ד"ר מירי צלוק

יבשה, ים

תכנית מהפכנית שהוצגה באחרונה משרטטת מפה חדשה שבה הים הוא חלק בלתי נפרד משטחה של מדינת ישראל

2 בפברואר 2016

 

"הים הגדול הזה נחשב לתחום המערבי של ארצנו. זוהי טעות נפסדת, שעלינו לעקור משורשה. מבחינה יישובית, כלכלית ופוליטית יש לראות בים התיכון לא את גבולה אלא את המשכה של ארצנו… האפשרויות הכלכליות והיישוביות הצפונות בחובה של ארצנו מקומן לא רק ביבשה אלא גם בים". 

אלה דברים שכתב דוד בן גוריון במאמר "לקראת הים" שפורסם בשנת 1932. החזון שבו הים התיכון הוא חלק בלתי נפרד מישראל יכול להתגשם עם הצגתה של "התכנית הימית לישראל" – מהלך מהפכני לתכנון המרחב הימי של המדינה.

המרחב הימי והיבשתי של ישראל מתחברים בתכנית חדשה שמטרה לעזור ליצור כלים לניהולם. צילום: Ron Shoshani, Flickr
המרחב הימי והיבשתי של ישראל מתחברים בתכנית חדשה שמטרה לעזור ליצור כלים לניהולם. צילום: Ron Shoshani, Flickr

 

התכנית הימית היא מפעל ייחודי בהיקפו שמציע כלי מדיניות ותכנית מרחבית לניהול של המשאבים במים הכלכליים שלנו. עיקרי התכנית מופיעים על גבי מפה חדשה שבה הים הוא חלק בלתי נפרד משטחה של ישראל.

"המרחב הימי יהיה חלק אינטגרלי מהמרחב הישראלי ומרכיב מרכזי בשגשוג הכלכלי, בחוסן הסביבתי ובפיתוח החברתי-תרבותי של המדינה", אומר החזון השאפתני של התכנית. יוזמה זו של המרכז לחקר העיר והאזור בטכניון הוצגה באחרונה במהלך כנס קיימות בינלאומי באשדוד שהוקדש כולו לים התיכון.

לא רק אצות

מפת התכנית הימית מציגה את מרחבי הים והיבשה כמקשה אחידה, שבה קו החוף הוא עמוד שדרה שמאחד את האזורים שמשני צדדיו.  איור: באדיבות המחלקה המרכז לחקר העיר והאזור בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון
מפת התכנית הימית מציגה את מרחבי הים והיבשה כמקשה אחידה, שבה קו החוף הוא עמוד שדרה שמאחד את האזורים שמשני צדדיו. איור: באדיבות המחלקה המרכז לחקר העיר והאזור בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון

המים הכלכליים של ישראל מתפרשים על פני 27,300 קמ"ר – יותר משטחה היבשתי שהוא 20,770 קמ"ר. מתחת לפני המים הרגועים נמצא ערש התרבות המערבית שעליו מעידים יותר מ-6,000 אתרים ארכיאולוגיים. מבחינת ערכי טבע, המים במזרח הים התיכון חמים ומלוחים יותר משאר אזוריו וגם יש בהם פחות חומרי הזנה (נוטריינטים), לכן התפתחה באזור סביבה ייחודית שבה מתקיימים מגוון בעלי חיים וצמחייה עשירה שהסתגלו לתנאים הייחודיים.

הים של ישראל מאכלס מתקני תשתיות, צנרות של אנרגיה ותקשורת, נתיבי תחבורה ימית, נמלים ומעגנות. גילוי עתודות הגז והאפשרות לפיתוח אנרגיה מתחדשת הופכים את הים למשאב עשיר של אנרגיה. מהים מגיע מזון מדיג ומחקלאות ימית ורוב מי השתייה. המרחב הימי הוא גם משאב אסטרטגי למדינה: הרוב המוחלט של הסחורות נכנסות ויוצאות לישראל דרך הים ויש לו חשיבות כלכלית עבור התחבורה, התיירות והאנרגיה.

אלא שהמשאבים האקולוגיים והסביבתיים בים של ישראל מושפעים משינויים מהירים ועומדים בפני סכנות הפיתוח, זיהום הנובע מהזרמות שפכים, השפעות התפלת מי הים ושינויי אקלים. המצב האקולוגי רגיש גם עקב התפשטות מינים פולשים מים סוף הדוחקים את המינים המקומיים.

כיום לישראל אין תכנית או מדיניות מוסדרת לתכנון המרחב הימי ולניהולו. למרות זאת, בשנה האחרונה מוביל מינהל התכנון כתיבת מסמך מדיניות למרחב הימי. תוצריו של המסמך ישמשו לתכנון ממשלתי עתידי של הים התיכון. לתכנית שהוצגה בטכניון אין תוקף מבחינה חוקית, אבל אנשי מינהל התכנון יתבססו עליה כדי להזין את מדיניות המשרד.

המלצות מעשיות לשינוי

פרופ' שמאי אסיף מכהן כפרופסור בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. לפני כן עמד בראש מינהל התכנון, והוא נחשב אחד האנשים המשפיעים ביותר בתחום התכנון בארץ. הוא מוביל את התכנית הימית החדשה שבה מפורט כיצד שימושים שונים בים משפיעים זה על זה, ומוצגים הקונפליקטים האפשריים בין כל השימושים בים והשפעתו של כל אחד מהם על המערכת האקולוגית. בתכנית מוצעות שלוש חלופות לתכנון הימי: גישה מְגִנָּה, המתייחסת אל הים כאל אזור רגיש וערכי שיש לשמור עליו; גישה מגיבה המתרכזת באיסוף ובביסוס המידע על צרכים ועל הזדמנויות בים; והגישה היוזמת המעודדת מגוון שימושים תוך קביעת סדרי עדיפויות ביניהם.

התכנית ממליצה על יותר מ-150 אמצעי מדיניות הכוללים קידום הצעת חוק האזורים הימיים, הרחבת הסמכויות של המועצה הארצית לתכנון ובנייה על האזור הכלכלי הימי של ישראל והקמת מנגנון ממשלתי שיתאם את כל הפעילויות בים.

תעודת זהות קיימת של המרחב הימי הישראלי. איור: באדיבות המחלקה המרכז לחקר העיר והאזור בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון
תעודת זהות קיימת של המרחב הימי הישראלי. איור: באדיבות המחלקה המרכז לחקר העיר והאזור בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון

במהלך העבודה על התכנית זוהה מחסור בידע על הים בישראל ולכן הומלץ לעודד איסוף מידע וביצוע מחקרים. הומלץ גם למסד תקינה סביבתית מחייבת להגנה על הסביבה הימית, לפתח אסטרטגיה להקטנת עומסי הזיהום, לקדם תכנית למניעה זיהום ים בנפט ולתגובה מהירה במקרה שהיא מתרחשת, וליזום חקיקה ליצירת שמורות ימיות. התכנית גם מעודדת את פיתוח הספנות, הדיג והחקלאות הימית כך שיהיו בני-קיימא.

הכוח של ההמונים

התכנית הימית ייחודית בהיקפה בישראל; ייחוד נוסף הוא התהליך המקיף של שיתוף ציבור במהלך הכנתה. מכיוון שיישומה ישפיע ישירות על תושבי המדינה, היא הוצגה לציבור הרחב בכמה שלבים לקבלת הערות.

שורה ארוכה של בעלי עניין השתתפו בתכנית, בהם ארגונים סביבתיים, שלטון מקומי, משרדי ממשלה וחברות אנרגיה וחברות ספנות. בתהליך הכתיבה עבדו חוקרים מהאקדמיה, כלכלנים ועורכי דין. ליוותה את התכנית ועדת היגוי בין משרדית שבה חברים משרד הפנים ומשרדי ממשלה רלוונטיים נוספים, כמו גם צוות מומחים בין לאומי.

שיתוף הפעולה הבינתחומי הרחב הזה מעלה את הסיכוי שהתכנית אמנם תקרום עור וגידים במציאות: "יישום התכנית הוא קודם כול בידי הממשלה שתוכל להיעזר בכלים, בידע ובמפות שאנו מציגים", אומר פרופ' אסיף. "עם זאת, עוצמתה של התכנית נובעת מהבסיס הרחב שעליו היא מושתתת. המעורבות של הסקטור הכלכלי, החברה האזרחית, בתי המשפט והרשויות המקומיות תוביל ליישום הכלים שאנו מציעים". נותר רק לקוות שכל האינטרסים האלה יצליחו לעמוד לצד שימור הסביבה הרגישה בים התיכון.

חפשו מומחים נוספים בתחום