הכנס הראשון של תעשיית המחזור הישראלית התקיים ב-30 באוקטובר 2014 ובמהלכו הוצג סקר חדש ומעניין שהתייחס לעמדותיהם של הישראלים לגבי פעילות המחזור הנעשית ביישובים בכלל, ועל נכונותם להשתתף בה בפרט. בסקר של חברת גאוקרטוגרפיה השתתפו 500 גברים ונשים מהאוכלוסייה הבוגרת ביישובים יהודיים במדינת ישראל.

ממצאי הסקר הראו שיותר מ-80% מהציבור משתפים פעולה חלקית או באופן מלא עם מערכי המחזור ביישובים. מבין אלה שהצהירו על שיתוף פעולה מלא עם פעילות המחזור היו 56% שהם בני קבוצת הגיל המבוגר (55 ומעלה), 40% משתייכים לקבוצת הגיל 54-35 ו-27% שממחזרים באופן מלא הם בני 34-18. מתוך קבוצת הצעירים, 50% העידו על עצמם כמשתמשים רק בחלק מפחי המחזור באזור מגוריהם.

התוצאות הראו שיש קשר בין רמת ההשכלה ובין שימוש בפחי המחזור – ככל שהציבור משכיל יותר, כך עולה מידת שיתוף הפעולה עם מערכי המחזור ביישוביים (74% עד תיכונית; 84% על תיכונית; 89% אקדמית). בפילוח גיאוגרפי נמצא שבאזור השרון האחוז הגבוה ביותר (61%) של אוכלוסייה המשתמשת בכל שירותי המחזור באזור מגוריה, לעומת כ-34% באזור המרכז וכ-36% באזור הדרום ובאזור ירושלים.

רק 10% מהציבור מוכנים לשלם יותר עבור מוצרים המכילים רק חומרים ממוחזרים, ואילו 10% הצהירו שהם לא ישלמו מחיר גבוה יותר עבור מוצר כזה. קבוצת הגיל האמצעית (בני 54-35) הראתה את הנכונות בשיעור הגבוה ביותר לשלם על מוצרים המכילים חומרים ממוחזרים – 43%. רמת ההשכלה משפיעה גם על הנכונות לשלם יותר עבור מוצרים ממוחזרים: (37% עד תיכונית; 39% על תיכונית; 50% אקדמית), כמו גם רמת ההכנסה, שככל שהיא גבוהה יותר כך אפשר לראות יותר נכונות להוציא יותר כסף על מוצרים המכילים חומרים ממוחזרים (27.5% מבעלי ההכנסה מתחת לממוצע; 45% מבעלי ההכנסה ממוצעת; 50% מבעלי ההכנסה מעל הממוצע).

תוקפים ומחמיאים

הכנס הראשון ה-1 של תעשיית המחזור הישראלית נועד להעלות על סדר היום התקשורתי והציבורי את חשיבות פיתוחה של תעשיית המחזור בארץ לחברה הישראלית. יחד עם זאת, נציגי התעשייה ביקרו במהלך הכנס את הממשלה ואמרו שהרגולציה הסביבתית מכבידה על פעילות תעשיית המחזור, מה שמכביד על האזרחים.

צביקה אורן, נשיא התאחדות התעשיינים, אמר: "תעשיית המחזור יכולה להיות אחד ממנועי הצמיחה לכלכלה הישראלית משום שהיא מייצרת מקומות עבודה איכותיים ומגוונים ופתרונות סביבתיים לשיפור איכות החיים של תושבי ישראל. לעתים הפוטנציאל הזה מתמסמס בגלל רגולציה בלתי מאוזנת, המייצרת חוסר ודאות בתעשייה".

דורון אברהמי, ראש מנהל פיתוח בר קיימא במשרד הכלכלה, חיזק עמדה זו: "לפי סקר שמשרד הכלכלה ביצע התברר שבישראל, כמו בשאר מדינות העולם, אכן קיימת רגולציה מחמירה לגבי מחזור פסולת. זה קרה משום שהמחזור הוא צורך סביבתי שהפך לצורך כלכלי, ובישראל יש עשרות מפעלי מחזור בתחומי צמיגים, פלסטיק ופסולת אלקטרונית שמאמינים בהיתכנות הכלכלית של הענף".

מנגד הציג דוד לפלר, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, את היתרונות שברגולציה וציין שלא קיימת סתירה בין דרישות איכות סביבה ובין תעשייה. במקרים מסוימים הצורך של התעשייה להתמודד עם התקנות מייצר הכנסות נוספות ומוביל לצמיחה במשק – לדוגמה הפוטנציאל הכלכלי הטמון בחקיקת חוק פסולת בניין: "מחזור של החומרים האלה משמש להקמת תשתיות הכרחיות, ועל כן הוא בעל כדאיות כלכלית".

עם זאת, לפלר קיבל את הטענה שהרגולציה בתחום בישראל טעונה שיפור: "ישראל צריכה להתנהל לפי הסטנדרטים ב-OECD ולא לברור דרישות רגולטוריות לפי עלות יישומן. אנחנו רוצים להיות חברים במועדון הזה והתנהלות כזו היא מחויבות של כולנו, הן של התעשייה והן של המשרד".

אך היה גם מי שהצביע על המגבלות של פעולת המחזור בדאגה לסביבה: "התאהבנו במהפכת המחזור וכתוצאה מכך שכחנו את הסיבה שבעקבותיה יצאנו לדרך", אמרה ד"ר אורלי רונן ממרכז השל לקיימות, "המטרה העיקרית הייתה לשנות את דפוסי הצריכה בישראל ולא צמצום פסולת גרידא. אנחנו לא מציגים חלופה לדפוסי המחזור. יחד עם זאת, ניצני השינוי מגיעים מהמגזר הרביעי, כלומר ארגונים שמשלבים רצון לעשיית רווח עם תמיכה בקהילה, ומקהילות מקומיות שלוקחות אחריות ופועלים למען שינוי דפוסי הצריכה בישראל".

הכנס ה-1 של תעשיית המחזור הישראלית, ביוזמת התאחדות התעשיינים, התקיים בפארק אריאל שרון (חירייה).  הכנס נערך בשיתוף עם פארק אריאל שרון, קבוצת ואוליה ישראל (Veolia) וחברת נשר מפעלי מלט