הבלוג השיתופי / כותבים אורחים

עידן הפלסטיק – מה למדתי בכנס הפסולת הימית

8 באפריל 2018

מאת: גליה פסטרנק

בסוף מרץ התקיים כנס הפסולת הימית הבינלאומי השישי, שאורגן על ידי תכנית איכות הסביבה של האו"ם (UNEP) והסוכנות הלאומית לאוקיינוסים ואטמוספירה (NOAA), בסן דייגו שבקליפורניה, בהשתתפות כ-700 נציגים מ-50 מדינות. אני לקחתי חלק בכנס כנציגת אוניברסיטת חיפה וההתאחדות הישראלית לצלילה.

הכנס הקודם בנושא נערך לפני שבע שנים, בהוואי, והיווה נקודת פריצה חשובה, משום שבסיומו פורסם מסמך "אסטרטגיית הונולולו", שהגדיר את הפלסטיק בים כבעיה בינלאומית חמורה ושקרא למדינות העולם לקחת אחריות על הפחתת ייצור הפלסטיק וניהול פסולת אחראי יותר ולחקור את כמות הפסולת בים ובחופים, כדי שנוכל להעריך את היקף הבעיה.

הרבה השתנה בשבע השנים האחרונות. מאות עבודות מחקר נעשו ונעשות עדיין על פסולת הפלסטיק בים, מאות חוקים חוקקו בעולם כדי להפחית את השימוש בשקיות ניילון, בקבוקים, קשיות שתיה ועוד מוצרי פלסטיק המשמשים אותנו לזמן קצר ואז נזרקים, ואפילו חברות הפלסטיק וחברות המזון הגדולות הבינו שהן צריכות לצמצם את ייצור הפלסטיק, למחזר יותר ולחפש חלופות.

לשחות בים של מומחים לפלסטיק

מבחינתי, הכנס הזה היה אירוע שחיכיתי לו הרבה זמן. והכנס בהחלט ענה על הציפיות שלי. הכנס כלל עשרות הרצאות שהתחלקו לחמישה מושבים מקבילים. בחרתי להתמקד במושבים שדנו בפתרונות ובדרכים להניע את הציבור לפעול להפחתת פסולת. מושבים נוספים דנו בשיתופי פעולה מדעיים ובידע שנאסף בעולם. ההפסקות נתנו הזדמנות לתקשר, לחלוק רעיונות וליצור שיתופי פעולה.

בפגישת הפתיחה המשתתפים הוזמנו לתקשר ביניהם, אז כבר ביום הראשון גייסתי את החוצפה הישראלית שלי וניגשתי לשר לאיכות הסביבה של איי סיישל, וסיפרתי לו שהייתי שם לפני שנתיים ואחרי שהחמאתי לו על מדיניות התאורה המועטה שלהם, שמאפשרת ליהנות מאור הכוכבים (הלוואי עלינו), אמרתי לו שהם צריכים לשנות את האופן שבו ספינות התיירות שלהם פועלות, אחרת לא יישארו שוניות ליהנות מהן. בנוסף, דיברתי עם חוקרים אחרים שהערכתי את עבודתם, ובאותה מידה ניגש אלי ללחוץ את ידי סטודנט מברזיל שביסס את עבודת המסטר שלו על שיטת המדידה שלנו במדד חוף נקי (הוא אשכרה אמר שלפגוש אותי זה כמו לפגוש כוכב רוק); ניגשתי לחוקר שרק לאחרונה הגיש חוות דעת די קטלנית על מאמר מדעי שהגשתי (אבל הציע לקבלו, כי המחקר היה חשוב ומעניין), והוא אמר שהוא היה בטוח שאני לא ארצה לדבר אתו לעולם, אבל אני אמרתי לו שלמרות שבהתחלה רציתי לרצוח אותו, הטיוטה הבאה של המאמר אכן הרבה יותר טובה בזכותו; פגשתי גם יזמים של פרויקטים כמו "יולי נטול פלסטיק" ו-"קח 3" האוסטרליים והבעתי את הערכתי לעבודה שלהם והחלפנו חוויות. ואפילו קיבלתי נשיקה מקפטן צ'רלס מור, שהוא ממובילי המחקר של הפלסטיק בים הפתוח.

ציור של האמנית הסינגפורית Tan Zi Xi, שעוסקת רבות ביצירותיה בהשפעת הפלסטיק על הסביבה

הפחתת השימוש בפלסטיק חד פעמי

מתוך הבנה שאחת הדרכים שבהן כל אחד יכול לתרום להפחתת זיהום הסביבה בפלסטיק, הכנס היה בסימן "אפס פסולת" ומשתתפי הכנס התבקשו להביא אתם בקבוקי שתייה לשימוש רב-פעמי. ואכן, אני לא זוכרת מתי ראיתי מבחר גדול כזה של בקבוקים וכוסות לשתייה חמה. בנוסף, קיבלנו גם כוס מתכת לשתייה קלה, וכשהוגשו ארוחות בחוץ, האוכל נארז בקופסאות קרטון שהוגשו לנו בשקי בד שכובסו לאחר הארוחות, וחולקו לנו לאחר הכנס. כל האוכל שנשאר בכנס נתרם. אני הבאתי איתי כוס ובקבוק, והכל היה בסדר כל עוד אכלנו במלון (שגם הוא מנסה להפחית את כמות פסולת הפלסטיק שהוא מייצר), אבל בסוף הכנס, כשהלכתי עם חברות שהכרתי שם לאכול פיש אנד צ'יפס, די התבאסתי שהכול הוגש בכלים חד פעמיים, אבל שמחתי לראות שאפשר להיות מוכנים גם לזה, כשחברותי שלפו מהתיק ערכת בד קטנה שהכילה כלי אוכל ממתכת או פלסטיק או עץ או במבוק, החל מכפית-מזלג, וכלה בקשית שתייה מבמבוק ואפילו מקלות אכילה.

הרבה הרצאות דנו בנושא הכלים החד-פעמיים, שקיות ניילון ובקבוקי המים וקשיות שתייה, שמהווים נתח גדול מהפלסטיק שמושלך לפח, ובסופו של דבר משמש אותנו לזמן קצר ביותר. משקל רב ניתן לקשיות השתייה, שבאמת אינן הכרחיות לרוב האוכלוסייה, ומהוות פלח נכבד מהפסולת גם בחופים שלנו. בסקר שערכתי בחופים ביוני האחרון מצאתי בממוצע קשית לכל מטר רבוע שסקרתי. מעריכים שבממוצע בכל דקה מושלכות בעולם כ-16,000 קשיות (8.5 טריליון בשנה!).

השורה התחתונה היא שיש הרבה מה לעשות בנושא, ונדרש פה הרבה רצון טוב של בתי עסק, אבל גם שלנו כצרכנים. כשאני במסעדה אני עדיין לא זוכרת תמיד לבקש שלא יגישו לי קש, אבל הבשורה הטובה היא שהשנה התחילה יוזמה של סטודנטים הניגשים למסעדות בתל אביב ומבקשים מהן לצמצם את השימוש בקשיות.

חינוך והדור הבא

גם נושא החינוך והשתתפות בני נוער בפעילות להפחתת הפסולת עלה פעמים רבות במהלך הכנס. בלטה מאד מלטי ווייג'סן (Melati Wijsen) בת ה-17 מבאלי, ממייסדות ארגון bye bye plastic bags, הפועל על ידי בני נוער בלבד. הנערים עצמם באו עם רעיונות להפחתת פסולת, כמו מבצעי ניקוי חופים (בשבוע שלפני הכנס הם ערכו מבצע ניקיון שבו השתתפו כ-20,000 איש), פרויקט אימהות ההר – שמקבלות פסולת שהתלמידים אספו ועושות מהפלסטיק תיקים שנמכרים וחצי מהכסף הולך לקהילה, והצבת חוסם פסולת בנהר הזורם לים.

גם בישראל, ניתן לבצע בבתי הספר פרויקטים רבים, המבוססים על ביצוע סקרים על ידי התלמידים, מציאת גורם הבעיה והצעת פתרונות להפחתתו.

ואם אצטט את דבריה של מלטי: אנחנו אולי 20 אחוז מהאוכלוסייה על כדור הארץ, אבל אנחנו 100 אחוז העתיד שלו.

מיחזור – תנסו לפרק פשטידה לחומרי הגלם

מהכנס עלה בבירור שמיחזור פלסטיק הוא לא פתרון כל כך פשוט, או זול. צריך להבין את התנאים הנדרשים למיחזור יעיל: נכונות של הציבור וחקיקה, מתקני איסוף, מערך הובלה, מיון לסוגי הפלסטיק השונים וטכנולוגיה להפיכת הפלסטיק לשימושי שוב.

עלו מספר שאלות כמו: מה קורה עם מוצרים שעשויים מפלסטיק ממוחזר? האם ניתן ליצר מהם שוב פלסטיק? מהי נכונות הציבור להשתמש בחומרים העשויים מפלסטיק ממוחזר?

נציג פרוקטר אנד גמבל, תאגיד שמשתמש בהרבה פלסטיק במוצריו, ציין שהם מרבים להשתמש באריזות שלהם בפלסטיק ממוחזר, אבל לא במוצריהם שמרביתם הם מוצרי היגיינה.

ומה עושים עם מוצרי פלסטיק מורכבים, כמו צעצועים למשל, בהם ישנם מספר סוגי פלסטיק, וכן מתכות למשל ברגים. בשביל שהם ימוחזרו, צריך לפרק אותם לחלקים לפני ששמים אותם במיחזורית.

הזווית הישראלית

בכנס הצגתי את פעילות משמר הים של החברה להגנת הטבע וההתאחדות הישראלית לצלילה – צוללים מתנדבים שאוספים נתונים על פסולת ימית במי החופים; וכן מצגת בנושא כלים חד פעמיים בחופי הארץ, ואיך אפשר לעשות שינוי באמצעות המדע. כמו כן, הצגתי פוסטר על מחקר הנעשה בטכניון בנושא הפחתת פסולת.

בארץ הרמנו את הכפפה המדעית שהושלכה בכנס הקודם, ובשנת 2012 התחלתי מחקר בחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה בנושא "פסולת ימית מוצקה בחופי הים התיכון של ישראל – סוגים, מקורות ותפוצה במרחב ובזמן" בהנחיית פרופ' אהוד שפניר ודר' דב צביאלי. מטרת המחקר היתה ליצור מאגר נתונים ראשוני שניתן להשוואה עם מחקרים נוספים שנעשים בעולם, וכן הבנה איזה סוגי פסולת יש בחופים שלנו, מאיפה היא מגיעה ואיך ניתן להפחית אותה. שנתיים אחר התחילי נועם ואן דר האל בהנחיית דר דרור אנג'ל, גם הם מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה, במחקר בנושא בנושא מיקרופלסטיק במזרח הים התיכון והשפעה על החי הימי המקומי.

גם מבחינת חקיקה נעשו מספר צעדים: חוק האריזות שנכנס לתוקף בשנת 2011, וחוק השקיות שנכנס  לתוקף בשנת 2017. גם תכנית חוף נקי, המבוצעת על ידי המשרד להגנת הסביבה מאז שנת 2005 רשמה השנה הישגים לא רעים, בכך שהגיע מצב בו 70% מהחופים היו נקיים 55% מהזמן. עם זאת, ועל כך נשאלתי על ידי נציגה קנדית, שחיה מספר חודשים בתל אביב, האם אנחנו לא חוטאים למטרה, בכך שאנחנו מנקים את החופים במקום להשקיע בחינוך הציבור לא ללכלך? ואכן התכנית התחילה כפרויקט של שלוש שנים, שבסופו קיווינו להגיע לשינוי תודעתי של הציבור, בהתבסס על הרציונל שאדם שמגיע לחוף נקי פחות נוטה ללכלך. אני תוהה אם הצלחנו להתקדם בנושא זה.

אנחנו חיים בעידן, שבוודאי ייקרא לימים "עידן הפלסטיק". אותן התכונות שהופכות את הפלסטיק לנוח כל כך לשימוש: קלות ועמידות, הופכות אותו לבעיה סביבתית קשה. המשקל הקל של הפלסטיק עוזר לו לעוף ברוח ולצוף בים וגורם לתפוצתו הרחבה בסביבה. בגלל הרכבו, הפלסטיק למעשה אינו נעלם אלא מתפרק לחתיכות קטנות יותר, ומצטבר בסביבה. אותן חתיכות קטנות הנקראות מיקרופלסטיק שאתן חלקן אנחנו אפילו לא רואים ואף אחד לא אוסף, חדרו למארג המזון הימי, ונמצאות בדגי מאכל (ולפי מחקרו של נועם, אפילו בדגים בארץ). לאחרונה נמצאו חתיכות פלסטיק קטנות גם במלח בישול ובמי תהום, ומחקר אחרון שפורסם לאחרונה מצא פלסטיק במים בבקבוקים.

ניכר שנדרש שיתוף פעולה של כל הגורמים כדי לבלום את התופעה הזאת. קיימות התאגדויות כמו קואליציית הזיהום בפלסטיק (Plastic Pollution Coalition) העולמית, ובקליפורניה הצליחו להעביר חוק האוסר על השימוש ב-microbeads (כדוריות פלסטיק מיקרוסקופיות) במוצרי קוסמטיקה, אחרי התאגדות של למעלה מ-100 ארגונים סביבתיים. אבל חוץ מאלה שאנחנו קוראים להם "ירוקים" צריך שהתעשייה תירתם ותתן לנו מוצרים עם פחות אריזות פלסטיק ותייצר רק מוצרים שיש להם פתרון קצה, הרשויות צריכות לספק לנו אפשרות להפריד את הפסולת בצורה יעילה, וכמובן, אנחנו צריכים לצרוך פחות, ולהפריד כמו שצריך.

וכפי שאמרה אחת הדוברות בכנס: האם אנחנו באמת מוכנים להקריב את עתיד ילדינו לטובת הנוחות שלנו?