מכוניות, פרות והולכי רגל

חשבתם שקשה לנהוג בישראל? חכו עד שתראו את הסרטון שמתעד בהילוך מהיר כמה סצינות שגרתיות למדי מהחיים התחבורתיים בהודו. לכאורה, נראה שמדובר באנדרלמוסיה כאוטית שוודאי תסתיים באסון, אבל אחרי זמן מה אפשר להתחיל לזהות את ההיגיון שבשיגעון. הצפירות, למשל, הן לא סימן לכעס או קוצר רוח, אלא דרך תקשורת (לכל כלי רכב יש צליל משלו והנהגים והולכי הרגל מנווטים באמצעות חוש השמיעה שלהם ולא מסתמכים רק על עיניהם). בשעה שהעולם המערבי חותר היום להגיע למצב של תחבורה בר-קיימא (המבוססת על מגוון של פתרונות תחבורתיים שפועלים יחד בהרמוניה במרחב העירוני), נדמה שההודים, כהרגלם, כבר השיגו זאת בדרך הייחודית והבלתי-אפשרית לחיקוי שלהם.