ביום שישי, ה-20 במרץ, התרחש ליקוי חמה מלא באירופה (בישראל זכינו לראות רק ליקוי חלקי), שהחשיך את אירופה – מטורקיה ועד לגרינלנד. אם לוקחים בחשבון שכשלושה אחוזים ממתקני ייצור החשמל באירופה מתבססים על אנרגיה סולארית (בגרמניה ובכמה מדינות נוספות למעלה משישה אחוזים מהפקת החשמל היא סולארית) הרי שלליקוי חמה היתה השפעה חדשה ומאתגרת על הטכנולוגיה האנושית.

למשך כשעתיים התפוגג כושר ייצור של 35 אלף מגה-וואט חשמל מרשת החשמל האירופית. מדובר בכמות שוות ערך כמעט לפי שלושה מיכולת ייצור החשמל בישראל. אירוע זה היה מקרה מבחן לרשת החשמל האירופית, שנאלצה להתמודד הן עם ירידה בכושר הייצור והן עם עלייה בצריכה בשל הצורך בתאורה (ואף בחימום נוסף) במהלך היום. האתגר לרשת החשמל טמון לא רק בירידה בכושר הייצור, אלא גם בפתאומיות של הירידה והעלייה בכושר הייצור שהגיעה אחריה. בניגוד למזג אוויר, שמפריע לפעולת ייצור חשמל סולארי באזורים יחסית מצומצמים של כמה עשרות קילומטרים, כאן מדובר בהפרעה באזור של אלפי קילומטרים בו זמנית. בנוסף, בניגוד להפרעות מזג אוויר, על ליקוי חמה זה ידענו מראש, כך שהיה מספיק זמן להתכונן לבואו ואף להפוך אותו למקרה מבחן מעניין, ב"תנאי מעבדה" שפשוט אי אפשר לשחזר באופן יזום. בשעתיים החשוכות האלה מפעילי הרשת הסולארית למדו רבות על המגבלות והיתרונות של הרשת.

מקורות הפכפכים

למרות הרצון הטוב לשלב כמה שיותר מתקני אנרגיה מתחדשת כגון אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח, מקורות אנרגיה אלה הם הפכפכים ולא אמינים מבחינת קצב ייצור החשמל בטווח הקצר של דקות ושעות (הרוח מפסיקה לנשוב, עננים מסתירים לפתע את השמש). בעיה נוספת היא ששיא ייצור החשמל המתחדש אינו תואם את שיא הביקוש לחשמל מצד הצרכנים. כתוצאה מכך, בגרמניה, שמובילה את שילוב מתקני האנרגיות המתחדשות בעולם (רוח ושמש), החליטו להקצות תקציבים גדולים במיוחד כדי להכשיר את רשת החשמל שלה להתמודד עם אתגרים אלה. לשם כך היה צורך להקים תחנות כוח מבוססות דלקי מאובנים, כגיבוי לתחנות של אנרגיה מתחדשת. בנוסף היה צורך בשדרוג מערכות השליטה ברשת החשמל, שיאפשרו הדלקה וכיבוי מהירים של מתקני ייצור חשמל רגילים, זאת כאשר מתקני הפקת אנרגיות מתחדשות יפסיקו לפעול. הדלקה וכיבוי תכופים של  מתקני ייצור חשמל קונבנציונליים מביאה לשחיקה ולבלאי מואץ. כל ההתאמות האלו עלו לגרמניה ביוקר, כמו שניתן לקרוא בדו"ח זה.

הליקויים הבאים

בליקוי החמה המלא בצפון ומרכז אמריקה (שיגיע ב-2017), או בזה האסייתי (2019), צפויים מקרים דומים של פגיעה בכושר הייצור החשמל הסולארי וסביר להניח שגם הם ישמשו אותנו ללמוד עוד יותר על היכולות והמגבלות של רשת החשמל הסולארית. נותר לקוות שבליקוי החמה האירופאי המלא הבא, שיחול בעשור הבא, עולם החשמל הסולארי יהיה מפותח הרבה יותר למוכן לאתגר שכזה, זאת הודות לטכנולוגיות אגירת האנרגיה החשמלית, שהולכות ותופסות תאוצה ברחבי העולם.