בן ישי דניאלי

העיר הירוקה

מה משותף לצפון תל אביב בשנות ה-20 של המאה שעברה ולהיי ליין פארק בניו יורק? בשני המקומות נעשה ניסיון ליישם עקרונות של עיצוב עירוני אקולוגי. מי מהם הצליח? זה כבר עניין של פרשנות. ד"ר אלס ורבקל מבצלאל מסבירה

23 בנובמבר 2016

את התכנון העירוני המוכר של הצפון הישן של תל אביב הגה דווקא ביולוג בריטי. פטריק גדס, שהפך ברבות הימים לאבי התכנון העירוני המודרני, גיבש את תכנית המתאר הראשונה של תל אביב בשלהי שנות ה-20 של המאה שעברה. כביולוג, הוא ניסה להכניס לתוך העיר את המשאב הטבעי החשוב ביותר לדעתו – הים והבריזה שנושבת ממנו – באמצעות שדרות שנמתחות אליו ממזרח למערב. כמו כן, בהשראת עקרונות "עיר הגנים", יצר גדס שלד עירוני שמשלב גני ירק ושדרות עצים – בהם עצי פרי שישרתו את תושבי העיר. כך, כמה עשורים לפני שמישהו דיבר על פיתוח בר-קיימא או על תכנון סביבתי, כבר יושם הדגם הזה כאן בישראל.

7716144552_22c4d18e4f_b
תל אביב. תצלום: israeltourism

 

נוף מלאכותי

ד"ר אלס ורבקל, ראש התכנית לתואר שני בעיצוב אורבני בבצלאל ושותפה במשרד דרמן ורבקל אדריכלות, עוסקת רבות בתחום המתפתח של עיצוב אורבני אקולוגי. "זה תחום ומושג חדשים יחסית שאין להם הגדרה ברורה", מסבירה ורבקל, "אבל יש בעולם כבר מעצבים ואדריכלים שעובדים לפי הבנה שחייבים לחבר בין הסביבה הבנויה לבין הסביבה הטבעית – ולא רק על ידי 'צביעה בירוק' של המרחב הבנוי או על ידי תוספת של משטחים ירוקים או דשא על הגג, אלא על ידי הבנה עמוקה יותר של הסביבה הבנויה כסביבה שדומה מאוד לסביבה הטבעית, וכמוה היא כוללת מרכיבים מגוונים רבים – חיים ולא חיים – שהאדם הוא רק אחד מהם".

הכנסת הסביבה לתוך השיח והפרקטיקה של התכנון העירוני ממשיכה מגדס אל אוניברסיטת פנסילבניה, שם הקים אדריכל הנוף איאן מקארג (Ian McHarg) בשנות ה-50 את המחלקה לאדריכלות נוף, והניח את היסודות לתחום של תכנון אקולוגי. "מקארג כתב על הרעיון של אקולוגיה כמודל לסביבה הבנויה והצורך במערכות אקולוגיות בשביל קיום מגוון ביולוגי בעיר", מסבירה ורבקל. "ברגע שהמערכת האקולוגית לא מגוונת, אז היא מידרדרת באיכות שלה וביכולת שלה להתפתח ולהגיב לצרכים של בעלי החיים שבתוכה – ובהם האדם. לעומת זאת, כשכן יש מגוון ויש יכולת גמישות, המערכת יכולה להתאים את עצמה כל הזמן לשינויים ולשגשג".

יי ליין פארק בניו יורק. נשתל בפינצטה. joevare, Flickr
היי ליין פארק בניו יורק. עשוי בפינצטה. joevare, Flickr

שם, בפנסילבניה, התחיל הדיון על מה שנקרא אחר כך landscape urbanism, "אורבניזם נופי". אחד מתלמידיו של מקארג, ג'יימס קורנר, לקח את הרעיון הזה וגם יישם אותו בשטח – בפרויקט ההיי ליין פארק בניו יורק, שבו הפך קטע של מסילת רכבת נטושה באורך 2.5 קילומטרים לפארק משגשג, שנחשב להצלחה אדירה במונחים של משיכת קהל והחייאת האזור. בראייה אקולוגית, לעומת זאת, הפרויקט הזה אולי אינו מהווה דוגמה טובה. "ההיי ליין ופרויקטים אחרים שיצאו מהתהליך הזה הגיעו לדעתי למבוי סתום", טוענת ורבקל. "כל הנוף שבתוך ההיי ליין הוא מאוד לא גמיש, אלא עשוי בפינצטה. אנשים כל הזמן מטפחים את הגינה הזאת – שמנסה להיראות כנוף טבעי, אבל בפועל היא מלאכותית מאוד, כי השינויים היחידים שמתרחשים בה תלויים באדם שמטפח, מוסיף ומוציא, ואין שם כמעט שום שינוי שבא מתוך הצמחים עצמם או מתוך מזג האוויר".

התהליכים הנסתרים של העיר

הביקורת כלפי "האורבניזם הנופי" לא באה לידי ביטוי רק בעולם של הצמחים, אלא גם בעולם הצורני. "בסופו של דבר, התיאוריה הסתכמה בבניין שמנסה להתחפש לגבעה, ויש לו רק צורה שמדמה את העולם הטבעי – ולא חומרים או דרך התנהלות", מסבירה ורבקל. כך התפתחה בעשר השנים האחרונות אסכולה בשם ecological urbanism – אורבניזם אקולוגי. התחום קיבל תאוצה בכנס שהתקיים בבית הספר לעיצוב באוניברסיטת הרווארד ב-2009. הספר שיצא לאור בעקבות הכנס, ושבו הופיעו מאמרים של אדריכלים וחוקרים בעלי שם כמו רם קולהאס והומי באבא, ניסה לחשוב מחדש על הדרך שבה המערכת האקולוגית משתלבת בעיר. "הפעם ניסו לחבר בין התהליכים הנסתרים, שנמצאים מאחורי הצורה ולא רואים אותם בעין, כמו תשתיות, אנרגיה ומיחזור של מים", מסבירה ורבקל. "אלה תהליכים שאין להם נראות אסתטית, אבל הם יכולים להשפיע הרבה יותר על איך שעיר יודעת להיות מערכת אקולוגית משגשגת ולא פגועה".

כיום מתרבים המעצבים בעולם שמנסים לשלב את הגישה הזאת בפרויקטים שלהם. דוגמה טובה לכך הוא הפרויקט של קיית אורף (Kate Orff) ממשרד SCAPE בניו יורק, שטיפל במשטחי ההצפה שלאורך חופי ברוקלין וקווינס. הפרויקט משלב הגנה מפני הצפות (כמו זה שאירעה בעקבות הפגיעה הקטלנית של הוריקן סנדי ב-2012) ומפני עלייה עתידית בגובה פני הים, יחד עם שיקום המערכת האקולוגית ושילובה בחיי התושבים, שבמשך שנים "הפנו עורף" לים. "באמצעות עבודה עם התושבים, הפרויקט גרם להם להכיר בעובדה שיש שם מים ולהפוך אותם לחלק מהנוף הקולקטיבי", מסבירה ורבקל. "מדובר בהגדרה מחדש לאופן שבו המרחב הציבורי יכול להיראות בימינו. זו לא צריכה להיות פיאצה בסגנון איטלקי, כמו שמעצבים אוהבים מאוד לעשות. גם מערכת אקולוגיות בתור העיר יכולה להפוך למרחב ציבורי, לפתח את המודעות ואת ההזדהות למקום, ובסופו של דבר גם להפוך למוקד של פיתוח שמושך השקעות של השוק הפרטי מבפנים – לא מישהו שבא מבחוץ ורוצה להביא את ברצלונה לחיפה".

ראשון לציון כמשל

מבט מהאוויר על ראשון לציון. איפה הדיונות? תצלום: Amos Meron, Wikipedia
מבט מהאוויר על ראשון לציון. איפה הדיונות? תצלום: Amos Meron, Wikipedia

לצד המגמה המתמשכת של מעבר מן הכפר אל העיר, אנחנו רואים היום תהליך שבו מרכזי הערים נעשים פחות צפופים ויש בהם פחות יחידות דיור. הגידול העירוני מתבטא היום בתהליך של התפזרות, לעתים רבות על חשבון השטחים הפתוחים. "מתקבלת מעין שמיכה של סביבות אורבניות, שיש בהן כל כך הרבה שטח פתוח שהוא אספלט וחול וטבע במצב מדורדר", אומרת ורבקל. "והאתגר הוא להתמודד עם זה. לחשוב מהן הצפיפויות הנכונות לתכנון עתידי – ולא רק ביחידות דיור לדונם, אלא גם מבחינת התכסית שלהן (השטח שהבניין תופס מתוך כלל המגרש), הקומפקטיות שלהן והמגוון שלהן. כמו שבטבע צריך מגוון, גם האדם צריך מגוון. צריך שתהיה היררכיה, יש מקום גם לצמודי קרקע וגם למגדלים".

ערים חדשות רבות בארץ צריכות להתמודד עם האתגר של פיתוח אל מול שילוב ערכי הטבע. "אני כל הזמן חושבת על ראשון לציון, שמתפתחת מערבה ומזרחה, ומסביבה עדיין יש שטחים של דיונות מאוד מיוחדות", אומרת ורבקל. "הדיונות הן נוף מיוחד שמשתנה כל הזמן, והתכנון רואה בו רק שטח לפיתוח יזמי. הוא לא לוקח את זה כהזדמנות להפוך את העיר לכזאת שמתחברת לדיונות, אלא לעיר שמחליפה את הדיונות. האתגר של המתכננים צריך להיות איך להכניס את הדיונות לעיר ולחיות עם הנוף המיוחד הזה".

"יש עוד אתגרים בפירבור המטורף בארץ", מוסיף האקולוג ד"ר ערן ברוקוביץ'. "בניית שכונות מגדלי פארקים שבהן הפארקים לא מחוברים, לא נותנת כלום. אם היו מצופפים בניינים, כנהוג במדינות אחרות, היו מפנים מקום לפארקים המחוברים זה לזה ברשת ירוקה". "נושא האקולוגיה בעיר צריך לבוא מתוך תפיסה של קישוריות וחיבורים בין כתמים ירוקים והמשכיות", הוא מוסיף. "ניתן לעשות זאת בקלות על בסיס נחלים שהפכו זה מכבר לתעלות ניקוז. בעולם מחזירים את הנחלים לתפקוד ומשתמשים בהם ככוח כלכלי, נדל"ני ונופי".

עד שזה יקרה, בפעם הבאה שתחפשו חניה באחד מהרחובות הצרים של צפון תל אביב, שמסתיימים לרוב באין כניסה, זכרו את גדס – שבתכנית המקורית שלו חשב בעדינות על שדרות גדולות וגנים קטנים, על הים ועל האוויר. אולי משהו מהתפיסה שלו יגיח מחדש בתכנון העירוני האקולוגי של השנים הקרובות.

חפשו מומחים נוספים בתחום