחה וששון, חלומות גדולים. תאריך היעד – פברואר, מתי בדיוק – "נראה, עוד לא ברור. לא לדאוג, אנחנו נדאג לכם".

בינתיים, בחזרה בארץ, פגישה במשרד החוץ. גם הם נלהבים. "בדיוק מתאים למה שאנחנו עושים עכשיו עם הונדורס. אמנם כסף אין לנו עכשיו, אבל יש לכם את הברכה שלנו, ולגבי ההמשך נראה".

האי רואטן שלחופי הונדורס. צילום: stokes rx, Flickr
האי רואטן שלחופי הונדורס. צילום: stokes rx, Flickr

אין כסף, אין תרומות

ההתלהבות בשיאה והתכנונים בלי סוף. עד כדי כך שחלק מהנושאים לסדנה גולשים להרצאות שלי בקורס האקולוגיה הימית. עכשיו גם הסטודנטים במגמה לביולוגיה וביוטכנולוגיה ימית מעורבים.

ואז מגיע חודש דצמבר ואתו ההודעה – "תראו, לקראת השנה החדשה כולם כאן בחופש, חגיגות וכאלה. אל תדברו איתנו עד אמצע ינואר". מה אמצע ינואר – יש סדנא להכין!". "ככה זה, בשבילכם, ב-10 בינואר גם אפשר לדבר".

ממשיכים להכין תכניות, "סקייפ" מקשר בין הקריביים לישראל, נופר מוזמן לייעץ בקובה והקשר קשה יותר. ואז, ב-10 בינואר הקשר עם הונדורס מתחדש. "שלחו לנו רשימת ציוד וגם כמה כסף אתם תורמים לסדנה". אנחנו תורמים? הסיכום היה שהם מכסים את ההוצאות. "לא, אין כסף, אין תרומות, גם אין כיסוי של ההוצאות שלכם וגם נופר יורד. האם תוכלו להסתדר שניכם?". אנחנו (ד"ר טיניאקוב ואני) בשוק. מה עושים עכשיו? משא ומתן מתחיל. ואז – אם כבר סדנה, אז בואו נעשה שתיים – אחת באי רואטן ואחת באי אוטילה. נכסה חלק מההוצאות שלכם, כמובן ללא טיסות, וגם נופר בסימן שאלה.

 

יוצאים לדרך

דיונים סוערים ובסוף מחליטים – הולכים על זה. מחליפים רשימות ציוד, תמונות של מחברי פלסטיק, רשתות, צינורות, ושאר דברים שאצלנו הם ברורים ושם – בעצם, סתם הם לא מכירים אותם. כאן באילת צריך לסגור דברים, להכין את החומר ומה לא. חברים (פרופ' בוקי רינקביץ ואחרים) עוזרים עם חומר להרצאות, שוב רשימות ציוד, שוב בנייה מחדש של לוח הזמנים. מזל שלארוז את התיק האישי אני כבר עושה בעיניים עצומות… בקיצור – עוד 36 שעות על המטוס ומעט מאוד מוכן. מה שכן, רעיונות והתלהבות יש בשפע.

המשך יבוא…



אולי יעניין אותך