שתפו‬        

ד"ר ורד טוהר ופרופ' עדי וולפסון

שירה למען הסביבה

האם שירה יכולה לתרום למאבק במשבר האקולוגי-אקלימי? עיון בשירה אקופואטית עברית עדכנית, ובהשפעתה המשולשת על הקורא: דרך הראש, הלב והיד
27 בפברואר 2022



בעשורים האחרונים, וביתר שאת מתחילת המאה ה-21, המשבר האקולוגי-אקלימי חצה את גבולות מעבדות המחקר, הכנסים האקדמיים והדיונים הפוליטיים אל השיח התקשורתי והציבורי. עם זאת, דומה שהציבור בעולם לא מתגייס כדי לפתור את המשבר במהירות הנחוצה, שלא לומר שחלקים ניכרים ממנו אדישים לחלוטין לקיומו של המשבר. בתוך כך עולות השאלות: מהו חלקן של האמנויות בכלל ושל השירה בפרט במאבק זה? האם בכלל אפשר לגייס שירה כדי לקדם את השינוי הנדרש? והאם שירה יכולה להיות חלק מהתשובה לבעיית ההנעה של אזרחי העולם? במאמר שפרסמנו בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" נגענו במענה שהשירה האקופואטית העברית נותנת לסוגיות אלה, ובדרך פעולתה על הקורא.

שירה אקופאטית היא זרם שצמח בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, במקביל להתפתחות הפילוסופיה והמחקר בתחום האקולוגיה, וכביטוי למאבק נגד הכיבוש של הטבע על ידי החברה האנושית. לאורך השנים עלו הגדרות שונות ואפיונים שונים לשירה אקופואטית, שנעים בין שירת טבע חדשה לשירת מחאה אקולוגית. עם זאת, יותר ויותר מחקרים ביקשו לייחד את השירה האקופואטית משירת טבע לירית, והגדירו אותה כשירה שנוכח בה בצורה דומיננטית ומובהקת יסוד אקוצנטרי, שמעמיד את הטבע על כלל מרכיביו הדוממים והחיים במרכז, שמתבטא הן בהתייחסות למצב העגום של הטבע והן בהתייחסות להיבט של סביבתנות. בנוסף, שירה אקופואטית מבטאת אומנם את עמדת המשורר, אך בד בבד היא פועלת על הקורא בשלוש דרכים במקביל: ראש – לב – יד, כלומר היא מחברת בין ידע – רגש – פעולה. במובן זה היא פועלת כמו כל שירת מחאה או שירה פוליטית.

שירה תלת-ממדית

ממד הראש מציין את העובדה שמשוררים אקופואטיים מביעים בשיריהם רמות שונות של ידע על המשבר האקולוגי ואחריות האדם למשבר – ידע ספציפי או כללי, בהיבט המקומי או הגלובלי. לדוגמה, בשיר "הקורמורן קצוץ הכנפיים" (מתוך האסופה "קומפוסט", הוצאת כליל מקום, 2020), כותבת מיכל זק: "אָנוּ יוֹרְדִים אֶל הָאִי לַחֲזוֹת / בַּקּוֹרְמוֹרָן קְצוּץ הַכְּנָפַיִם; / מוּטַצְיָה מוּזָרָה שֶׁל הַטֶּבַע / שֶׁזָּכְתָה לְעֶדְנָה". כלומר, המשוררת מתמקדת במין מסוים, על מאפייניו הייחודיים, ומשתמשת במילה מדעית מובהקת שמתארת אותו: מוטציה. אחר כך, זק מונה מינים נוספים בטבע ומתארת את ההתנהגות שלהם, כשהיא מחברת בינם לבין האדם, כאחד ממגוון המינים: "אֵינֶנּוּ שׁוֹנִים בְּהַרְבֵּה מֵאֲרִי-הַיָּם הַפַּרְוָנִי / אוֹ מִן הַשַּׂקְנַאי אוֹ מִן הַפְלָמִינְגוֹ / כְּשֶׁהַתְּנָאִים אֵינָם נוֹחִים עוֹד, אוֹ / כְּשֶׁהַדָּגָה דַּלָּה, אָנוּ נַעֲשִׂים תּוֹקְפָנִיִּים. / הַנְּקֵבוֹת מִתְקַהֲלוֹת סְבִיב אֵיזֶה / גֶּבֶר, זָכָר אַלִּים וְקוֹלָנִי, / הָאַמִּיצִים פּוֹרְחִים מִשָּׁם וּמְהַגְּרִים / אֶל אֶרֶץ חֲדָשָׁה, אֶל נַחֲלָה נוֹחָה יוֹתֵר / אוֹ שׁוֹמֵמָה".

person holding white book
שירה אקופואטית מבטאת אומנם את עמדת המשורר, אך בד בבד היא מחברת בין ידע – רגש – פעולה. Photo by Anna Hecker on Unsplash

ממד הלב מציין רגש דו-סטרי: מצד אחד, המשורר מביע בשיר את רגשותיו – ומנגד, הוא מפעיל רגש אצל הקוראים, כשהדגש הוא על רגש שמתמקד בהיבט האקוצנטרי, ולא האנתרופוצנטרי שבו האדם עומד במרכז. בשיר "כל עץ נכרת" מאת נועם דרומי (גם הוא מתוך האסופה "קומפוסט"), המשורר מייצר רגש בכך שהוא עורך אנלוגיה בין יערות לבין הריאות בגוף האדם, שעל פיה כריתת יערות משמעה חוסר חמצן – כלומר, מוות: "כָּל עֵץ נִכְרָת / זוֹ נְשִׁימָה נֶחְסֶרֶת. / מַעֲרֶכֶת הַחִסּוּן שֶׁל צְבָא הַשָּׁלוֹם / שֶׁלָּנוּ / נֶחֱלֶשֶׁת". שורה כזו מבטאת את חרדתו של המשורר, אך מפעילה חרדה גם אצל הקורא.

ממד היד מציין את הקריאה לפעולה או את הזרז שנדרש כדי להניע לפעולה, והוא מתחיל לתפקד לאחר שממד הראש וממד הלב הופנמו. בשיר "[אין לעץ מי שידבר בעדו]" (גם כן, מהאסופה "קומפוסט") דפנה שמשוני מציגה כבר בהתחלה את התכלית של השיר: "אֵין לָעֵץ מִי שֶׁיְּדַבֵּר בַּעֲדוֹ" – והיא באה לתקן זאת, דהיינו להיות לו לפה ולתת לו קול.

ההיסטוריה של הרעיונות מלמדת שלטקסטים כתובים הייתה מאז ומעולם השפעה מכרעת על התפתחות המחשבה ועל תהליכים פוליטיים והיסטוריים. חיבורים לא-מעטים כבר הובילו מהפיכות תודעתיות וחברתיות, כשהקפיטל של מרקס ומדינת היהודים של הרצל הן שתי דוגמאות. שירה אקופואטית הולכת ונכנסת כעת לתוך תפקיד זה, של חיבור נכון ומשמעותי בין ראש, לב ויד באמצעות הספרות – חיבור שיש לו פוטנציאל להניב שינוי תודעתי ולהציל את מה שעוד אפשר.

פרופ' עדי וולפסון הוא משורר ומומחה ומוביל דעה בתחום הקיימות.

ד"ר ורד טוהר היא משוררת וחוקרת ספרות עברית ותרבות יהודית.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב- הארץ

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית