שתפו‬        

רחלי ווקס

בית החיות

איפה עובר הגבול בין הרצון להציל בעלי חיים להפרעה טורדנית שפוגעת בהם ובאדם שמטפל בהם?

26 במאי 2019



 

לא פחות מ-40 כלבים מילאו דירה קטנה באזור המרכז. בעלת הבית היתה אישה שנהגה לאסוף כלבים עזובים ברחוב. הכלבים חיו בתנאים מחפירים: הם לא זכו לתזונה ולטיפול רפואי ראויים, הפרשותיהם המצחינות נערמו ללא שליטה ברחבי הבית הצפוף והלחץ הנפשי הרב שנגרם להם עורר תוקפנות ואלימות ביניהם. כשאנשי השירותים הווטרינריים של גוש דן ביקרו במקום השנה הם החרימו את הכלבים ודאגו לרווחתם, אך כעבור כמה חודשים נמצאה שוב בדירתה של האישה כמעט אותה כמות של כלבים.

אגרנות כפייתית של בעלי חיים היא הפרעה נפשית, שהמחקר אודותיה עדיין מועט יחסית ושהמודעות אליה נמוכה. בחודש שעבר ארגן המשרד להגנת הסביבה יום עיון רב-תחומי בנושא הגנה על בעלי חיים בישראל, שבו נידון בין השאר נושא אגרנות בעלי החיים, זאת במטרה לחשוף את הציבור ואת אנשי המקצוע בתחום לקיומה של ההפרעה הקשה, שפוגעת מאוד הן בבני האדם שחולים בה והן בבעלי החיים.

מגפות בסלון

"אגרני בעלי החיים הם אנשים שבאמת אוהבים בעלי חיים ובאמת מחפשים קשר איתם, ובאופן כללי חיבה לבעלי חיים היא דבר מבורך, שמועיל מאוד גם לבן האדם וגם לבעל החיים", אומר ד"ר משה רפלוביץ', רופא וטרינר ראשי ומנכ"ל השירותים הווטרינריים של איגוד ערים גוש דן. "עם זאת, כאשר הגידול והאיסוף של בעלי החיים משתלט על חייו של האדם – החיבה הופכת לאגרנות כפייתית".

עבור אגרנים כפייתיים, איכות חייהם של בעלי החיים מפסיקה להיות ערך וכמותם הופכת להיות הדבר המרכזי. הבעיה לא מתחילה כשאדם מגדל מספר מוגדר מסוים של חיות מחמד בביתו – אלא כשמספר בעלי החיים בביתו גדול מכדי שיהיו לו את המשאבים והיכולת לטפל בכולם, והוא לא מסוגל להפסיק לאסוף עוד ועוד מהם.

רפלוביץ' אומר שהאגרנים אוספים את בעלי החיים אל בתיהם ממקורות שונים, כמו מעמותות, מאנשים שמוסרים חיות מחמד או פשוט מהרחוב. מעבר לאי הדאגה למזון ולטיפולים רפואיים עבור בעלי החיים הרבים, ההפרשות שלא מנוקות עלולות ליצור סביבה נוחה להתפתחות מחלות ואף להתפרצותן של מגפות, שעלולות להיות קטלניות עבור בעלי החיים. חתולים וכלבים הם שני מינים נקיים מאוד שסובלים קשות מסביבה מטונפת, מה שמוביל פעמים רבות אגרני כלבים לקשור אותם ברצועות קצרות על מנת שלא יפגעו זה בזה. מובן שגם בלתי אפשרי להוציא עשרות כלבים לטייל וכך נגרמת פגיעה נוספת ברווחתם.

כלבי יורקשייר טרייר שהתגלו בדירה בסן דייגו. תצלום: San Diego Humane Society

 

במקרה אחד, אגרן חתולים התקין בביתו פלדלת נוספת על מנת למנוע מסרחון ההפרשות שלא נוקו לחמוק מחוץ לדירה. גם שכבת ההגנה השנייה לא הצליחה להסוות מן השכנים את הריח הקשה. לעתים הזוהמה בבתי האגרנים כה קשה שגם צוותי ניקיון בתשלום שמוזמנים כחלק מתהליך שיקומם מסרבים לנקות אותם. "בסופו של דבר נגרמת כתוצאה מההפרעה פגיעה משמעותית מאוד ברווחת בעלי החיים, שעשויה להוביל אף לתמותה", אומרת גלי דוידסון, ראש אגף הגנה על בעלי חיים במשרד להגנת הסביבה.

ההפרעה הנפשית שלא הכרתם

כולם מסכימים שאגרני בעלי החיים לא מנסים לפגוע בכלבים ובחתולים. ההיפך הוא הנכון – הם בדרך כלל רואים את עצמם כמלאכיהם השומרים. עם זאת, ההפרעה גורמת לעיוות בשיקול דעתם של האגרנים, וכידוע, הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות.

מובן שגם מצבם של האגרנים עצמם קשה מאוד, וגם הם סובלים מהמחייה בתנאים הקיצוניים. במקרה אחד הגיעו אנשי השירותים הווטרינריים בעקבות תלונות של שכנים על מטרד ריח אל ביתו של גבר שאגר כמה עשרות חתולים בתנאים מזוויעים. בנוסף לחתולים, האיש אסף גם כמויות עצומות של זבל וחי בתנאים לא אנושיים: לא היה לו מזון ראוי, ביתו היה מטונף מאוד והוא ישן על מיטה שהפכה שחורה מרוב שימוש, ללא סדינים או שמיכות. לבקשתו של האיש הוא נשלח לאשפוז פסיכיאטרי שבו שהה חודשים ארוכים, ואנשי השירותים הווטרינריים דאגו בתקופה זו לחתוליו.

על פי ה-DSM-5, ספר האבחנות הפסיכיאטרי, אגרנות בעלי חיים עשויה להיות צורה מיוחדת של אגרנות כפייתית (Hoarding Disorder), הפרעה נפשית שמסווגת תחת הקטגוריה של הפרעות טורדניות כפייתיות. בהפרעה זו אנשים ממלאים לחלוטין את בתיהם בחפצים שונים שאותם הם אוספים ללא שליטה, כמו פסולת מן הרחוב, עיתונים, בקבוקים ריקים, בגדים, רהיטים ועוד. הגדרה זו תואמת לעובדה שבמקרים רבים אגרני בעלי חיים אוגרים בנוסף גם חפצים וכמויות אדירות של פסולת.

המודעות לנושא אגרנות בעלי החיים היא כאמור נמוכה, לעתים גם בקרב גורמים מקצועיים כעמותות למען בעלי חיים, והידע המחקרי שקיים בנושא ההפרעה ושכיחותה באוכלוסייה לא רב. "אנחנו באגף להגנה על בעלי חיים פועלים להגברת המודעות לנושא", אומרת דוידסון, ורפלוביץ' מוסיף ש"יש כאן תופעה מיוחדת שלא מקבלת התייחסות מספיקה או טיפול הולם".

על האגרנות הכפייתית בהגדרתה הרחבה, שכוללת כאמור גם אגירת חפצים, קיים מעט יותר מידע. שכיחות האגרנות הכפייתית בארצות הברית ובאירופה מוערכת בכ-6-2 אחוזים. ההפרעה נפוצה יותר בגיל מבוגר (94-55), אם כי היא עלולה להתחיל כבר בילדות ולהתפתח לאורך החיים. ההפרעה אמנם נחקרה בעיקר במערב, אבל על פי נתונים ממדינות לא-מערביות כנראה שמדובר בתופעה כלל-עולמית.

לדברי רפלוביץ', מניסיונו ההפרעה מופיעה במידה שווה בגברים ובנשים, ואין הבדל ממשי בין כמות האנשים שאוגרים חתולים לבין כמות אגרני הכלבים (ולעתים אנשים אוגרים את שניהם יחד), אם כי לדבריו הרעש שגורמים כלבים גורם להם להתגלות לעתים קרובות יותר. מקרים של אגירת בעלי חיים שהם לא כלבים או חתולים הם נדירים יותר.

 

חיים חדשים לבעלי החיים

אבל מה אפשר לעשות אם נתקלים באגרן בעלי חיים? "הדרך הנכונה היא לפנות לרופא הווטרינר של הרשות המקומית שבה מתגוררים", אומר רפלוביץ'. "הוא בדרך כלל יבוא למקום, יבדוק באילו תנאים מחזיקים את בעלי החיים ויפעל בהתאם. יש מקרים שבהם צריך רק לכוון את האנשים, לפעמים צריך לטפל בבעלי החיים או להחרים אותם, וכשדרכים אחרות לא עוזרות הסיפור עלול להגמר גם בתביעה משפטית נגד האגרן".

רפלוביץ' מספר שבשירות הווטרינרי של גוש דן דואגים היטב לבעלי החיים שמוחרמים מבתי האגרנים. ראשית כל, מעקרים או מסרסים אותם ומעניקים להם טיפול רפואי מתאים, לעתים תוך היעזרות במרפאות המקצועיות של עמותת תנו לחיות לחיות, במשרד להגנת הסביבה ובמתנדבים שמסייעים בשיקום הנפשי של בעל החיים.

מאוחר יותר בעלי החיים עשויים לחזור אל בעליהם במספרים קטנים הרבה יותר אם תנאי המחייה אצלם השתפרו, חתולים (שרבים מהם נאספו במקור מן הרחוב) מאוקלמים לעתים באופן מבוקר לתוך קהילות של מאכילי חתולי רחוב, ובמקרים רבים אף נמצא עבור החתולים והכלבים בית חם.

משוועים לידיים נוספות

אין ספק שאהבה לבעלי חיים היא דבר מבורך, וקיימות דרכים בריאות רבות לעזור לחברינו הפרוותיים. "הדבר הטוב והחשוב ביותר שניתן לעשות הוא להתנדב בעמותות או בתחנות הסגר עירוניות", אומר רפלוביץ'. לדבריו, החתולים והכלבים במקומות האלה משוועים לידיים נוספות שילטפו אותם, יטפלו בהם, יטיילו איתם ויחנכו אותם.

דבר נוסף שניתן לעשות על מנת לסייע לחיות המחמד הוא להפוך למשפחת אומנה לבעל חיים: לגדל בבית באופן זמני בעל חיים שעבר את השיקום הראשוני, על מנת להכין אותו למעבר לבית קבוע. "בעל חיים כזה צריך לשקם את יחסיו עם בני האדם, ומשפחת אומנה אוהבת שתכין אותו לקראת אימוץ היא דבר שלא יסולא בפז", אומר רפלוביץ', שמוסיף שמשפחות אומנה זוכות לליווי ולעזרה מצד הגורמים המקצועיים. "תמיד חסרות משפחות אומנה. שהייה אצל אנשים כאלה משפיעה באופן נפלא על בעלי החיים, והיא מגדילה בהמון את הסיכויים שלהם למצוא בתים", מסכם רפלוביץ'.


בעקבות הכתבה ב"זווית" הסיפור פורסם גם ב-מאקו

שתפו‬        


הירשמו לניוזלטר שלנו

עקבו אחרי זווית