תירס בערוגה


תצלום: שי פליישון
תצלום: שי פליישון

את התמונה הזאת צילמתי אתמול בכביש המחבר בין נס ציונה לרחובות.
צמח תירס בודד בתוך ערוגת פרחי נוי עירונית.
התירס הזה הזכיר לי את אחד הפחדים הנפוצים מזנים חקלאיים חדשים (ובייחוד מהונדסים) – מה יקרה אם הצמח יזלוג לטבע?
תמונות כאלה נפוצות באתרי מתנגדים לטכנולוגיות חקלאיות. עוד מעט, כך מזהירים שם, צמחים כמו אלו ישתלטו על הטבע. אבל יש משהו אחד שקונספירטורים שוכחים – צמחי תירס לא שייכים לטבע. גם לא צמחי עגבנייה ולא צמחי מלפפון. זה לא משנה אם הטיפוח החקלאי נעשה לפני מאות שנים, עדיין הזן שנוצר הוא סינתטי לטבע. זה אומר בעיקר שאין לו יכולת לגדול שם. הטבע הוא סביבה קשה מדי בשביל הזנים החקלאיים, ולכן אנחנו לא רואים עגבניות או תירס בשמורות הטבע (לפחות לא באלו שאין בהן התערבות אנושית רבה).
אז איך התירס הזה בכל זאת גדל בצדי הדרך? התשובה מונחת על הקרקע: צינורות השקיה שהניחה העירייה, ניכוש העשבייה המתחרה (שפספס את התירס מהיר הגידול הזה), הטיפול באוכלוסיית המזיקים וגם הדישון, כל אלה יצרו לתירס אפשרות לגדול.
אז כן, זנים חקלאיים יכולים להגיע לערוגות עירוניות, גם לשדות שכנים (כך זה קורה עם כל זן שהוא). אבל הטבע הוא פשוט סביבה קשה מדי לצמחים המפונקים האלה.



אולי יעניין אותך