בראשית המאה העשרים שטפה הקידמה את אירופה והציתה במוחותיהם של מנהיגים, פילוסופים ומדענים תקוות לעולם מודרני וטוב יותר. אחד כזה היה הגרמני הרמן זורגל, מהנדס שאפתן והוגה דעות מטעם עצמו, שהציע תכנית גרנדיוזית, רבת ממדים וחוצת יבשות להנמכת מפלס הים התיכון על ידי הקמת סכר במצרי גיברלטר. התכנית היתה אמורה להוריד את מפלס הים התיכון בכ-200 מטרים ולחשוף רצועת אדמה בת 600 אלף קמ"ר שתתווסף לאדמת אירופה. בנוסף, הסכר היה אמור לייצר אנרגיה הידרו-אלקטרית שתספק את כל צרכיה של יבשת אירופה, ואף מעבר לכך. זורגל האמין שפרויקט אטלנטרופה (Atlantropa), כפי שכינה אותו, יפתור את המחלוקות בין מדינות אירופה ויביא לקץ המלחמות. הרעיון בסופו של דבר לא התקבל בציבור, בעיקר כי משמעותו הייתה נטישה של כל נמלי הים ועיירות החוף לחופי הים התיכון. מלחמות העולם ניפצו סופית את אשליית השלום העולמי, והותירו את החלומות על סכירת הים התיכון בגדר שעשוע לסופרי מדע בדיוני בלבד.
והנה, לאחרונה קמה קבוצת יזמים שהחליטה להקים לתחייה את הרעיון הנושן במסגרת יוזמה בשם "Medshild & Redshild": פרויקט הנדסי שאפתני לסכירת הים התיכון והים האדום. התכנית כוללת הקמה של לפחות שני סכרי ענק: אחד במצרי גיברלטר, בין ספרד למרוקו, בחיבור המערבי של הים התיכון לאוקיינוס האטלנטי; והשני במצרי באב אל-מנדב, בין תימן לג'יבוטי, בחיבור הדרומי של הים האדום אל האוקיינוס ההודי. התוצאה הצפויה זהה – שליטה בגובה פני הים התיכון, הים האדום והים השחור – אך המניע המרכזי הפעם הוא לא שלום עולמי, אלא ניסיון למנוע את עליית מפלס המים עקב שינויי האקלים. "הסוגיה הבוערת היא לא מעבר של תחבורה או אנרגיה בין אירופה לאפריקה", נכתב באתר היוזמה, "אלא האיום של עליית מי הים, שמסכן את כל חופי הים התיכון, הים השחור וים סוף". לפי אתר הפרויקט, הוא זוכה לחסות של המועצה הכלכלית חברתית של האו"ם (UN-ECOSOC).
היזמים מעריכים שעלות הפרויקט תסתכם בכמה מאות מיליארדי אירו. גם אם מטרתו הראשונה היא להגן על ערי החוף באגן הים התיכון מפני הצפה שמקורה בעליית פני הים, הרי שבמקביל הוא צפוי לעודד פעילות כלכלית בקנה מידה אדיר: על פי היזמים, כל סכר יפיק כ-200 אלף GWh בשנה, שהם כמעט פי ארבעה מצריכת החשמל של ישראל. כמו כן, לצד סכירת שלושת הימים, הפרויקט יכלול תוספות רבות אחרות, בהן יצירת חיבורים בין היבשות השונות שיאפשרו מעבר רכבים, רכבות וחשמל; פרויקטים של אנרגיה סולארית, אנרגיית רוח ואנרגיה גיאותרמית; ומעבר של אניות בין הימים השונים. כל אלה ייצרו מקומות תעסוקה רבים וגם אפשרויות לגריפת רווחים נאים – דבר שמעורר ספק קל לגבי כנות מטרותיהם של יוזמי הפרויקט.
קם לתחייה ים המוות
לדברי פרופ' חזי גילדור מהאוניברסיטה העברית, אוקיינוגרף העוסק בין היתר בשינוי אקלים, לסכירת הים התיכון והנמכתו ב-200 מטר, כפי שהוצע בתכנית "אטלנטרופה" לפני כמאה שנה, השלכות מרחיקות לכת, ובראשן המלחה של הים התיכון. בים התיכון מתקיים מאזן מים שלילי, מכיוון שקצב ההתאדות ממנו גבוה מקצב הכניסה של מים מתוקים לתוכו. רק זרימת מים מהאוקיינוס האטלנטי מונעת ממנו כיום מלהפוך למלוח יותר, ויצירת סכר היתה הופכת אותו לכזה. בנוסף, ירידה דרמטית של מפלס מי הים היתה גורמת להתחתרות (העמקה) של כל הנחלים והנהרות הזורמים לים התיכון – מה שהיה גורם לשינוי דרמטי בנוף, והופך ערוצי נהרות לקניונים.
ד"ר ערן ברוקוביץ', אקולוג ימי והמנהל המדעי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, מסביר שהמלחת הים התיכון הייתה גוררת הכחדות המוניות של היצורים בים. במקביל, ירידת פני המים הייתה מביאה להכחדה של חלק ניכר מהיצורים הימיים בחופים ובמים הרדודים, מפני שחלקם זקוקים לסלעי החוף וכן לקרקע חולית, שלא קיימת בעומק רב יותר. בים האדום המצב היה נעשה גרוע עוד יותר, מכיוון שגרעון המים השנתי בו חמור עוד יותר, ולכן הוא היה צפוי להיות מומלח עוד יותר מהים התיכון. בנוסף, הטמפרטורה שלו (שכבר היום נחשבת גבוהה ועומדת על מינימום של 21 מעלות צלזיוס, אפילו בחורף) הייתה עולה עוד יותר, ויחד עם ההמלחה, הדבר היה מוביל להכחדת מינים רבים, ובהם כל האלמוגים. מצב כזה כבר קרה בעבר הרחוק, בתקופות קרח קדומות, כאשר פני הים היו נמוכים בכ-120 מטרים ודרך מיצרי באב אל-מנדב זרמו מים מעטים ורדודים.
סופן של ערי הנמל?
תכנית "Medshild & Redshild" מקודמת כנראה בחסות האו"ם. הצוות שמקדם את התכנית נפגש בנובמבר 2014 בכנס באו"ם להתנעת הפרויקט, וכנס נוסף מתוכנן להתקיים באוקטובר 2015. על פי מוביל התכנית, גוסטב גרוב, מבחינה הנדסית פרויקט כזה אפשרי: בעולם כבר נבנו סכרים בעלי מאפיינים דומים, בגובה 300 מטר (בדומה לעומק מיצרי גיברלטר) ובאורך 30 ק”מ (אורך הסכר המוצע בגיברלטר), אך לא באופן משולב בסכר אחד. ההצעה היא להציב בסכר טורבינות אופקיות, שיפיקו חשמל מזרימת המים בין האוקיינוס האטלנטי לים התיכון, בדומה למה שכבר נעשה כיום בפרויקטים להפקת חשמל מזרמי גאות ושפל בים.
בתכנית הנוכחית לא מדובר על הורדת פני הים התיכון ב-200 מטרים, כמו בתכנית אטלנטרופה, לכן הסכנות לסביבה ולתשתיות פחותות בהרבה. למען האמת, בתכנית הנוכחית עדיין לא הוכרז גובה מסוים שאליו יורידו את פני הימים, והנושא נשאר מעורפל להכרעה עתידית של המדינות הרלוונטיות. על פי המהנדס הימי דב רוזן, גם הורדה של 10 מטר בגובה פני הים תגרור פגיעה בנמלים, בתשתיות ובחופים; עם זאת, לפי היזמים, ייתכן שיהיה ניתן להסתפק בהורדה של פני הים במטרים בודדים. לפי ד"ר ברוקוביץ', במצב כזה, הפגיעות האקולוגיות והתשתיתיות יהיו פחותות, אך עדיין ייגרם נזק בלתי הפיך ליצורים החיים במים הרדודים וליצורים ימיים שתלויים במעבר בין האוקיינוסים לימים הפנימיים – כמו טונה, לווייתנים, כרישים ודגים מסחריים שנודדים בין האוקיינוס האטלנטי לים התיכון, וכריש לווייתן, שנודד בין האוקיינוס ההודי לים האדום. הורדת המפלס אף תצמצם מאוד את השטח החולי בקרקעית, שגם הוא מהווה מערכת אקולוגית חשובה ונדרש לקיום מארג המזון המורכב.
או"ם-שמום
מבחינה מדינית ופוליטית, קשה לראות איך הפרויקט קורם עור וגידים כאשר הסכר בים האדום מתוכנן לקום בין תימן וג'יבוטי – אחד מהאזורים הפחות יציבים על הגלובוס כיום, שמתרחשת בו מלחמת אזרחים עקובה מדם. כמו כן, אין ספק שסכרים כאלה יהוו מטרה נחשקת בעיני קבוצות טרור כאלו ואחרות. בנוסף, פרויקט כזה ימנע מעבר חופשי של כלי שיט צבאיים מהים התיכון והים האדום אל האוקיינוסים האטלנטי וההודי בהתאמה, מה שיגרור התנגדות נמרצת של מדינות כמו ישראל, ארצות הברית, רוסיה, טורקיה, סוריה ועוד.
רוב המידע שמציגים יזמי התכנית – באתר האינטרנט, בהתכתבות עמם ובכנס שערכו – עוסק במטרת הפרויקט, בפתרון ההנדסי המוצע ובפרויקטים הנלווים לסכרים. אך למעט עבודת תזה לתואר שני שבחנה את הישימות של הקמת סכר בגיברלטר, אין כלל מידע מדעי או מחקרים רלוונטיים שבוחנים את ישימות הפרויקט מבחינה הנדסית וכלכלית ואת השלכותיו על הסביבה. לזכות היזמים ייזקף שהם בהחלט מנסים למצוא פתרון, גם אם מקומי, לבעיית עליית פני הים הצפויה להשפיע על העולם. עם זאת, הפתרון האידאלי הוא מכיוון אחר – עצירת העלייה בריכוז גזי החממה באטמוספרה, וזאת על ידי הפחתה דרסטית בשימוש בדלקי מאובנים, מעבר לשימוש באנרגיות מתחדשות והפחתת הפליטות הנגרמות בשל הרס בתי גידול ובשל חקלאות אינטנסיבית. כך או כך, רק ימים יגידו האם מדובר בפרויקט הדגל של המאה ה-21, או בקבוצת יזמים שמנסה לקדם את הטכנולוגיה שלה במסווה של פרויקט להצלת הים התיכון מנזקי שינוי האקלים.
לאתר האינטרנט של הפרויקט לחצו כאן.
להרחבה על פרויקט אטלנטרופה המקורי, בתכנית "עושים היסטוריה" של רן לוי, לחצו כאן.
תודתנו שלוחה לאינג' דב סרג'יו רוזן, שהפנה את תשומת לבנו למיזם.
