בונים בית חדש? נכנסים לתהליך של שיפוצים או הרחבה? האם ידעתם שאתם יכולים לבחור בחומר בנייה שעשוי מהמפ (קנבוס, זן של צמח הקנאביס המוכר יותר כמריחואנה)?
המפקריט, או בעברית "קנבוס-סיד" היא תערובת של סיבי צמח קנבוס עם סיד ומים. השימוש המודרני בסיבי ההמפ לבנייה החל בצרפת בשנות ה-80 של המאה הקודמת. תחילה השתמשו בו בעיקר בעבודות שיפוצים, אך תוך כמה שנים הוא נהפך לחומר בניה פופולארי באירופה, כשצרפת ניצבת בחזית הפיתוח והשימוש בו.
בישראל נכנס ההמפקריט לשימוש רק לאחרונה ועוד אין בו שימוש נרחב. עד כה, מעט מאוד ישראליות בונות היום בחומר (כגון "קבוצת בוץ" ו"ארכו-ליים", שמתמחות בבנייה ושיחזור מבנים מחומרים טבעיים).
"המפקריט הוא חומר הבנייה של העתיד", אומר יעקב פלורנטין, אשר כתב את עבודת התזה שלו בתחום בסגרת לימודי תואר שני באוניברסיטת בן גוריון. "וזה רק עניין של זמן עד שהשימוש בו יתפוס גם בישראל".
"בבחירת חומר בנייה מידת החוזק של החומר ויכולת הבידוד שלו משחקים תפקיד חשוב", מסביר פלורנטין. מבחינת החוזק, ההמפקריט, בדומה ללבני איטונג, הוא חומר מֲלוּאה – כלומר, לא חומר קונסטרוקטיבי שמשמש לבניית היסודות ושלד הבניין, אלא חומר שמיועד לקירות שלא נושאים עליהם משקל כבד. לכן, גם אם אי אפשר לבנות בניין שלם רק מהמפקריט, הרי שתכונות הבידוד שלו כל כך טובות, עד שפלורנטין מעריך שהוא עתיד להחליף את השימוש באיטונג או בחומרי מלואה אחרים כגון בטון או גבס בקירות חיצוניים ופנימיים.
מה הופך את ההמפקריט לחומר מוצלח כל כך? בסיבי ההמפ יש מיקרו נקבוביות שהופכות אותו לחומר בידוד טוב מבחינה תרמית ואקוסטית. מבחינת התפקוד התרמלי של מבנה, ישנם שני מרכיבים שחשוב שיהיו בחומר: מסה תרמית, כלומר חומר שיכול להחזיק בתוכו את החום (כמו מים) ובידוד, שמאט את קצב בריחת החום (כמו תרמוס). בבניינים חדשים מבטון, למשל, שנבנים על פי תקן הבידוד, הבטון משמש למסה התרמית ושכבות חיצוניות כמו קלקר לבידוד. בהמפקריט, שני המרכיבים נמצאים באותו החומר, הסיד נותן את המסה התרמית וסיבי ההמפ נותנים את מרכיב הבידוד. בנוסף, החומר אינו מגיע בתערובת מוכנה מראש, וניתן לשנות את יחס הסיד לסיב בהתאם לצרכים ספציפיים, אפשר למשל להגדיל את הבידוד בתקרה ואת המסה התרמית והחוזק ברצפה. לאיטונג והמפקריט יש ערך בידודי גבוה אבל מסת תרמית נמוכה מבטון, על אף שבתיאוריה, המחקרים מצביעים על כך שהערכים הבידודיים של ההמפקריט והאיטונג דומים, פלורנטין מציין שבפועל ההמפקריט מבודד עד 30 אחוז יותר. יכולת הבידוד מתבטאת בסופו של דבר בחיסכון אנרגטי, שמוערך על ידי מומחים בכ-50 אחוז (כלומר, החזר תוך חמש-שבע שנים).
תכנון אקלימי נכון
תכונה ייחודית של החומר היא יכולת הנשימה של החומר שטבועה בתכונות הכימיות והפיזיקליות שלו ומאפשרת לו לוסת את הלחות היחסית בתוך המבנה. המשמעות של חומר נושם, היא שאדי מים יכולים לעבור דרכו או שהם נספחים ומשתחררים. תכונה זו של החומר מתבטאתגם בכך שהמים אינם גורמים לעיוות או התפוררות החומר לאורך זמן.
כשהלחות בחדר עולה, כמו למשל בחדר אמבטיה, האדים עוברים החוצה דרך הקיר שנבנה מהמפקריט ומונעים הצטברות של לחות בחלל והופעת וגידול עובש. רק אדי מים, ולא מים נוזליים יכולים לעבור דרך החומר, כך שאין חשש מכך שבחורף יחדרו מים דרך קירות הבית.
"אנחנו צריכים לשנות קצת את התפיסה שלנו שהקיר בבית צריך להפריד אותנו לגמרי מהחוץ", אומרת טניה גורליק מקבוצת בוץ. "יכולת הנשימה של הקיר היא חיובית, ומשפרת את איכות האוויר בבית".
יוקי גיל, אחד מבעלי הבתים היחידים בישראל שבחרו לבנות את ביתם מהמפקריט, מספר שבתכנון בתים מדברים הרבה על בידוד, אבל לא מדברים מספיק על מה האדם מרגיש בתוך הבית. "היה לנו חשוב שיהיה לבית שלנו תכנון אקלימי נכון – כלומר, שיהיה נעים להיות בו כמה שיותר מהזמן ושלא יהיה צורך במיזוג". ואכן, בבית של גיל אין מזגנים ובכל זאת נעים להיות בו בקיץ, זאת משום שהשילוב של הבידוד והנשימה של המפקריט יצרו אקלים נעים ונוח בתוך החלל. "בנוסף", אומר גיל, "לא רק שאנחנו נהנים מהבית עכשיו, אלא שגם תהליך הבנייה עצמו היה חוויה נעימה. לא היתה פסולת בניין מיותרת וכל אנשי המקצוע שעבדו על הבית נדהמו מהנוחות של החציבה בחומר וסגירת הקיר אחרי העבודה".
טביעת פחמן שלילית
בישראל אין תקן לבנייה בהמפקריט, זאת משום שתקני בנייה רלוונטיים בעיקר ליסודות ולשלד, אך לא לחומר המלואה. התקן הרלוונטי הוא עמידות באש, אומרים בחברות הבנייה. סיבי ההמפ עטופים בסיד ומוגנים מדליקות, והחומר עומד בתקן הבטיחות של ישראל לאש. כיוון שעוד אין תקינה כוללת על החומר היום בישראל, חברות הבנייה שמשתמשות בו מיישרות קו עם התקנים המחמירים באירופה.
מעטפת הסיד על הסיבי ההמפ היא גם חלק מהסיפור הירוק של החומר. בתהליך הפוטוסינתזה, צמחים משתמשים בפחמן דו חמצני ואנרגיית השמש ליצירת חומר אורגני – כלומר, לגדול. ככל שהצמח גדל מהר יותר כך הוא מוציא יותר פחמן דו חמצני מהאטמוספרה. על מנת שהוא לא יחזור לאטמוספרה, צריך לשמור על החומר כך שהוא לא יירקב ויתפרק (כפי שקורה לצמחים בטבע). "צמח ההמפ גדל מהר, ומגיע לבגרות מלאה של כחמישה מטרים תוך כ-100 ימים", מסביר פלורנטין. ההערכות הן שטון אחד של קנבוס "אוכל" כ-500 טון של פחמן דו חמצני. כיוון שסיבי ההמפ עטופים ושמורים בסיד, הם לא נרקבים, והתערובת משמשת למעשה כמו מחסן סגור של פחמן שיכול להשתמר אלפי שנים. אחסון הפחמן מקנה להמפקריט טביעת פחמן שלילית – כלומר, לא רק שיצירתו לא פולטת פחמן, אלא שהוא אף אוגר ומאחסן אותו. לשם השוואה, יצירת טון אחד של בטון, משחררת כחצי טון של פחמן דו חמצני לאטמוספירה ויצירת בלוקי איטונג לדירה סטנדרטית של 110 מ"ר בבניין יתרמו לאטמוספירה כ-6.5 טון פחמן דו חמצני; שימוש בהמפקריט באותה דירה יאגור טון (שווה ערך לכ-430 ליטר דלק, ונסיעה של כ-2,000 קילומטר במכונית פרטית).
אז אם מדובר בכזה חומר פלא, למה הוא לא נמצא בשימוש נרחב בישראל? בקבוצת בוץ אומרים שהסיבה היחידה לכך היא שהוא עוד לא מוכר בתעשייה כאן ולכן הוא פחות זמין. "החברה בישראל שמרנית", אומר אביב חנין מארכו-ליים "ולא קל להכניס חומרים חדשים לשוק כאן. אנשים מעדיפים להשתמש במוכר. מבחינה תרבותית גם קיימת סטיגמה לשימוש בחומרים טבעיים; אף על פי שבאירופה, אוסטרליה וקנדה המפקריט נחשב לחומר בנייה קונבנציונלי, בישראל יש תפיסה שבנייה מחומרים טבעיים שמורה להיפים ולמשוגעים לדבר".
ירוק מסוג אחר
בנוסף, קיימת גם בעיה רגולטורית שנוגעת לשימוש אחר ונפוץ יותר בצמח הקנאביס: בישראל אין הפרדה רגולטורית בין המפ שאינו מכילTHC (חומר הפעיל בקנאביס שאותו מעשנים) לבין מריחואנה, ולכן יש איסור לגדל אותו. עקב כך, השימוש בסיב כרוך ביבוא שלו לארץ והוא לא זמין כמו בטון ואיטונג. בנייה בהמפקריט בישראל היום גם יקרה בכ-20 אחוז ביחס לבנייה מחומרים קונבנציונליים, בעיקר בגלל המיומנות הנדרשת לעבודה בחומר שמשפיעה על עלויות כוח האדם.
בעקבות כל זה, כיום הבנייה בהמפקריט בישראל היא עדיין עניין למשוגעים לדבר בלבד ובוחרים בה רק אנשים שחושבים מחוץ לקופסת הבטון ושמחפשים בעצמם אלטרנטיבות לחומרי הבנייה הקונבנציונליים. בחברות הבנייה שעושות שימוש בהפקריט מקווים שעלייה במודעות להמפקריט תוביל להתגברות השימוש בו בישראל ושיותר קבלנים ופועלים ידעו לעבוד אתו, כך שגם המחירים בסופו של דבר ירדו. בנוסף, הם מקווים שגם ברמה הרגולטורית האיסור על גידול ההמפ יוסר. "הקנבוס נחשב לגידול חקלאי שדרישותיו מינימליות: הוא צורך מעט מים, אפשר לגדלו כמעט בכל אקלים ובדרך כלל אינו מצריך שימוש בחומרי הדברה", אומר חנין מחברת ארכו-ליים. "בנוסף, ממרכיביו השונים (זרעים וסיבים מהגבעול, למשל) ניתן לייצר כ-25 אלף מוצרים שונים כך שהוא יתרום לא רק לתעשיית הבניין אלא גם לתעשיות רבות אחרות".
למרות השימוש המוגבל שלו כיום בשוק, יום עיון בנושא שימוש בהמפקריט לבנייה בארץ נערך בסוף דצמבר 2016 ב-SID, מרכז לבניה מתקדמת וירוקה, בשיתוף עם קבוצת בוץ, וימי עיון נוספים מתוכננים להתקיים בעתיד הקרוב. אולי זה מבשר את התעוררות התעשייה לחומר זה ואת הפיכתו לחומר בנייה סטנדרטי ומבוקש בישראל.
סרטון שעוסק בשכונה חדשה באנגליה שנבנית עם המפקריט:
