תקשיבו לאורקות זקנות


 

האורקות (לוויתן קטלן, Orcinus orca) הן מין של דולפין (ולא של לוויתן) נבון ביותר, שחי בלהקות המונהגות על ידי נקבה מטריארכלית ותיקה. פעמים רבות נצפות להקות של אורקות שצדות טרף גדול מהן בהרבה, כמו לווייתנים. האורקות ידועות גם בשיטות הצייד המתוחכמות שלהן: הן לומדות את שיפוע החוף ואת הרכבו (חול, סלעים וכו'), אורבות לכלבי ים במים הרדודים, וכשאלה מתקרבים לשפת המים, האורקות שוחות מהר, עולות לחוף, תופסות את כלבי הים ואז חוזרות למים. האורקות יודעות גם לנצל את הגאות ואת השפל בבריכות מים על החוף כדי לתפוס כלבי ים.

בדומה לאדם וללווייתנים קצרי-סנפיר (Globicephala macrorhynchus – Shortfinned Pilot Whale), נקבות האורקות שורדות הרבה מעבר לשנות הפוריות שלהן (גילאי ה-40). למעשה, הן חיות הרבה יותר מהזכרים, שרק לעתים נדירות מגיעים לגיל 50. הנקבות יכולות לחיות עד גיל 90 ויותר.

חוקרים שאלו לא פעם מדוע שורדות האורקות הוותיקות עד גיל כה מאוחר. מבחינה אבולוציונית, לפרט שלא תורם להמשכיות המין, יש סיכויים קטנים להעביר את הגנים שלו לדורות הבאים, אבל הוא משתמש במשאבים של אותו מין (מזון, מחסה וכו'), ולכן גוזל אותם מפרטים אחרים מאותו המין. סיבה אפשרית לקיומו של פרט "מיותר" שכזה יכולה להיות יכולת ייחודית שחסרה לצעירים ממנו: ניסיון וחכמה.

המחקר החדש מראה כי נקבות בגיל העמידה הובילו קבוצות של אורקות לציד דגי סלמון לעתים קרובות יותר, זאת לעומת נקבות בגיל הפוריות. בעיקר בשנים קשות בהן היצע הסלמון היה נמוך. ממצא זה קריטי כי היצע סלמון נמוך מעלה את שיעור התמותה בקרב אורקות, ומקטין את הפריון והילודה. כך, נקבות ותיקות אלו חולקות את הידע והניסיון האקולוגי שלהן עם הדורות הבאים, ועוזרות להישרדות הלהקה והמין כולו.

מחקר זה עוזר לשפוך אור גם עלינו, בני האדם. גם אצלנו, כנראה שהאבולוציה עודדה חיים ארוכים לאחר סיום גיל הפריון, מכיוון שנשים (וגם גברים) מבוגרות תומכות בגידול דור הנכדים, וחולקות את הידע שלהן עם הדורות הבאים.

לקריאת המחקר המלא באתר Current Biology לחצו כאן.

 

הנה סרטון קצר שממחיש את עבודת התצפית שבוצעה על הובלת להקות. זיהוי האורקות מתבצע לפי צורת סנפיר הגב ודוגמת הכתמים על הראש והגב. יש להקות אורקות שמתגוררות באזורים ספציפיים, והמדענים המקומיים יודעים לזהות ולהבחין בין אורקות שונות ולדעת את היחסיים המשפחתיים ביניהן:

 

 לקריאת המחקר המלא באתר Current Biology לחצו כאן.

 

 



אולי יעניין אותך