פינצטה

מאיה פלח

בין פריז למרקש

עם כניסתו לתוקף של הסכם האקלים שנחתם בשנה שעברה בפריז, מתכנסת השבוע ועידת האקלים השנתית במרקש כדי לנסות להפוך את ההסכם ממילים למציאות

8 בנובמבר 2016

 

בדצמבר 2015 פנו עיניים רבות לפריז, זאת כשמנהיגי 195 מדינות התכנסו יחד בבירה הצרפתית לכנס האקלים השנתי של האו״ם (COP21). מנהיגי העולם ניסו להגיע להסכם עולמי שיסייע בהאטת שינוי האקלים, שכיום המדע מכיר בו בוודאות כתוצר ישיר של מעשי ידי האדם.

דיונים מפרכים וממושכים ועליות ומורדות רבות בימי הכנס האינטנסיביים עשו את שלהם, וביום הכנס האחרון יצאו בכירי הכנס אל התקשורת כשדמעות של התרגשות בעיניהם, והכריזו שזה סוף-סוף קרה: הושג הסכם כלל-עולמי שיאחד את מדינות העולם במטרת-על אחת – להאט, גם אם לא לעצור, את שינוי האקלים.

במהלך 2016 חתמו מנהיגיהן של 192 מדינות על ההסכם שגובש במהלך הכנס, ולאחר שאושרר סופית בתחילת אוקטובר האחרון – עם מתן התחייבותן הסופית של המדינות האחראיות ל-55 אחוז מסך פליטות גזי החממה העולמי – נכנס ב-4 בנובמבר ההסכם לתוקף חוקי.

אמש נפתחה ועידת האקלים השנתית (COP22) במרקש שבמרוקו, שבמסגרתה תתקיים למעשה פגישת עבודה ראשונה (CMA1) של כל המדינות שאשררו את ההסכם. ואז יתחיל החלק הקשה באמת: צריך יהיה גם לקיים אותו.

טקס פתיחת ועידת האקלים במרקש. צילום: Takver, Flickr
טקס פתיחת ועידת האקלים במרקש. צילום: Takver, Flickr

כסף, לא רק הבטחות

הסכם פריז מסמל הישג יוצא דופן בחשיבותו, במיוחד משום שזאת הפעם הראשונה שבה הכירו כל מדינות העולם – כמעט בלי יוצאת מן הכלל – בכך ששינוי האקלים הוא אכן בעיה בקנה מידה שדורש שיתוף פעולה בינלאומי, ושמצריך מחויבות אמתית ופעולה נחושה מכל אחת מהמדינות.

במסגרת ההסכם, התחייבו המדינות החתומות להירתם להאטת ההתחממות הגלובלית (עד לרף התחממות של 2 מעלות צלזיוס מעל ערכי המהפכה התעשייתית, עד לסוף המאה הנוכחית). לשם כך הגישה כל מדינה יעדים להפחתת פליטות גזי החממה בשטחה, כולל התייעלות אנרגטית והגדלת השימוש באנרגיה מתחדשת. על יישום היעדים האלה יתבצע מעקב שנתי, כשעל כל מדינה לבחון את התכנית מחדש ולעדכן את היעדים אחת לכמה שנים.

כמו כן, הסכימו הצדדים שעל כל מדינה להעביר סכום כסף לבנק העולמי או לקרנות ייעודיות שמטרתן התמודדות עם השפעות שינוי האקלים, כשעל המדינות המפותחות להקצות סכומים גדולים יותר מאשר מדינות מתפתחות, תוך הכרה באחריותן ההיסטורית למשבר האקלים. נכון להיום, שיאנית "התרומות" היא ארצות הברית, שהעבירה ב-2014 שלושה מיליארד דולר לקרן האקלים העולמית. יפן, השנייה בדירוג, שילמה מיליארד וחצי דולר. לפי היעד שנקבע בפריז, המטרה היא לגייס סכום של 100 מיליארד דולר.

חוגגים את החתימה על הסכם פריז בשנה שעברה. צילום: COP PARIS, Flickr
חוגגים את החתימה על הסכם פריז בשנה שעברה. צילום: COP PARIS, Flickr

ישראל נשארת מאחור

אחת המדינות שעד למועד כתיבת שורות אלו טרם אשררה את ההסכם היא ישראל, על אף שישראל היתה אחת מ-187 המדינות שהגישו לקראת ועידת האקלים בפריז מסמכי מחויבות להפחתת פליטות עד לשנת 2030. יחסית למדינות מפותחות אחרות היעדים שאליה התחייבה ישראל הם נמוכים מאוד – שלא נאמר מביכים. אף על פי שישראל מתחייבת להפחית את כמות הפליטות בשטחה ב-26 אחוז ביחס לרמתן בשנת 2005, ההפחתה המחושבת היא לנפש בלבד ואינה אבסולוטית – כלומר סך כל הפליטות צפוי בעצם לגדול ב-12.5 אחוז.

ישראל היא בעצם אחת ממדינות ה-OECD היחידות שהמשמעות של היעדים שהציבו לעצמן היא שלא להפחית את הפליטות שלהן הלכה למעשה (האחרות הן צ'ילה, טורקיה ומקסיקו). בנוסף, ישראל התחייבה להגדיל את השימוש באנרגיה מתחדשת אך ורק ב-17 אחוז, נתון נמוך ביחס למדינות מפותחות אחרות. נתון זה צורם עוד יותר היות ומדובר במדינה שבה ניתן לספור על יד אחת (מקסימום שתיים) את כמות הימים בשנה שבהם אין שמש.

בישיבת ממשלה שהתקיימה בסוף מרץ 2016 הביעה ח״כ יעל כהן-פארן, יו"ר ועדת המשנה לקידום טכנולוגיות לאנרגיה מתחדשת – פיקוח ומעקב אחר יישום החלטות ועידת פריז, את דאגתה מכך שישראל ממסמסת את ההחלטות בנושא, לאחר שתכנית לאומית להפחתת פליטות שגובשה בשנת 2010 בוטלה בשנת 2013, ותכנית מחודשת טרם הוגשה. הסיבות לעיכוב כוללות מחלוקת בין משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים לבין המשרד להגנת הסביבה בנוגע למדיניות להפחתת השימוש בפחם לטובת השימוש בגז טבעי, והגדלת השיעור של אנרגיות מתחדשות במשק החשמל.

״אני מוטרדת מכך שאין החלטה בעניין הפחתת גזי חממה, והמתווה המתגבש לא יביא אותנו ליעד שהתחייבנו לו״, אמרה כהן-פארן בדיון. ״אני מבינה שזה נושא מורכב, אבל לבוא כל הזמן ולומר ׳אנחנו בעבודה׳ זה לא לעניין. מי פה צריך להכריע? איפה השיקולים האלה לעומת המציאות שמחייבת אותנו להיות יחד עם מדינות העולם?״

פחות משבועיים לאחר קיום הישיבה בכנסת התקבלה החלטת ממשלה על תכנית לאומית ליישום היעדים להפחתת פליטות גזי חממה ולהתייעלות אנרגטית. בהחלטה פורטו הצעדים שיסייעו לישראל ליישם את יעדי הפחתת הפליטות אליהם התחייבה בשלבי גיבוש הסכם פריז. בין היתר, מתייחסת החלטת הממשלה לאופן הקצאת המשאבים למימון פרויקטים להתייעלות אנרגטית, צעדים לצמצום צריכת החשמל במשק, אמצעים להפחתת פליטות במבנים קיימים וחדשים, ותמיכה ביוזמות של אנרגיה מתחדשת. עם זאת, נכון להיום, ישראל עדיין אינה אחת מ-92 המדינות שכבר אשררו את ההסכם – עובדה זו פוסלת אותה מהשתתפות פעילה בפגישת העבודה על ההסכם בכנס הקרוב ומונעת ממנה להכריע בסוגיות שיעלו במהלכה.

באוקטובר 2015 הוגשה לממשלה תכנית להפחתת פליטות ובאפריל 2016 יצאה החלטת ממשלה בנושא. "בתכנית הממשלה יש התייחסות אך ורק למשק החשמל, שהוא נושא חשוב מאוד, אך יש כמות פליטות ניכרת גם בתחבורה ובאנרגיה לייצור חום בתעשייה, שבמצב הנוכחי לא מטופלים", אומר ד"ר ערן ברוקוביץ', המנהל המדעי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה ומי שהיה בין כותבי התכנית הלאומית להיערכות לשינוי האקלים במשרד להגנת הסביבה.

בהחלטת הממשלה מאפריל השנה הוטל על משרד התחבורה להכין תוכנית להפחתת פליטות עד ספטמבר 2016, אך התכנית עדיין לא פורסמה. "בתכנית הלאומית חסרה גם התייחסות למנגנוני מדידה ובקרה לפליטות שבלעדיהן לא נוכל לעקוב אחר ביצוע התכנית, התכנית מתקצבת את עניין הפחתת הפליטות בתקציב זעום יחסית ולא ענייני להשגת המטרות", אומר ברוקוביץ', שפרסם באפריל 2016, יחד עם פרופ' אופירה אילון, פרופ' יואב יאיר, פרופ' דן יקיר וד"ר אור קרסין, חוות דעת שנועדה לסייע באימוץ הצעדים המתבקשים מהחתימה על הסכם פריז 2015. "כמו כן, אין התייחסות ממשלתית כלל ועיקר לכל נושא ההיערכות לשינוי האקלים וההתמודדות איתו, אף שברור שחוסר החלטה בנושא יוביל להפסדים כספיים ניכרים בעתיד הקרוב".

"הצעדים להפחתת פליטות יתרמו באופן ישיר ועקיף למשק הישראלי באמצעות חיסכון כלכלי, התייעלות אנרגטית, צמצום פערים חברתיים, עידוד ייצור וייצוא טכנולוגיות חלופיות נקיות והגברת התחרותיות בעולם של התעשייה והמשק בישראל. התועלת הכלכלית צפויה להגיע לעד פי עשרים מההשקעה", מסכם ברוקוביץ'.

"לפעול לבחינה מחודשת של אורח חיינו". פרסומת ל-COP22 ברחובות מרקש. צילום: Takver, Flickr
"לפעול לבחינה מחודשת של אורח חיינו". פרסומת ל-COP22 ברחובות מרקש. צילום: Takver, Flickr

עם הפנים למרקש

אחת המטרות של פגישת העבודה במרקש היא גיבוש הסכמות בין המדינות שיאפשרו את הפעלת ההסכם באופן מלא על ידי כל המדינות החתומות עליו עד לשנת 2020. למרות שההסכם כבר גובש בשנה שעברה, הרבה קצוות ופרטים נשארו פתוחים, ועליהם ידונו הצדדים המשתתפים בוועידה.

אחת ההחלטות החשובות שנעשו במסגרת הסכם פריז לצורך זה היא ביצוע מעקב רב-שנתי וארוך טווח אחר מילוי התחייבויותיהן של המדינות. היעדים שהציבו המדינות לעצמן צריכים להתעדכן בכל חמש שנים, ובמהלך הכנס השנתי על המדינות להראות כיצד הן עומדות ביעדים אלה.

אחת הנקודות עליהן ידנו בכנס הקרוב, למשל, היא האם בהצבת היעדים המדינתיים להפחתת הפליטות יהיו אלמנטים וקווים מנחים עקביים לכולם שייקבעו על ידי הוועידה עצמה, והאם אלה צריכים להיות שונים בין מדינות מתפתחות ומפותחות.

פגישת העבודה הבאה על ההסכם תתקיים ככל הנראה במקביל לכנס האקלים השנתי (COP) רק בעוד שנתיים, זאת כדי לתת למדינות הזדמנות להתארגן ליישום ההסכם.

בעוד כמה ימים נדע אם ועידת מרקש תשיג תוצאות מבטיחות לפחות כמו אלו של ועידת פריז, ושההסכם ההיסטורי שהושג אז יחל לקרום עור וגידים. במקביל, יש לחכות ולראות אם גם אצלנו בישראל יתחילו הדברים לזוז, ואולי בקרוב בכל זאת נחליט לתפוס את מקומנו לצד רב המדינות המפותחות, במקום לאפשר לעצמנו הנחות בתירוצים שונים ומשונים, שלא באמת מעניינים את שינוי האקלים.

חפשו מומחים נוספים בתחום