אחד החלומות הגדולים של כל מי שעוסק בקיימות הוא למצוא שימוש לפסולת קיימת, כך שלא תהווה עוד בעיה ואף תהפוך למוצר מועיל (שימוש חוזר במי ביוב מושבים להשקיה בחקלאות, למשל).
חלום גדול של העוסקים בשינוי אקלים, הוא למצוא דרכים לצמצום פליטת גזי חממה לאטמוספרה (מעבר לשימוש באנרגיה מתחדשת, למשל).
כעת, שני החלומות האלה מתחילים להתגשם בו זמנית וזה קורה במפעל אחד בדרום הודו.
בעיר הנמל טוטיקורין, נחנך לראשונה מתקן בקנה מידה תעשייתי שמשתמש בפליטות גז פחמן דו-חמצני ליצירת מוצר שימושי, זאת ללא סובסידיות או מימון ממשלתי אחר. המתקן עושה שימוש בפחמן דו-חמצני שנפלט מתחנת הכוח של המפעל המונעת בפחם ויוצר ממנו סודה לשתייה (NaHCO3, נתרן-מימן-פחמתי), המשמשת באבקת אפייה, בחומרים לכיבוי שריפות, בייצור זכוכית, בממתיקים, בדטרגנטים ובמוצרי נייר.
המתקן ממוקם במפעל כימיקלים של Tuticorin Alkali Chemicals שנמצא בדרום הודו, והוא עושה שימוש בפיתוח של חברת Carbon clean Solutions. בפיתוח זה עושים שימוש בכימיקל חדש להסרת הפחמן הדו-חמצני מגזי הפליטה. כימיקל זה יעיל במעט מהכימיקל המקובל כיום לצורך זה (אמין), אבל דורש פחות אנרגיה, פוגע פחות בחומרים ולכן גורם לפחות נזק לתשתיות המפעל. בנוסף, הוא גם דורש תשתיות קטנות וזולות יותר.
תהליך לכידת הפחמן הוא כה יעיל מבחינה כלכלית, עד כי המפעל כלל לא עושה שימוש כלל בסובסידיות כלשהן לשם השימוש בטכנולוגיה לתפיסת ולשימוש בפחמן. זה בהחלט משהו יוצא דופן, כי כמעט כל הטכנולוגיות הנוכחיות לתפיסת פחמן בקנה מידה תעשייתי יקרות מאוד ונעזרות בסובסידיות ממשלתיות.
ומה עם סודה מבירה?
למרות השמחה מהתקדמות טכנולוגית זו, העתיד עדיין לא ורוד. בשנה שעברה דיווחנו כי דו"ח מקיף של המועצה הלאומית למחקר האמריקאית קבע כי כיום אין עדיין מספיק טכנולוגיות בשלות לתפיסת, אחסון ושימוש בפחמן. ואכן, אם בוחנים לעומק את ההתקדמות הטכנולוגית שהושגה במפעל ההודי, מגלים כי היא בעצם לא ממש תורמת למניעת פליטת גזי חממה. מדוע? לשם יצור סודה לשתייה משתמשים לרוב בפחמן דו-חמצני שנתפס בתעשיות שבהן קל להפריד פחמן דו-חמצני שנוצר בתהליך תעשייתי, כמו למשל מתסיסת שמרים במבשלות בירה. פתרון כזה יכול להועיל כלכלית למפעלי סודה לשתייה (ועלול לפגוע כלכלית במבשלות בירה ותעשיות המספקות פחמן דו-חמצני), אבל מבחינת מאזן גזי החממה באטמוספרה, המהלך הזה בעצם לא פותר דבר. אם מפעלי סודה לשתייה ישתמשו בפליטות פחמן דו-חמצני במקום לרכוש אותו ממבשלות בירה, למשל, מבשלות הבירה ייאלצו לשחרר פחמן דו-חמצני זה (שהינו תוצר לוואי של תהליך ייצור הבירה) לאטמוספרה.
לכן, פתרונות לתפיסת ולניצול פחמן דו-חמצני שגם מועילים למאזן גזי החממה חייבים לכלול מוצרים שמקור הפחמן הדו-חמצני שלהם אינו תוצר לוואי מהתעשייה שכבר נעשה בו שימוש כיום. כמו כן, אלה חייבים להיות מוצרים שנמצאים בשימוש בקנה-מידה נרחב הרבה יותר מסודה לשתייה. לדוגמה: דלקים או פלסטיק שמיוצרים כיום מנפט, או חומרי בניה, שמיוצרים בכמויות הגדולות ביותר בעולם ואחראיים לפליטות עצומות של גזי חממה.
ואכן, השאיפה של מפתחי הטכנולוגיה ב-Carbonclean היא שאחרי שהם יבססו את השימוש בטכנולוגיה בתעשייה מסורתית ובטוחה, ניתן יהיה לשכפל את ההצלחה לתחומים בעלי סיכון רב יותר, אך עם תועלת רבה יותר לסביבה.
לצמצם את שינוי האקלים
עד שתגיע פריצת הדרך הטכנולוגית בתחום, פתרונות כמו זה שיצא לפועל במפעל ההודי יוכלו להוות רק פתרונות משלימים בקנה מידה קטן יחסית, לפחות בעשורים הקרובים. הדרך היחידה הרצינית כיום לצמצום שינוי האקלים היא לקדם צמצום מסיבי של פליטות גזי חממה באמצעות שימוש בטכנולוגיות ובדרכים הזמינות לנו כיום: הסבה לשימוש באנרגיות דלות בפליטות גזי חממה (שמש, רוח, גרעין, מים), טכנולוגיות משלימות לאגירת אנרגיה (אגירה שאובה, אגירת חום/קור), צמצום פליטות בחקלאות (צמצום פליטות מתאן למשל), עידוד שימוש באופניים, בתחבורה ציבורית ובתחבורה שיתופית ותכנון עירוני שיצמצם את הנסועה בתחבורה פרטית ממונעת (שילוב בין אזורי מגורים ואזורי מסחר, תעשייה קלה ובילוי ועוד).
