סיור שגרתי בשמורת החולה של פקח רשות הטבע והגנים יורם מלכה במהלך שנת 2011 קיבל תפנית מפתיעה, כשהבחין בצפרדע מנוקדת בנקודות לבנות צועדת על השביל. הפקח הרים את הצפרדע ונדהם לגלות שמדובר בעגולשון שחור-גחון, מין שעקבותיו נעלמו ולא נצפה בשמורה מאז מפעל ייבוש החולה בשנות החמישים.

שובו של העגולשון שחור-גחון הייתה הפתעה משמחת בקנה מידה בינלאומי: העגולשון נכלל ברשימת עשרת מיני הדו-החיים הנדירים בעולם, ואגם החולה הוא בית הגידול הידוע היחיד שלו. מעבר לכך, דו-חיים חסרי זנב מהסוג Latonia, הסוג אליו משתייך העגולשון שחור-גחון, מוכרים כיום רק ממאובנים, ולמעשה לא שרדו ונכחדו כליל מן העולם. כך שבנוסף ליכולתו לחזור מן המתים, העגולשון הוא גם מין עתיק וייחודי המוגדר כמאובן חי.

נראה ששיקום בית הגידול בשמורת החולה בשנים האחרונות היא זו שאפשרה לאוכלוסייה הקטנה של העגולשון להתאושש – דבר שהביא לגילויה על ידי הפקח. מאז מציאתו המחודשת של העגולשון נצפו בעמק החולה למעלה מ-150 פרטים שונים של הצפרדע, לכל אחד מהם דגם גחון ייחודי בזכות דפוס הנקודות הלבנות על רקע שחור המאפיין אותו.

אלא ששמחת התגלית החדשה התחלפה במהירות באתגר חדש: העגולשון שחור-גחון פעיל בלילה, ויש לו יכולת הסוואה מצוינת. ביום הוא נוהג להתחפר בבוץ או בעשבייה, ובלילות הוא משחר למזון במים כשרק עיניו מבצבצות החוצה. כמו כן, הוא לא משמיע קולות קרקור רמים כמו שאר מני הצפרדעים, אלא קולות נמוכים וחלשים. כל הסיבות הללו הופכות את איתורו למשימה קשה ביותר, מה שמקשה מאוד על מאמצי השימור שלו.

לשם כך, קבוצת חוקרים ישראלים הובילה בשנתיים האחרונות מחקר שמטרתו לאתר את העגולשון במימי עמק החולה בדרך חדשה. השיטה החדשנית נקראת די-אן-איי סביבתי, והרעיון הוא כזה: לדגום מקווי מים ברחבי עמק החולה, כדי למצוא שרידי די-אן-איי של הצפרדע החמקמקה. "השיטה של די-אן-איי סביבתי היא חדשנית בעולם. זו פעם ראשונה שנעשה בה בארץ שימוש לשאלות אקולוגיות ושמירת טבע", מסבירה ד"ר שרון רנן מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. תוצאות המחקר הוצגו בוועידה השנתית למדע ולסביבה.

מהביצה למעבדה

המחקר, שהחל לפני כשנתיים בהובלתם של ד"ר רנן ו­­פרופ' אלי גפן מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב ופרופ' שריג גפני מביה"ס למדעי הים מכמורת, במימון רשות הטבע והגנים ומוזיאון אוספי הטבע החדש של אוניברסיטת תל אביב, כלל עבודת שטח ועבודת מעבדה יסודית.

בשלב ראשון נלקחו דגימות מים מ-52 מקווי מים בעמק החולה. המים סוננו לתוך פילטרים, במטרה לבודד מהם הפרשות, ביצים, תאי עור, תאי רבייה ובעצם כל דבר שמכיל די-אן-אי של היצורים שחיים במים.

בשלב הבא בודדו החוקרים מתוך החומרים שנאספו את הדי-אן-איי של העגולשון שחור-גחון. התהליך נעשה באמצעות איתור של תכונה גנטית שמאפיינת רק את הדי-אן-איי של המין הספציפי הזה. על מנת לוודא שלא נעשה זיהוי די-אן-איי שגוי, השייך למין אחר, החוקרים ריצפו את הדי-אן-איי ווידאו שהוא אכן שייך לעגולשון שחור-גחון. "הדי-אן-איי שמצאנו יכול בהחלט לאשר שעגולשון שחור-גחון נכח באותו מקווה מים שנדגם", מסבירה ד"ר רנן.

השביל הזה מתחיל כאן

עד תחילת המחקר, נצפו פרטים של העגולשון שחור-גחון בשני אתרים בלבד. בעקבות המחקר נמצאו 17 אתרים שונים שבהם חי העגולשון שחור-גחון, שניים מתוכם היו אכן אתרי הביקורת שבהם נצפתה הצפרדע בעבר. בינתיים לא נמצאו פרטים נוספים של העגולשון באתרים החדשים שבהם זוהה הדי-אן-איי, אך ממצאי המחקר עוזרים למקד את מאמצי החיפוש אחר העגולשון עבור מחקרים נוספים שיגיעו בהמשך, ובעיקר – הם מהווים בסיס לשימור איזור המחייה של המין הנדיר. זאת מפני שעל מנת לבנות תוכנית שימור מתאימה, על החוקרים להבין את תמונת המצב המלאה בנוגע למצבן ומיקומן של האוכלוסיות הקיימות.

אז למי שתוהה האם ניתן כבר לבוא ולהתרשם מהעגולשון שחור-גחון בבית הגידול הטבעי שלו – נכון להיום הדבר עדיין בלתי אפשרי, מאחר שקשה מאוד לאתר אותו בשמורה (חיפוש יסודי של הפרטים לאורך שעות היום כולל נבירה בבוץ או בעשבייה, ובשעות הלילה נבירה לילית במים עם פנסים). מאחר שאסור להסתובב בשמורה בשעות הלילה, בינתיים רק החוקרים זוכים לצפות בו, ומקווים שמאמצי השימור ירחיבו ויבססו את האוכלוסיות הקיימות, ובעתיד גם מטיילים וסקרנים יוכלו להגיע לבקרו.

ומה עלה בגורלו של הפרט שנמצא על השביל באותו יום היסטורי לפני חמש שנים? לאחר שצוות חוקרים וידא שאכן מדובר במין הנכחד, ולנקחו צילומים ודגימות, הוא שוחרר חזרה במקום שבו נמצא, ולעד ייזכר בתור הצפרדע חסרת הזהירות, שבזכות צעידה על השביל השיבה את בני מינה לחיים.